Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1460649815:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 13485
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => בזה
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => בזה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 74
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1332
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/04/משה-קצב-צילום-אמיר-גלעד.jpg
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => בזה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
משה קצב. צילום ארכיון: אמיר גלעד

בזה להם

שתפו

כתבתי על הנשיא קצב לפני כמה שנים קצת לפני כניסתו לכלא, כתבתי עליו ארוכות, דברי עלבון וסלידה. בתוך תוכי קיוויתי לאחר שסיימתי את כתיבתי שיביע חרטה. שיבין ממרום גילו שכבוד ואגו לא עושים עימנו חסד ולא מניעים דבר. קיוויתי שיודה במעשיו בדרכו שלו, האמנתי שאצליח ברבות השנים להרגיש מעט חמלה לאיש הזה שהיה פעם, לא מזמן נשיא המדינה שלי. הייתי די בטוחה שהזמן הרב בכלא ותהליך השיקום של מר קצב יחזירו מעט מהכבוד שאיבד בקלות יתירה במהלך שנות כהונתו.

היום אני בזה לו יותר לאיש הזה. אני מקווה שאצליח עם השנים לשכוח שהוא בכלל היה הנשיא שלי, הנשיא שלנו. אין לי טיפת הערכה אליו או כבוד אנושי. אני בזה לו אפילו יותר בגלל שקיווה לקבל שחרור מוקדם למרות שלא הביע חרטה. אותו קצב שהיה זה שישב בכסא הנשיאות וחתם על חנינות ושחרורים מוקדמים וידע שאחד הקריטריונים המובהקים לשחרור מוקדם הוא הבעת חרטה כחלק מתהליך שיקום. על כך אני בזה לאיש הזה אפילו יותר. לולא כבודו והאגו המנופח שלו בוודאי היה כבר בדרכו לארוחת צהריים דשנה בביתו עם משפחתו. לא מצליחה לרחם עליו!

ואם בבוז עסקינן – מצטרף לאותה שורת אנשים המאוסים עליי מר סמוטריץ בצלאל, ח”כ מטעם מפלגת האיחוד הלאומי, שעבורי הוא סמל הגזענות וההכללה, כזה המעורר בי גועל ובחילה. אחד מהאנשים שחושב כנראה שהוא עצמו גזע עליון ונשגב, גזע משובח, נאור וסופרלטיבי, עד כדי כך שידי אח ערבי או רופא ערבי רחמנא ליצלן לא ראויים לגעת בגוף אשתו ההרה רויטל, המצטרפת לדיעותיו המזוויעות והקדמוניות של מר סמוטריץ. ההכללה ההרסנית בלשונו של סמוטריץ – “אשתי לא תשכב ליד יולדת שבנה עשוי לרצוח את התינוק שלי בעוד עשרים שנה” מוציאה אותי משלוותי שגם ככה מעורערת בשנה האחרונה בגלל אירועים מסוג זה. כמה גזען, יהיר ומכליל יכול להיות יצור אנושי? ממרום כסאך ותפקידך כחבר בכנסת ישראל אין בך די תבונה כדי להבין שמשפט כזה הרסני הוא ומייצר שנאה? הכללתי ופוגעני מאין כמוהו? בגלל שכמותך מר בצלאל הדרך תובילנו לתהום מסוכנת שאין ממנה דרך חזרה!

ואולי בינתיים עצה קטנה מר סמוטריץ – כדאי שתיזהר לא להכניס את אשתך להריון שמא במקרה ידי רופא ערבי תאלצנה לגעת בגופה ההריוני הקדוש!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *