זהר.נט חדשות כרמיאל
במשך שנים בעלה של שרון הרבה לנסוע לאיטליה לרגל עבודתו, עד ליום שבו היא החלה לשאול מה בעצם הוא עושה שם…
שרון עמדה בפיק ברכיים מול דלת הכניסה, עליה היה תלוי זר פרחים לכבוד חג המולד. היא רעדה, אבל לא בגלל השלג שכיסה את הרחוב בשכונה השקטה בפרבר בעיר מילאנו, אלא בגלל תחושת אי הבהירות וחוסר הידיעה לקראת הרגע בו תיפתח הדלת. היא דפקה בדלת והמתינה.
לאן נעלם הבעל?
הדלת נפתחה, ובפתח הופיעה אישה נאה בת 30+, בידה אחזה ילד בן 3. “בונג’ורנו,” אמרה האישה באיטלקית, וכשהבינה ששרון לא דוברת איטלקית, שאלה באנגלית: “אני יכולה לעזור לך?”.
שרון התקשתה לענות, גרונה היה יבש, הזמן עמד מלכת, והשפתיים קפאו מהאימה. “אהרון נמצא?”, הצליחה לבסוף לשאול. האישה נפנתה לאחור וצעקה אל תוך הבית: “רוני! מישהי באה לחפש אותך!”.
אהרון, בשנות ה- 50 לחייו, גרר רגליו מתוך הבית אל הכניסה, טרוט עיניים ואפוף שינה, בחלוק רחצה מרושל, מתחתיו זיהתה שרון את השרשרת שקנתה לו 25 שנה קודם לכן. כשראה אותה קפא על עומדו ופניו הלבינו כסיד. אך לפני שהספיק לומר לה משהו, פנתה שרון לאחור והחלה להתרחק, כי לא יכלה עוד לשאת את מראהו. “אתה עוד תשמע מעורכי הדין שלי!” צעקה.
חוזר עם מתנות והמון אהבה
נריץ לאחור שנה… ליום בו שרון הגיעה אלי לקליניקה בחיפה. מלבד העיגולים השחורים שמתחת לעיניה, שהעידו על מחסור חמור בשינה, נראתה שרון מצוין לגיל 50+. היא ביקשה שאראה בקלפים מה קורה בחיי הנישואין שלה. “אהרון, בעלי, עובד כנציג מכירות בכיר של חברת מזון ישראלית באירופה, הוא רוב הזמן בנסיעות וזה נמשך כבר שנים רבות,” סיפרה שרון, “אני כמורה, מחנכת ומייעצת נשארת כאן בארץ בזמן שהוא מסתובב במערב אירופה. בתחילה המצב היה מקסים – במהלך השבוע הוא עבד, ובסופי השבוע היה חוזר הביתה עם מתנות והמון אהבה. שני הבנים שלנו אף הם חיכו בקוצר רוח לבוא אביהם בשבתות. אלה היו חיינו, כך התרגלתי לחיות – הגבר מפרנס והאישה בבית עם הילדים.”
עם הזמן האריך אהרון את שהותו בחו”ל, והגיע רק לכמה ימים בחודש. הוא הסביר כי קודם בעבודה וקיבל חדר במלון בשווייץ, ובהתאם גם משכורתו גדלה – מה שהקל על שרון לא להתלונן.
שרון ישבה מולי והחלה לבכות, “מטומטמת שכמוני, איך לא שאלתי מה הוא עושה שם בחו”ל?”.
כך לבד, עם שני ילדים ובעל בחו”ל, ניהלה שרון חייה בידיעה ברורה שמשהו לא בסדר, אבל שתקה, אולי כי פחדה לדעת את האמת, אולי כי חששה להישאר ללא כל.
הקלף הראשי שנפתח היה איום – שלוש חרבות, נעוצות בלב, הרבה עוגמת נפש ולב שבור.
צץ ושוב נעלם
זו הייתה רק ההתחלה: שרון הגיעה אלי לכמה מפגשים, במהלכם עבדה על העצמה אישית. בינתיים יצאו הבנים לצבא ולאוניברסיטה, והיא חיה כמעט לבד, כביכול נשואה ושומרת אמונים לבעלה, “רוח הרפאים” שמדי פעם צץ בבית ושוב נעלם.
באחד המפגש שלנו, כעבור חצי שנה, עלה קלף 6 המטות, קלף שמראה על נחישות גדולה ורצון לנצח ולהוביל. “זהו,” הודעתי לה, “הגיע הזמן לחפש אותו.” ושרון, שצמחה לאיטה לנגד עיניי, הבינה כי עליה להתעמת עם פחדיה, ובעצה אחת איתי החליטה לנסוע אחריו לחו”ל. הכתובת שהייתה רשומה אצלה: מילאנו, איטליה, הייתה כתובת “מטה העבודה” שלו. היא אפילו התייעצה עם עו”ד לענייני משפחה לפני נסיעתה, כדי לדעת איך להתנהל מול הבעל הבלתי נראה שלה.
וכך שרון מצאה עצמה מחוץ לדלת של אותו בית בפרוורי מילנו היוקרתיים.
שרון תבעה את אהרון על נישואי ביגמיה. למזלה, החוק באיטליה אף הוא לא מתיר נישואים כפולים. לא רק התגלית על בגידתו, אלא גם חוסר היושר שלו, היוו את הקו האדום בשבילה. “אם היה מתוודה שהוא מאוהב ומבקש את החופש, הייתי מתקשה גם אבל משחררת.” אמרה, “ומשחררת גם את חי שלי ופותחת בדרך חדשה.”
הגירושים היו זריזים והפיצויים הכספיים היו גדולים, מה שפיצה ולו במעט על השנים הרבות ששרון העבירה בהמתנה, במקום למצוא אהבה אמיתית, שאליה נכספה בימים הארוכים שהוא עשה עם אשתו הצעירה בניכר.
