אחרי הגמר הגדול של הישרדות הונדורס, התפנה עומרי כוכבי לשיחה מיוחדת עם זהר הצפון על חווית ההשתתפות, על החברים החדשים שהכיר על האי ועל הדבקות בדרכו לכל אורך הצילומים. ראיון עם מי שעבורנו, הוא הזוכה האמיתי של הישרדות
מאת גיל דובריש
עומרי כוכבי, הכרמיאלי לשעבר שהעפיל לגמר הגדול של הישרדות הונדורס, מספר בראיון מיוחד לזהר הצפון, כי הוא חש אכזבה מהעובדה שלא זכה בפרס הגדול. “אני מרגיש מאוכזב מכך שאנשים לא ידעו להסתכל לי בעיניים ולהגיד לעצמם שאני השורד האולטימטיבי. בכל מקרה, בלי קשר לתוצאה, אני יודע שאני יכול ללכת בראש מורם, כי מה שהיה תלוי בי, עשיתי על הצד הטוב ביותר”, הוא מספר. “למשל, זכיתי ברכב באחת המשימות האחרונות. אני יכול להבטיח לך שאם הזוכה במיליון היה נבחר במשימה פיזית, הייתי מנצח. מה שתלוי בי – עשיתי. מבחינתי אני מרשה לעצמי להרגיש מאוכזב מאוד. כדאי לזכור שמכל המתמודדים בגמר, אני היחיד שאין לו בית משלו ולא קיבלתי כסף בשביל להשתתף בתוכנית. בניגוד לסלבים (סלבריטאים, ג.ד), שקיבלו בזמן השהות שלהם שם לדעתי עשרות ומאות אלפי שקלים, אני וכל האנונימיים שהשתתפו, לא קיבלנו משכורת כלשהי”.
לא הייתי פראייר על האי
עוד לפני שידור הגמר, העריך עומרי כי סיכוייו לזכות אינם גבוהים במיוחד. זאת בגלל שיטת הבחירה בזוכה בעונה הנוכחית, אשר בניגוד לעונות קודמות שעירבו את קהל הצופים, התבססה הפעם על קולותיהם של שמונת המושבעים בלבד, אלה שהודחו במהלך העונה.
“היה ברור שיהיה קשה, כי התמודדתי מול סלבים (סלבריטאים ג.ד) ומכונות משומנות היטב של יחסי ציבור” אומר עומרי. “עם זאת, אני מעודד, כי אני יודע שעיר שלמה עמדה מאחוריי וגם צבא שלם של לוחמים, מילואימניקים וכל מי שאהבת הארץ חשובה לו. חבל שלא איפשרו לצופים בבית להיות חלק מהישרדות ולהצביע בעד השורד האולטימטיבי. האמת שלא ידעתי על כך שלא תהיה הצבעה פתוחה בגמר. אני בטוח שתושבי כרמיאל היו מצביעים למעני, אנחנו עיר מאוד תומכת וחזקה, לא סתם יש לנו נציג כמעט בכל תוכנית ריאליטי. ההימור שלי היה שטילטיל יזכה, כי רוב המושבעים היו סלבים, ויש לכך השפעה על ההצבעה. בנוסף, יש למהות של מי ומה הייתי על האי, משמעות רבה בהצבעה ובוא נגיד שלא הייתי פראייר בתוכנית. לקחתי בחשבון שלא יפרגנו לי, אלא לכאלה ש’התמסכנו’, למשל טילטיל. הייתי מעדיף שאם אני לא אזכה זו תהיה טיטי, ולא טילטיל או רוסלנה”.
– איזה רושם השארת לדעתך על המתמודדים בהישרדות?
“אין לי ספק שמבחינת הדרך, ואיך שהתנהלתי על האי, השארתי רושם חיובי חזק על האנשים. אם נשים את הקלפים על השולחן, לדעתי אם היית שואל את המתמודדים את מי היו לוקחים איתם לאי בודד, הם היו אומרים לך את שמי, כי אני השורד האולטימטיבי האמיתי! בפן החברתי היו לי הכי פחות מריבות עם אנשים בכל התקופה הזו של הצילומים, בפן האישי אני עשיתי עבורם את הכל! בניתי להם את המחנה, הבאתי את הכלים, תפסתי דגים, נכנסתי לג’ונגל כדי להביא מנגו ופירות שהם לא חלמו לאכול שם, באי. אם היו נשארים בלעדיי, הם היו נתקעים ללא אש במשך לילות שלמים, כי לא ידעו להדליק מדורה”.
