בית / Uncategorized / "אני שוחה לתוך העומק, על גאות של תקווה"
צילום מתוך הוויקיפדיה: Reut Steinberg

"אני שוחה לתוך העומק, על גאות של תקווה"

("ליד הים", היי פייב)

אמיר פיי גוטמן (שמו דאז, היום פרישר גוטמן) היה חלק מלהקת הבנים היי פייב. כשאני חושבת עליו הנערה בת החמש עשרה שהייתי מתעוררת לחיים. מילים כמו "כולם רוקדים עכשיו, שמח זה מה שבטוח.." או "יום מעונן…", מתנגנות בתוכי, מציפות לזיכרון ריקודים, שירה בקולי קולות וקפיצות באמצע החדר. הופעות בהם פלורינה בת דודתי ואני נלחמנו בעדינות אך נחישות (והצלחנו!) להשתחל לשורה הראשונה, לצעוק ולרקוד יחד איתם ויחד עם עוד מאות או אלפי בנות אחרות את המילים.

ראינו אותם קופצים ורוקדים בקצב מסחרר על הבמה, ראינו את האורות וההפקה מסביב ואפילו שאלו היו שנות התשעים, הם גרמו לנו להרגיש לרגע באמפי של כרמיאל או באמצע הקריון ניחוח וגלאם של חו"ל. יש לאמיר גם הרבה תרומה וזכויות נוספות בתרבות הישראלית מאז, אבל מבחינתי הוא וחבריו ללהקה היו ותמיד יישארו חלק מפסקול הנעורים הישראלי שלי.

בזמן כתיבת שורות אלו הזמר אמיר פרישר גוטמן עדיין נאבק על חייו בבית החולים לאחר שטבע בשבת בחוף עתלית תוך כדי שהציל מטביעה את אחייניתו בת החמש.
אפשר כמובן לכתוב על האכזריות והאירוניה הבלתי נתפסת של הגורל. ה22.7 היה מבחינתו התאריך שבו הוא נולד מחדש, כך הוא סיפר בהרצאות וראיונות שהעניק מאז, בדיוק שנה לתאריך שבו בישרו לו שטעו באבחנה והוא לא חולה בסרטן, שכל הטיפולים הכימותרפיים הקשים שעבר היו טעות…. ופתאום באמצע חגיגות השנה ללידתו מחדש, במהלך חגיגה בחוף הים עם בני משפחתו הוא רץ בצורה הירואית להציל את אחייניתו וטבע. תודו שאפילו בשביל סרט קולנוע הוליוודי זה תרחיש הזוי מידי.

ולצד התקוות והחלומות לעוד נס אחד עבור אמיר, אי אפשר שלא לקשור את המקרה לנושא אחר שנמצא לאחרונה על סדר היום התקשורתי-פוליטי-משפטי בארץ: התשובה השלילית של "המדינה" לעתירה שהוגשה לבג"ץ להתיר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים. התפיסה כי כניסה למשפחה ששני ההורים בה בני אותו המין תהיה משא ועומס נוסף על הילד ולכן צריך להמנע מכך. אולי לפי הגיון זה יסרבו גם אימוץ להורים שמנים? שחורים או מגזע מסוים? שחיים בפריפריה?… עד לאן אפשר לקחת את זה? הרי האכזריות של החברה ובפרט של הילדים לא באמת יודעת גבולות לצערנו….

אמיר כידוע נשוי לגבר, ינאי, הם מגדלים יחד את בנם המשותף. יש לי תחושה שזה ילד שגדל כשהוא מוקף באהבה, חום וכל הטוב שהם יכולים לספק לו, כולל סביבה מתאימה. הלוואי והיינו יכולים להגיד זאת גם על כל הילדים שגדלים במשפחות בהם שני ההורים "נורמאליים".

אז לצד התפילות, התקוות והחלומות להצלתו ורפואתו של אמיר, יש לי בקשה קטנה: בפעם הבאה שאנחנו שומעים בתקשורת על המאבק להשגת זכויות ושוויון של הקהילה הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), רגע לפני שאנחנו מספרים לעצמנו סיפור על התנגדות של חרדים, דגלים צבעוניים, משאיות, אנשים חצי או כמעט עירומים, הרבה איפור ונצנצים, מתירנות ופורקן, בואו ניקח עוד שנייה לפני, ונזכיר לעצמנו שזה צריך להיות גם וקודם כל הסיפור של אמיר פרישר גוטמן, רץ ומציל מטביעה ילדה בת חמש.

שתפו

כתבה מעניינת:

שבלולי קינמון ושקדים מאת אלפרו צילום יחצ חול (1)

שבלולי קינמון ושקדים

חג ט"ו בשבט בפתח ואין זמן יותר מתאים מזה למאפה מתוק וריחני של שבלולי קינמון …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link