Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1535805909:21
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 25
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 18585
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2017/10/קלאס.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 308
        )

    [essb_pc_whatsapp] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
מקור התמונה: אתר פטריה http://www.pitria.com/old-school-games

הסוכה של השכונה

10/10/17 Uncategorized 308 צפיות

שתפו

כמעט עשור שאני גרה בשכונה הזאת.
לא שכונת פאר ולא שכונה של עוני, כמו שאומר השיר המפורסם שאי אפשר לצטט מבלי לזמזם בתוך הראש את המנגינה ומילות ההמשך שלו, וכנראה שגם בה יש לא מעט ילדים כמוך וכמוני- כמו הילדים שהיינו.

ובכל זאת היא שונה.

אולי זה מבחר החנויות בקומת הקרקע של בנייני המגורים. בשכונת הלא פאר ולא שכונה של עוני שגדלתי בה בילדותי לא היו כל כך הרבה פיצריות, פיצוציות, חנויות בגדים, מספרות ומכוני יופי מתחת לבית. אולי גם לא היו בכלל בהיקפים האלו בכל כרמיאל יחד של שנות התשעים המוקדמות.

אולי זה סגנון הבנייה השונה, לא היתה שם לכל דירה חניה פרטית בטאבו ונדמה לי שהיה יותר שטח פנוי בין רוב הכניסות לבנייני המגורים לבין החנייה. לא בהכרח מתקני שעשועים בשטחים מתוחמים עם ריצוף מגומי וספסלים בצדדים כפי שיש בשפע בשכונה בה אני גרה עכשיו, אלא סתם יותר שטח פנוי, כזה שעומד ללא תכלית, עם דשא טבעי שגדל עליו או אריחי בטון פשוטים עליהם שרטטנו בגירים תבניות למשחקי קלאס וכתבנו את השמות שלנו וסלוגנים על כמה שכל מיני חברויות בנינו יישארו לנצח נצחים.

כבר כמעט עשור שאני גרה בשכונה הזאת ואני תוהה אם יגיע השלב שבו אפסיק מידי שנה להתבונן בה ולחפש סוכות.

פה ושם אני רואה סוכה של משפחה כלשהי, במרפסת או בגינה הפרטית שלהם, עם דפנות פרליג או ניילון וסכך קבועים.

אבל אני ממשיכה לרפרף בעיניי בתקווה למצוא סוכה מהסוג שהיו בשכונה שאני גדלתי בה. כזאת שתהיה בנויה בשטח ציבורי משותף, אולי מקרשים, עם סדינים מאולתרים וסכך של ענפים שסוחבים מאזורים מרוכזים שרכבים של העירייה מפזרים לפני החג. סוכה שתהיה מאויישת במרבית שעות היום במהלך החופש ויישמע ממנה צחוק של ילדים.

שבוע בשנה עמדה הסוכה שלנו ואנחנו ילדי השכונה די חיינו יחד בתוכה במהלך אותו השבוע, עם ארוחות ממתקים משותפות, משחקי קלפים, אמת או חובה וסיפורי צ'יזבטים מפחידים כשמחשיך.

רק שבוע אחד מתוך שנה שלמה, ובכל זאת בכל חג סוכות, אני מתבוננת מסביבי ומחפשת אותן.
וכשאני מגיעה לשכונות חדשות שטרם הייתי בהן, אני מנסה לפעמים לדמיין אם גם שם מעמידים סוכות כשמגיע החג ואם כן אז מאיזה סוג.

זה עוזר לי לחוש ולו במעט את הנשמה של המקום.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024