"איזה באסה שאין פה שקיעות", אמרה אביטל (44) בקול נגה, עצוב קצת, מתגעגע. "לא נורא", אמר ניתאי בביטול (46), "תמיד אפשר לנסוע לראות".
ניתאי ואביטל (שמות בדויים) נשואים כבר 14 שנה וחיים בדירה קטנה בבאר שבע עם שלושת ילדיהם (בגילאים-2,5,6). ניתאי עובד במפעלים באזור ים המלח מאז שהשתחרר מהצבא ולאחר כל כך הרבה שנים סוף סוף קיבל את הקידום המיוחל בעבודה, "סוף סוף קיבלתי מה שמגיע לי, שנים הרגשתי תקוע, עברתי בכל התפקידים הכי קשים והכל כדי סוף סוף לקבל תפקיד ניהולי", אמר ניתאי וחיוך רחב נמשך על פניו.
"אבל תספר לו עוד", אמרה/צעקה אביטל (התכוונה שניתאי ישתף אותי) והוסיפה – "ספר לו מה זה אומר באמת, מה זה אומר עלינו ומה זה אומר על הילדים".
ניתאי שיתף, כשהודיעו לו על שהתקבל לתפקיד החדש הוא רץ בהתרגשות ובהתלהבות כדי לספר לאביטל אך הוא מצא את עצמו מתמודד עם תגובה הפוכה לגמרי לזו שהוא חשב וציפה לה. "אני לא מבין, הרי שנים ביחד חיכינו לקידום הזה שלי, אביטל ידעה שאני מתמודד לתפקיד, הרי זה מה שרצינו. אני באמת לא מבין", אמר ניתאי,
"אבל זה אומר שאנחנו נצטרך לעבור דירה, ומה עם הילדים? איך הם יעברו את כל זה?", הוסיפה אביטל בחשש מהול בפחד.
בשיחה האישית שאלתי את אביטל האם יש עוד משהו שבגללו היא לא רוצה לעבור. אביטל חשבה מעט והשיבה לי – כן. היא הסבירה שבמקום שבו הם גרים כעת הכל טוב לה, יש לה חברות, המשפחה לא רחוקה, הילדים מאורגנים טוב במסגרות, היא מכירה את הסביבה היטב והכל טוב, אז למה לשנות? היועץ המעולה חייב לשים לב גם למה שלא נאמר, מה שנועץ/נועצת לא אומרים.
אביטל כלל לא הזכירה עבודה או מקצוע או עיסוק שבו היא עוסקת. כשהמשכתי בשאלה לגבי העבודה, אביטל ענתה שלא עבדה מאז שהבכור נולד. "ואם נגיד, עכשיו, היית יכולה לעבוד בכל עבודה שהיית רוצה, איזו עבודה היית בוחרת ?" שאלתי. "למדתי עיצוב גרפי ועבדתי במשרד מאוד מפורסם", אמרה, "והיית רוצה לחזור לעבוד?" שאלתי. "כן, אבל לא לאותו המשרד. לא ממש אהבתי לעבוד שם, הרגשתי שהם כל הזמן עוצרים את הרעיונות שיש לי. ואני רוצה להגיד לך שאני לא רוצה לעבור דירה גם אם זה אומר שיפגע בעבודה של ניתאי. מצידי שיישאר באותו התפקיד. אין לי מה לעשות שם!", את המשפט האחרון כבר כמעט וצעקה, צעקה של ייאוש.
מחוייבות זוגית מהווה את הקרקע האיתנה עליה עומד הקשר הזוגי, הוא זו שמאפשרת לצלוח משברים ולשמור על הזוגיות כאשר ההתאהבות דוהה והתשוקה מתעמעמת ברגעי כעס ומחלוקת. מחוייבות למעשה היא יותר מרגש, רגש בא והולך והוא לא תמיד יציב. מחוייבות לעומת זאת, היא יציבה וכשהזוגיות היא בעלת מחוייבות – האהבה נוכחת גם אם היא משנה את פניה.
הייעוץ הוא תהליך מחייב לשני בני הזוג וכמו בכל תהליך, הכל בנוי משלבים. השלב הראשון היה להכניס את האמפטיה לחדר ואת התקשורת המקרבת, דבר שעל ניתאי היה לעבוד כדי להבין את המקום של אביטל ואת החששות מהמעבר ליישוב קטן ליד ים המלח, וכן לאפשר לאביטל לדברר את הצרכים שלה לניתאי בצורה מקרבת ומטיבה. ועתה לניתאי ברור שהמעבר ליישוב קטן ליד ים המלח מרחיק את אביטל מהסביבה הבטוחה והמוכרת לה מה שעלול לגרום לקשיים גדולים מאוד בהמשך.
לכאורה המצב של אביטל וניתאי הוא בלתי פתיר, הוא הולך לקבל את תפקיד חייו, התפקיד שאליו שאף ולשם כוון הרבה שנים ובכך להגשים את עצמו. על כן הם חייבים לעבור דירה ואילו אביטל לא מעוניינת לעבור מבאר שבע ל'יישוב מבודד' ליד ים המלח.
במצב בו, כל מעבר דירה יוצר משבר בשל הקושי הכרוך בכך וככזה הוא גם יכול להפוך להזדמנות של ממש. גם כשהמצב נראה כמבוי סתום על היועץ להחזיק את חוט התקווה, הרי בני הזוג הגיעו אל הייעוץ בכדי לנסות לפתור ביניהם את הבעייה. כמובן שעלי לוודא שאכן שני בני הזוג מחוייבים לתהליך ומשכך תמיד אחזיק את חוט התקווה באוויר ותמיד אניח אותו בחדר הייעוץ, גם כשנדמה שאינו קיים וגם אם הוא דקיק דקיק. הכנסת האמפטיה לחדר בין בני הזוג היא דרך נפלאה להביא להתקרבות בין בני הזוג ומכאן הדרך למציאת פיתרונות להרבה מאוד בעיות בין בני זוג. במקרה שלנו ולפי שפת האהבה והריקוד הזוגי של אביטל וניתאי, האפשרות למציאת פיתרון לבעייה שנראית הייתה כלא פתירה, נראית 'לפתע' יותר אפשרית מאי פעם.
בטור הבא – כיצד הצליחו אביטל וניתאי לצאת מחוזקים לעולם ולהצליח להפוך את המשבר להזדמנות משנה חיים! על כך בטור הבא.
איתי בר, יועץ זוגי מוסמך. בוגר תואר שני MA ומייעץ לזוגות ועושה זאת מכל הלב. אני מאמין שלכל אדם מגיע אהבה, זוגיות בריאה, משמעותית ומספקת. וכן, אפשר להשיג את האושר ואפשר לחיות בשמחה ובכיף.
0506205285