Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1455792413:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12672
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => אמא
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 640
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/02/מאיה-קצמן-1030.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
צילום אילוסטרציה

אני אמא וסבתא גאה!

שתפו

אם חד הורית. היום אני מאוד גאה בעצמי שהייתי אם חד הורית, כשאני מביטה על הילדים שלי והנכדים שלי, אני אומרת לעצמי:  וואללה – עשית זאת.  ועשית עבודה מאוד טובה.

וזה היה לא קל.  גם לי.  גם לילדים שלי.  לא היה מי שיתמוך כלכלית, הפגיעה בי, באישה שבי, באדם שאני, הייתה כל כך גדולה, שלא יכולתי לגעת בה.  נעלתי אותה בכספת מאוד שמורה ולא נתתי לאף אחד את המפתח אליה.  ובמקום הפגוע הזה, הייתי חייבת לתפקד.  לא היה מי שיעזור.  הייתי חייבת לשים את הילדים שלי במרכז החיים שלי והמשמעות הייתה, לוותר על ההנאות שלי. בעצם, לא ויתרתי על ההנאה, אלא החלפתי הנאה בהנאה.  נהניתי מהאפשרות לחנך את הילדים כך איך שאני רוצה, מבלי להתחשב ברצונות או בדרכים של אנשים אחרים.  זו הייתה האחריות שלי, לטוב ולרע.  אז בתוך כל הקושי הזה, הייתה אפשרות שלא הייתה ניתנת לי בזוגיות.  ואותה אחזתי בשתי ידיי והיא זו שנתנה לי כוח, גם אם אז עוד לא הייתי מודעת לו.

לילדים שלי היה מאוד קשה הניתוק מאבא, הבלבול, ההתמודדות עם השוני, חוסר האיזון במערכת המשפחתית, והם הגיבו בהתנגדות.  היה לי בבית בלגן גדול, תרתי משמע.

ועבדתי, שעות רבות מחוץ לבית, ואחר כך בתוכו והתסכול בין הרצון לבין היכולת, הלך וגדל ככל שהילדים הלכו ובגרו ויחד איתם גדלו הצרכים שלהם.  ואני לא יכולתי לספק אותם.  האשמתי את עצמי, כי אני אחד הגורמים לכך שהם חיים כך.  את ההאשמה הזאת אני נושאת בתוכי עד היום.  קשה לי לשחרר אותה, כי זו הבחירה שלי.  יכולתי גם לבחור אחרת.  יכולתי לבחור לוותר, לחיות  עם אדם שמאוד פגע בי, באמון שנתתי בו.

אולי, בעצם, לא יכולתי לבחור אחרת.  עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי, באותה העת.  וכשאני היום מביטה על הילדים הגדולים שלי, אני יודעת שזו הייתה בחירה נכונה, גם בעבורם, רק סליחה שבחרתי בדרך הקשה. אני שמחה שבחרתי להיות קרובה אל עצמי. אני בטוחה שהבחירה הזאת השפיעה גם עליהם, גם על הנכדים שלי. ענבר בגיל 5 החליט להיות צמחוני!  זה מה שהוא בחר!  ורזי זה בכלל משפט המפתח שלה:  “לא בא לי!”  אני גאה בכם, רזי וענבר! אני בגילכם לא העזתי! אני גאה בכם רן, טל ועדי – אתם מלח הארץ. סיבה ענקית להיות אמא גאה!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *