פגשתי השבוע, ממש לפני ראש השנה העברית החדשה כמה אנשים טובים באמצע הדרך.
ממש שנייה לפני שפסקה אמונתי בבני האנוש ומאסתי עד כלות בשחיתויות ובשאר מיני עוולות החזירו בי כמה אנשים תמימים וישרי לב את האמונה במין האנושי.
מסתבר שנשארו כמה אנשים שהמילים אמפטיה, נועם, רגישות ומתן עזרה אינן זרות להם. אתה פוגש אותם במקומות ובעיתוי שהכי פחות חשבת שתפגוש בהם. מפגש עוצמתי ובלתי מתוכנן שמצליח לגרום לך לחייך כמה דקות תמימות.
השבועיים האחרונים שלא היו לי קלים כלל וכלל מסיבות כאלה ואחרות הותירו בי עננה שחורה, אטמו אותי מהסביבה הקרובה והחזירו אותי לימים אפלים, קשים וקודרים. במקום מסוים שאליו הגעתי ושנזקקתי בו לעזרה ולתמיכה פגשתי בבחורה מדהימה כבת 50, אשת מקצוע באותו מקום שגם טיפלה בי. מעבר לעניינים הטכניים שהיתה אמורה לבדוק איתי גילתה אמפטיה למצבי, רגישות מדהימה , גישה אנושית שנס ליחה מחברתינו התחרותית. היא הצליחה לגרום לי לכמה דקות של רוגע ושלווה. לא האמנתי כבר שקיימים כאילו אנשים שמגדילים ראש הרבה מעבר למה שאמורים לעשות ועושים זאת במלוא מרצם ורצונם.. בסחרחרה היומיומית המטורפת שלנו פה בארץ הכאובה הזו, בהתרוצצות אחר כבוד, מעמד, כסף, יוקרה שכחתי שקיימים גם מושגים אחרים כמו אמפטיה, רגישות ויחס חם ותומך. אותה בחורה מיוחדת וייחודית הזכירה לי עובדות אילו וחיממה את ליבי.
שיקפתי לה את תחושותיי. מגיע לה לדעת שכזו היא. לא פחות חשוב בעיניי. אשריך אישה יקרה, בעקבותייך פגשתי בימים האחרונים עוד כמה אנשים רגישים ותומכים וחזר אליי ניצוץ קל.
מאחלת לכם קוראיי היקרים לפגוש בסמוך לשנה החדשה מלאכים שכאילו.
שנה טובה!