– חזרת מהונדורס בחודש יולי, זה לפני כשמונה חודשים. אתה עדיין בקשר עם האנשים שחיית איתם על האי?
“כן, אני בקשר טוב עם טיטי, רון אלוף, רון שובל, עומר רוזן, לירון רביבו, אנחנו נפגשים מדי פעם, יוצאים לבלות ביחד, עוזרים אחד לשני ומפרגנים בהשקות השונות. אומנם חלקם סלבים, אבל אין להם בעיה עם הפער בינינו. בהתחלה כשעוד לא הכרנו, הייתה בעיה כלשהי, אבל גרמתי ליישור קו משמעותי, על-ידי כך שהכירו אותי כבן אדם. הם מרגישים נוח להיות איתי והם חברים שלי. הייתי אצל רובם בבית, הזמינו אותי אליהם, לא מרגישים בינינו מרחק כלשהו רק בגלל שהם מפורסמים”.
הכי כיף זה להתחבר לטבע
בכל תוכניות הראיליטי, שבה ועולה השאלה, עד כמה אמיתי ואותנטי מה שאנחנו רואים על המסך ועד כמה ההפקה מבצעת עיבוד, שלא לומר עיוות של המציאות הקיימת שם. אבל לדברי עומרי כוכבי, בעונה שהסתיימה זה עתה, לא היו פערים של ממש בין המציאות לבין מה ששודר על גבי המסך: “המציאות היום-יומית שלי שם הייתה מאוד קשה, מה שראו על המסך זה לא היה משחק. באמת לא היה לי אוכל. ליקטתי ותפסתי כל מה שיכולתי, דגים, פירות, כל מה שהיה אפשר להביא למחנה. את המים למשל היה צריך להביא מהבאר ולהרתיח, אחרת היית משלשל בלי הפסקה”, הוא מספר. “בסיום הצילומים התברר שירדתי שם 10 ק”ג. על האחרים אני לא יודע, אין לי מושג אם למשל, הם אכלו מאחורי הקלעים. אני חייב לציין שרוסלנה נראית כאילו שהשמינה שם. באופן כללי, אפשר היה לראות שהיינו כל הזמן בחוץ, ליד הים. אני דווקא אהבתי מאוד, הכיף הכי גדול זה לזרוק את הטלפון, ללכת יחף ולהתחבר לטבע ולעצמך”.
– אתה זוכר למה הכי התגעגעת בזמן הצילומים?
“הכי הרבה התגעגעתי להורים, למשפחה, לשבת נקיה עם אוכל טוב על השולחן, התגעגעתי לפתוח את המקרר ולאכול מה שבא לי, לישון על מיטה עם מצעים נקיים ולהניח תפילין בכל יום”.
– מה הדבר הראשון שעשית כשחזרת ארצה?
“הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי, היה מילואים של חודש בכיסופים, ארבעה ימים אחרי הטיסה… אבל עוד לפני זה הספקתי לעשות על האש בגינה עם כמויות גדולות של בשר. ועם כל הכמויות האלה, נגסתי שני ביסים מהסטייק ונרדמתי לארבע שעות… הקיבה שלי הצטמקה כל-כך באי, שלא יכולתי לאכול יותר”.
– היום בדיעבד, אם היית יכול לחזור אחורה בזמן ולהעביר מסר לעומרי שנמצא על האי, מה היית אומר לו?
“הייתי מחזק את עצמי, מעודד ואומר: ‘עומרי, תמשיך ככה, באותו קו, זה מי שאתה – תתמיד בכך!’ לא הייתי משנה כלום בדרך שלי. אני יודע שהתנהגתי הכי טוב שיכולתי, באופן הכי טבעי, בלי הצגות בפני כל העם. כל מי שראה אותי בטלוויזיה, ראה אותי כמו שאני בלי מסכות, בניגוד לרבים אחרים ששיחקו משחקים וזה התפוצץ להם בפנים כשהודחו. את השם שלי שמו רק פעם אחת וזה לא היה משמעותי, זה קרה כשמושיק גלאמין ניסה להציל את עצמו מהדחה”.
