Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1519235298:25
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 25
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11487
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => ארץ
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => פוסט בנושא בריאות וכושר מאת רון שפירא בארכיון בלוגים של אתר זהר הצפון.
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 69
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 897
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/11/דלת-בעץ.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => ארץ
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => ארץ פומפורנל | ארכיון בלוגים | בריאות וכושר | זהר הצפון
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => ארץ פומפורנל | ארכיון בלוגים | בריאות וכושר | זהר הצפון
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => פוסט בנושא בריאות וכושר מאת רון שפירא בארכיון בלוגים של אתר זהר הצפון.
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => ארץ
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

ארץ פומפורנל

שתפו

עיתים זה קורה לי. השיגעון הזה שמצית בי איזה שיר ברדיו שמקפיץ אותי פתאום עד כדי שירה קולנית וריקוד מושחת על מושב הנהג.

בבוקר שבת זה קרה לי עת נסעתי במכוניתי עם בני משפחתי. רגע אחרי ההתנעה וחגירת חגורת הבטיחות, וידאתי כתמיד כי הרדיו על התדר הנכון: 104.5 רדיו ללא הפסקה, שירי ארץ ישראל היפה. אח עונג שבת. והנה זה מתחיל – “בגזע עץ אלון חלול בחורש בכרמל התחנה הראשונה לארץ פומפורנל … “. איזה שיר!?  אני צורח וממשיך עם “אחרי כמה הרים ושתי גבעות ואיזה תל, עוצרת הרכבת בכניסה לפומפורנל”… והילדים כמו תמיד מתריסים בפני: “אוףףף אתה עם הענתיקות שלך”.

אז זהו שיש שירים שמזכירים לי נוסטלגיה, ילדות, פסטיבל הזמר של הילדים, שנות השבעים, תמימות ושלמה ארצי אחד עם הבייבי-פייס שמשלים את הכול. כן, שיר כמו ריצה. כמו להתחבר כל פעם מחדש למשהו שמטעין אותי, מרטיט לי את הלב ונותן הרגשה של הנה – נהייתי צעיר בשנתיים לפחות.

ואם לא ירדתם לסוף דעתי אז הנה לכם המשכו של הסיפור. כשחזרתי הביתה קראתי לעברה של צ’יקה הכלבה שלי: ‘בואי יוצאים לארץ פומפורנל’. ירדנו אל נחל החילזון. כאן ממש מתחת לבית. אני מתמלא אושר כשאני רואה את צ’יקה משתוללת בנחל, רצה ומרחרחת בלי הפסקה. וממש כמו בשיר של ארצי, בו מחלקים ממתקים והפתעות בלי גבול (ואפילו השיניים לא מתקלקלות מן הממתקים), נפתח לכלבה שלי סופר-מרקט ענק של ריחות, קולות וצבעים המכניסים אותה לשיכרון חושים ממש כמו בריצה.

רצתי אתה. רצנו שנינו את שנים עשר הקילומטרים של הנחל בהנאה חסרת גבולות. וכמו ילדה בחנות ממתקים ענקית וחסרת גבולות, נהנתה הכלבה שלי מריחות השיחים, האדמה, הפרות, חזירי הבר, הפרחים, העטלפים שהיו שם, האוויר הצלול ושלל החוויות שהטבע זימן לה. כמוה גם אנחנו. הריצה בטבע היא כטיול בארץ פומפורנל. הפעילות הגופנית ככלל אם נעשית היא בגבולות היכולת שלנו הרי שהיא אך ורק מתנה טהורה של מנת בריאות לגוף שלנו. מאה אחוז רווח – אפס אחוזי נזק.

מסיים ארצי את שירו במילים: “הייתי שמה פעם אך מאז חלפו שנים שכחתי את הדרך לחורשת האלונים אם מישהו ימצא את הכניסה שבכרמל אודה לו אם יגיד לי איפה ארץ פומפורנל..” אז ככה, שלמה: ארץ פומפורנל נמצאה. היא לא אגדית והיא ממש לא בכרמל. היא כאן בכרמיאל, בנחל חילזון המחבר את בקעת סחנין לבקעת בית הכרם. בוא!

שבת שלום! שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *