מערכת פורטל זהר.נט
בעולם המודרני מקבלים נקודות זכות על היכולת לעשות כמה משימות במקביל, או כמו שמקובל לקרוא לכך: 'מולטי-טסקינג'. ריבוי גירויים ומסרים, הוא מאפיין של העולם הדיגיטלי, אבל האם המוח שלנו באמת בנוי לכך? מה שכן אפשר להגיד עוד לפני שתחילים, הוא שמולטי-טסקינג בכבישים זה פשוט סכנת חיים.
נוהגים לשייך לדמויות מסוימות בהיסטוריה, כמו יוליוס קיסר לדוגמה, כישורי על בעשיית כמה דברים במקביל. אבל אם נצא מנקודת הנחה שמרבית בני האדם אינם גאונים המסוגלים לכך, וככול שתופעת המולטי-טסקינג נחקרת, מתברר שמדובר בסוג של מיתוס.
המוח – לא מה שחשבתם
באף שלב בהיסטוריה האנושית, מלבד בשני העשורים האחרונים, לא חיו בני האדם במציאות טכנולוגית שמולטי-טסקינג היא משהו שמוטמע בה. זה נכון שהמוח שלנו מבצע הרבה משימות באופן אוטומטי בלי שאנחנו מודעים אליהן, אך כשאנחנו מבצעים משימות מתוך מודעות אנחנו לא באמת יכולים לארגן שני חוטי מחשבה במקביל. המוח שלנו פשוט לא עובד באופן הזה. אי אפשר לבצע יותר ממשימה קוגניטיבית אחת בכל פעם, וכשננסה, בהכרח אחת המשימות תבוצע ברמה פחות טובה מהשנייה. למעשה, מי שניחן ביכולות מולטי-טסקינג פשוט יודע לעבור מהר בין משימות. התכונה הזו יכולה להיות מאוד שימושית בחיים המודרניים, אך כדאי להבין שיש לה מגבלות והיא מאוד רחוקה מהדימוי היעיל של מולטי-טסקינג.
סכנה ברורה ומיידית
יש מצבים שבהם היכולת לתעדף ולנתר במהירות בין נושא לנושא היא בעלת ערך. נהיגה, היא לא אחד מהם. כשאנחנו מדברים על מולטי-טסקינג בנהיגה, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לשימוש בסמארטפון, לכתיבת הודעות ווטסאפ, קריאת ציוץ בטוויטר ואפילו שיחה ערה. כל אלה גוזלים את משאבי הריכוז שאמורים להתמקד בנהיגה באופן שעלול לגרום לתאונה. לא מדובר בסכנה תיאורטית, על פי נתונים בארצות הברית לבדה כ-3,500 אנשים נהרגים בכל שנה מתאונות שנגרמות עקב 'הסחת דעת סלולרית'.
מיתוסים שגויים
אחרי הכל, אנשים נורמטיביים עלולים לחטוא בהסחת דעת סלולרית, וזאת מתוך הנחה שגויה שהם שולטים במצב. בגלל ששימוש בטלפון הסלולרי הפך להיות אקט שגרתי, מהלכי הסברה לשם מניעה אינם מספיקים, ומתוך ההבנה הזו, נולדים פיתוחים טכנולוגיים שאמורים להתמודד עם התופעה הזו. פיתוח מעניין מעין זה שייך לחברה ישראלית הקרויה SaverOne שהיתרון הגדול ביותר שלו הוא המניעה של אפשרות הבחירה מהנהג ובכך מנוטרל היסח הדעת מהסלולרי בזמן נהיגה. שלא תטעו, אין מדובר רק בכתיבת הודעה בזמן נהיגה, ישנן פעולות נוספות שגוזלות קשב ומעלות את הסיכוי לתאונת דרכים במאות אחוזים, להלן כמה מהן.
- "אפשר לשלוח או לקרוא הודעת טקסט בזמן שעומדים ברמזור"
לא נכון. גם כשעומדים ברמזור חשוב לשמור על ערנות ולהתרכז בנעשה סביבנו על הכביש. יתרה מכך, מחקר שנעשה לאחרונה מצביע על כך שלוקח 27 שניות בממוצע לחזור לפוקוס מלא אחרי שליחת הודעת טקסט. 27 שניות בכביש זה המון זמן, בטח אחרי המתנה ברמזור אדום.
- "אין הבדל בין שיחת טלפון לבין שיחה עם נוסע"
לא נכון. כמי שהוא חלק מההתרחשות, נוסע יוכל להעיר לנהג שאיבד ריכוז לנעשה בכביש, מה שלא יקרה בשיחת טלפון. כך או כך, מוטב להתרכז בנהיגה, ולא בשיחה, באשר היא.
- "אפשר לשוחח בטלפון באמצעות דיבורית בזמן נהיגה"
לא מדויק. מחקרים מצביעים על כך שמי ששקוע בשיחת טלפון בזמן נהיגה יחמיץ עד 50% מהמידע בסביבה, גם אם שתי הידיים על ההגה והמבט מכוון לכביש. כך למשל, הם ערים פחות לתנועת הולכי רגל במרחב. נסכים, כי שימוש בטלפון באמצעות דיבורית הוא ברירת מחדל, שיש לשמור למקרים בהם יש בכך צורך הכרחי.
- "אפשר לשלוח הודעות קוליות בזמן נהיגה"
לא נכון. כשאנחנו מקליטים הודעה, רמת הפוקוס שנדרשת מאתנו על מנת לנסח ולהקליט אותה, גוזלת מעט זמן, אך ריכוז רב. למעשה, קיימת עמדה רווחת ואולי קצת מפתיעה כי הקלטת הודעה תוך כדי נסיעה, אף מסוכנת יותר מהחזקת הטלפון תוך כדי שיחה במהלך נסיעה.
שורה תחתונה
מיתוסים, כמו גירויים בנהיגה יש אינסוף, אך לצערנו, אין לנו יכולת שליטה על הימנעות ממרביתם (כמו למשל מבט חטוף בשלטי חוצות ענקיים עם פרסומות מתחלפות). הבשורה המשמחת היא שכל מה שקשור לגירויים מהסלולרי בנהיגה נמצא לגמרי בידיים שלנו, ואם לא שלנו, של פתרונות טכנולוגיים מתקדמים כמו זה של SaverOne. חברות שהשכילו להטמיע את המערכת מדווחות כי הודות לניטרול הגירויים של הנהגים, הם אפשרו להם להתרכז במה שבאמת חשוב – להגיע ליעד בשלום, ולצמצם את היקף תאונות הדרכים.
(תוכן מקודם)
***LinkPower.co.il