לא מחפש את המצלמות
מאז שובם של משתתפי התוכנית ארצה, בחודש יולי שעבר, הם נמצאים באור הזרקורים. צלמי פפראצי עטים עליהם בכל הזדמנות, ראיונות עימם מתפרסמים חדשות לבקרים, אבל אצל עומרי, יש תחושה שהוא מעורב פחות בעניינים האלה.
“אני מרגיש את אור הזרקורים חזק מאוד, אבל לא נותן לזה לשנות את דפוסי ההתנהגות שלי”, הוא מסביר. “אני לא מוכר את עצמי וממשיך להיות אותו אדם פשוט שהייתי לפני כן, כרגיל. אני ממשיך להיות בקשר עם המשפחה וכל החברים שלי, ביקרתי בפנימיה שבה גדלתי, אני גם ממשיך לשמור על קשר עם היחידה שלי בצבא. אני מכבד את כל מי שהכרתי לפני כן וכל מי שמזמין אותי לאירוע. אני לא מתכוון דווקא להשקות נוצצות – זה פחות מעניין אותי מאשר ילד שמבקש שאבוא לבקר בבית חולים או בפנימיה. כשאתה לא רודף אחרי הדברים האלה, אתה מגלה שהם רודפים אחריך. אני מקבל הרבה טלפונים בסגנון: ‘תבוא’, ‘תצטלם’, בוא לקבל מתנות’ ואני לא ממהר לבוא. אני לא מחפש את המצלמות. ככה אני יודע שהקמפיינים יגיעו. היה לי קמפיין בג’ילט ויש עוד כמה שבדרך אם כי אני לא יכול להרחיב על כך את הדיבור”.
– אתה עובד באותו מקום שעבדת לפני הישרדות, כסייר חופים?
“זו הייתה עבודה עונתית בתקופת הקיץ והעונה נגמרה מזמן. לפני כן ניהלתי וביצעתי פרוייקטים בחברת אבטחה, אבל מתוקף הדברים אני לא יכול להמשיך שם. בתקופה האחרונה הייתי פצוע, עם גבס ביד ימין, שרק לפני כשבועיים הסרתי ואני עדיין בשלבי החלמה. גם עברתי דירה בתל אביב. כרגע אני שוקל את צעדיי, מתכוון ללמוד ולהיכנס לעסקים. הישרדות היא רק פרק אחד בחיים, ממשיכים הלאה”.
– ספר לנו על הג’יפ שזכית בו, כבר הספקת ליהנות ממנו?
“אני עדיין לא אספתי אותו. נכון, ביקרתי בסוכנות הרכב, ראיתי אותו ניצב שם, יפה ונוצץ כזה, אבל אמרו לי ‘חכה, נדבר אחרי הגמר’, כנראה שהם מתכוונים לחלק את הפרסים אחרי הגמר. חבל, כי היה מגניב אם הייתי יכול להוציא את הג’יפ. זה פיאט 500 איקס, רכב הפנאי שטח 4 על 4 המוביל בישראל. במהלך כל העונה אני רואה אותו ‘מטייל’ על המסך בשידורי החסות ואני צוחק כי אני יודע שזכיתי בו, אבל לא סיפרתי לאף אחד… חברים שלי אמרו לי ‘וואלה מתאים לי ג’יפ כזה’ ואני שותק, לא מדבר. יש לרכב הזה סטייל, אבל מה שבטוח זה לא יהיה בצבע אדום”.
– אתה מחכה לג’יפ הזה מאז שחזרת לארץ, בחודש יולי… לא מתסכל?
