Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2354
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט " היום, כשסידרתי את התיקיות שלי, מצאתי את המתנה שלך וכל-כך התרגשתי, שרציתי להודות לך. אני באותה העת עבדתי על המטרה: אני חיה בפשטות ואת כתבתי לי ש
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 88
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט - זהר הצפון
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 392
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט - זהר הצפון
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט " היום, כשסידרתי את התיקיות שלי, מצאתי את המתנה שלך וכל-כך התרגשתי, שרציתי להודות לך. אני באותה העת עבדתי על המטרה: אני חיה בפשטות ואת כתבתי לי ש
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => כל-כך פשוט
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
" היום, כשסידרתי את התיקיות שלי, מצאתי את המתנה שלך וכל-כך התרגשתי, שרציתי להודות לך. אני באותה העת עבדתי על המטרה: אני חיה בפשטות ואת כתבתי לי שיר מרגש – זוכרת?"

כל-כך פשוט…

02/04/14 Uncategorized 392 צפיות

שתפו

יום חמישי, רגע לפני שאני יוצאת מהבית, ליום של ריצה מתלמיד לתלמיד, תוך עמידה בלוח-זמנים מאוד צפוף, כשאני תלויה בתחבורה ציבורית, כשכל המצב הזה מאוד מלחיץ, אבל גם מאוד מהנה ומספק, – הטלפון מצלצל:

"מ-א-י-ה ?"

"כן".

"אהה… את בטח לא זוכרת אותי, נפגשנו לפני שנים בקורס במעלה צביה. באחת מהמשימות התבקשנו לתת האחת לשניה מתנה…"

" אני לא זוכרת איך את נראית, לא זוכרת, לא את שמך ולא את הפרטים שסיפרת על עצמך, אני מאוד זוכרת את החיבור שנוצר בינינו ואת בטח שומעת את הזכרון הזה גם בקולי".

" היום, כשסידרתי את התיקיות שלי, מצאתי את המתנה שלך וכל-כך התרגשתי, שרציתי להודות לך. אני באותה העת עבדתי על המטרה: אני חיה בפשטות ואת כתבתי לי שיר מרגש – זוכרת?"

"זוכרת שכתבתי לך משהו, אבל לא מה"

רוצה לשמוע אותו?".

"בטח".

שגית יקירה,

חשבתי: זה די פשוט להביא לך משהו פשוט,

אמרתי: אביא לך קצת אדמה,

כי מה פשוט יותר מאמא אדמה?

אבל אז נזכרתי

שאת לא צריכה אותי

כדי לגעת באמאל'ה שלנו

ששומרת ודואגת לכולנו.

חשבתי: אביא לך איזו אבן פשוטה,

אבל מצאתי כל-כך הרבה אבנים פשוטות,

ופשוט לא ידעתי באיזו אבן לבחור,

ובכלל למה שאביא לך אבן,

אפילו שהיא פשוטה

כשאת יכולה לבחור

באבן הפשוטה,

אותה את רוצה?

חשבתי: אביא לך את השמש שתחמם אותך,

או את הירח או הכוכבים שיאירו את דרכך בחושך,

אבל כמו שאת יודעת זה בכלל לא פשוט

להביא לא רק כוכבים אלא אפילו סתם את האבק שלהם.

ואז כשכמעט התייאשתי – מצאתי!

אביא לך חולצה פשוטה שכל פעם כשתראי אותה,

תזכרי לפשוט את כל מה שאת כבר לא צריכה-

כל בגד, או רגש, או דפוס שכבר לא משרת אותך,

ותתני למי שאת לזרוח באור כזה גדול,

שיחמם ויאיר לא רק אותך,

אלא את כל הסובבים אותך.

אהה… ויש לי עוד מתנה פשוטה.

פתאום זה נראה כל-כך פשוט

למצוא משהו פשוט:

חיבוק ענק,

מאיה.

עכשיו הגיע תורי להתרגש. על לוח החזון שלי רשמתי לפני כמה שבועות באותיות גדולות: חיים קלים ופשוטים והנה, זו שהאירה בי את הרצון לחזור אל הפשוט, אל השלם, שלא זקוק לשום השלמות,תוך קבלה מלאה של העצמי, עם כל היפה והפחות יפה שבי, מתקשרת כדי להודות לי ולהאיר את דרכי בדרכה שלה.