“נכון, אני מחכה, אין מה לעשות, זה קצת מעצבן אבל אין לי מה לעשות. אני מתנייד לי בתל אביב באופנוע, בלי דאגות, עכשיו נצטרך לדאוג לחנייה מסודרת למכונית. יהיה לי גם איך לעלות צפונה, כי עד עכשיו כשאני מגיע לבקר, אני נוסע בתחבורה ציבורית או בטרמפים עם חברים או משפחה”.
רציתי לשמור את כולם במתח
– אני יודע שאתה מחוייב להפקה שלא לספר דבר מרגע שובך ועד לשידורי התוכנית. אבל איך מתאפקים ולא מספרים כלום?
“לא סיפרתי כלום לאף אחד במשפחה, לחברים ואפילו לא לחברה שלי. הכל מתוך אמונה אחת ויחידה – שכולם יצפו בהישרדות מההתחלה ועד הסוף. רציתי לשמור את כולם במתח, אמרתי להם תראו את התוכנית ותיהנו, זה עדיף במקום לספר לכולם. גרמתי לאנשים לראות את התוכנית, אני יודע שיש רבים שלא רואים ריאליטי בטלוויזיה ולא תיכננו לראות, אבל בסוף צפו בכל השידורים, בגללי!”
– הזכרת את החברים שלך. יצאת לשם אלמוני, חזרת סלבריטי. איך הם מגיבים לשינוי הזה?
“רוב חברי הילדות שלי, שאגב, גם הם עברו לתל אביב, מתנהגים כאילו עברו את העונה של הישרדות יחד איתי, הם שמחים וגאים, לא סתם אומרים ‘טוב שם טוב משמן טוב’. יש כאלה שהרגשתי שהתקרבו אלי בגלל הפרסום בטלוויזיה, אבל החברים הטובים באמת, מתנהגים בצניעות, למשל, באו אלי ואמרו לי ‘שמע, לא רוצה להציק לך אבל עקבתי אחריך כל השידורים’. גם הגעתי לביקור בפנימיה שבה למדתי בנהלל, קיבלו אותי בשמחה, ואף הזמינו אותי ‘להרביץ ציונות’ בחיילים החדשים שהתגייסו ליחידת עורב צנחנים שבה שירתתי. התגובות מחממות את הלב בטירוף, וזה כיף, אין יותר חזק מזה. איך להגיד לך? הכל מתחיל בזה שלא ניסיתי להיות מישהו שאני לא, אני הייתי עומרי כל הדרך, מי שמכיר אותי נהנה לראות אותי על המסך, רבים אמרו לי במהלך השידורים – וואלה, זה אתה, לא השתנית”.
– איך מתמודדים במשפחה עם הפרסום הפתאומי?
“המשפחה, אני אגיד לך – אני מתבייש שאני מפיל עליהם את המעמד הזה, אבל הם נהנים. זה רגע השיא שלנו, ואני מתכוון לכל המעמד הזה, משידור התוכניות ועד לרגע הגמר הגדול. ההורים מתרגשים מאוד, למרות שהפלתי עליהם תיק גדול, יש להם גאווה ושמחה, וגם בלי קשר לתוצאות של הגמר הם היו מבסוטים”.
– מקודם ציינת שלדעתך, כל המשתתפים בהישרדות הונדורס היו בוחרים בך, כדי לקחת עימם לאי בודד. אבל, את מי אתה היית לוקח לאי בודד מכל המשתתפים?
“אה, אתה משתמש עכשיו ברעיונות שהעליתי בעצמי?… עכשיו ברצינות, יש לי כמה אנשים טובים שהייתי לוקח איתי לאי בודד, אבל ככה, אני נשאר עם הברית שלי עד הסוף, הייתי בוחר בטיטי. היא הייתה על האי שילוב של אח, אחות וחבר טוב, היא גם לא פראיירית, לא מאלו שיושבות רגל על רגל בזמן שאני עובד קשה, הייתה מביאה גזעים כבדים למדורה. היא דמות חזקה”.
– אתה יכול לסכם לנו את החוויה הזו, ככה, בכמה מילים, מה לקחת איתך משם?
“החוויה הטובה ביותר לביטוי היכולת העצמית שלי, רוחני וגשמי, זה פשוט שילב את כל מה שלמדתי בחיים, באקט אחד ארוך וכיפי”.