נפרדנו זו מזו תוך הבטחה שמתישהו פשוט ניפגש.

עברו כמה ימים מאז ואני כולי בהכנות לקראת הנסיעה הקרובה שלי למדבר,ולמרות שכבר מזמן קניתי את המשחקים בעבור הנכדים שלי, התחשק לי פתאום להכין להם בובות גרב, התקשרתי אל רחל כדי לבדוק אם היא מוכנה לעזור לי להכין את הבובות.

את רחל אני מכירה כבר שנים. היא גרה לא רחוק ממני, ולא פעם נפגשנו בטיול עם הכלבים שלנו. ב"שלום" "שלום" – הסתכמה כל מערכת היחסים שבינינו. ואז, יום אחד לפני כשנתיים פגשתי אותה ברחוב וכשהיא ראתה את Joy , הכלב שלי, היא החלה ללטף ולחבק אותו ולא מעט דמעות ניקוו בעיניה. היא סיפרה לי שהכלב שלה נפטר לפני כמה שנים ומאז מאוד קשה לה כשהיא רואה כלבים אחרים. המשכנו ללכת והיא החלה לספר לי כמה שקשה לה עכשיו. הצעתי לה להגיע לסדנא שאני מנחה. " יש שם נשים שממש ישמחו שאת תגיעי", אמרתי לה. מאותו יום שלישי היא שותפה פעילה בכל מפגש. הנשים בסדנא הן גמלאיות שבעבר עסקו בהוראה, הנדסה וטיפול גופנפש . בהתחלה כשישבנו וכתבנו, היא היתה מאוד עצורה, כי היא חשבה שאין לה מה לכתוב ומה שיש לה – לא שווה שייכתב, כי היא בקושי סיימה בית ספר יסודי ואף פעם לא ממש כתבה. היא הרגישה מאוד קטנה, כי מה יש לה כבר לספר? החיים שלה היו חיים מאוד פשוטים, דאגה לחייהם של הבעל,הבת,וטיפוח הבית. עם הזמן ככל שהכרתי אותה יותר ויותר הבנתי כמה שהיא מנמיכה את עצמה. היא היתה בבית גם המטפלת, גם המבשלת, גם המתווכת, גם הכלכלנית, גם עורכת הדין, גם הפסיכולוגית, גם האומנית,וגם… וגם… וגם… אישה, אמא וסבתא במשרה מלאה. היא עשתה עבודה נפלאה, בתחום הכי חשוב בחיים. רחל נגעה בכולנו. כי כל אחת מאיתנו חוותה בצורה זו או אחרת את כאב הפרידה, את מלחמת ההשרדות, את האור שהילדים הביאו לחיינו, את העוצמה, את הרכות והנחישות.

אתמול הגעתי אליה הביתה עם גרביים, שאריות בדים,חרוזים צמר,כלי תפירה וספר הוראות,כדי שנכין יחד את הבובות, אבל היא רצתה שהבובה-גרב תצא בדיוק כמו שהיא תכננה. לא סמכה עלי (ובצדק) שאצליח לדייק כמוה ועשתה לי בובת-גרב לתפארת. ואני הבטתי בה, כשהיא תפרה את הפה והאוזניים, זה היה כיף כזה לראות אותה, בשיא השלווה מסיטה בעדינות את הבד לכיוון הרצוי לה וגם כשהוא קצת התנגד, היא כל פעם מחדש הראתה לו את מה שהיא רוצה שייעשה. זה נראה היה לי כמו ריקוד הידיים הכי עדין שאי פעם ראיתי. זו היתה המדיטציה בתנועה הכי רכה שרק פגשתי.

וואו, הלוואי והיה בי קצת יותר מהפשטות, העדינות, הרכות והנחישות שיש בה, כשהיא תופרת ויוצרת מחומרים פשוטים, משחקים מדהימים.

עכשיו אחרי שחוויתי איך עושים בובת-גרב, אלך לעשות את הבובה השנייה ואני מאוד מקווה שהנכדים שלי לא יריבו על הבובה-גרב היותר שווה…

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024