זהר.נט חדשות כרמיאל
השבוע הודיעו לי שהחוג לסינית במכללה מתחיל והוא ללא תשלום. כל-כך התלהבתי שהתחלתי לשלוח לחברות שלי הודעות ב-whatsApp על החוג והייתי בטוחה שכולן ישלחו לי חייכנים, אבל מה שקיבלתי זה: “למה, למה את חושבת שאני צריכה את זה?”. “סינית? בשביל מה ללמוד סינית?” “אני בכלל לא טובה בלימוד שפה, אז ללמוד את השפה הכי קשה???“ הייתי המומה. צעירות, מבוגרות – כולן פחות או יותר עם אותן השאלות.
אח שלי פעם אמר לי שאם היו משלמים לי בעבור מה שאני לומדת הייתי כבר מליונרית, טוב, הוא קצת הגזים, אבל אני באמת אוהבת ללמוד דברים חדשים. זה מאתגר, זה מכריח אותי ללכת למקומות שאני לא מכירה ושם אני צריכה להפעיל את המחשבה היצירתית, כי שם עוד אין לי את ההגיון שעליו אני יכולה לסמוך. ואז כשאני מצליחה וואו, איזה סיפוק, איזו הנאה!
לפני כמה שבועות נתתי למישהו כך לאתגר אותי. פגשתי תלמיד לשעבר. הוא היה בכיתה ג’ כשלימדתי אותו אנגלית. היום הוא גבר כבן 30. הוא סיפר לי שהוא גר בתל-אביב ומחפש מורה לגרמנית. אמרתי לו: אני דוברת גרמנית. אני מורה ועל מכשול המקום אין בעיה לדלג באמצעות הסקייפ. כשהגעתי הביתה אמרתי: וואו, מה לקחתי על עצמי?? נכון שגרמנית זו שפת האם שלי, אבל עוד יותר נכון שמהרגע שהלכתי לגן, לא הסכמתי עוד לדבר גרמנית. נכון שהתואר שלי הוא בשפות אנגלית וגרמנית, אבל מאז חלפו להם כבר 40 שנה…
הדבר הראשון שעשיתי: ביטלתי את השיעור הראשון. “הסקייפ לא עובד”, “אני לא מרגישה טוב” – מה שהיה נכון, אבל אני בטוחה שאם מי שחיכה לי לא היה התלמיד אלא המטופל שלי, הייתי מוצאת את הכוחות להתגבר על כל המכשולים. על הסדנא שלי לא ויתרתי גם כשבקושי יכולתי לדבר ומצאתי דרכים בהם יכולתי להעביר את הסדנא בלי הרבה דיבורים. היה לי ברור שהסקייפ והאני לא מרגישה טוב, זה רק העורב שהביא את הספק ומנע את השיעור הראשון.
פתחתי את האינטרנט, התחלתי להחשף שוב לשפה הגרמנית ובמקרה או שלא במקרה פגשתי באותו השבוע בחורה מגרמניה, התחלתי לדבר איתה והיא אמרה לי: את מדברת יפה גרמנית! זו היתה הדחיפה הקטנה לה הייתי זקוקה והיום אחרי 4 שיעורים והיכולת של התלמיד שלי ליצור כבר משפטים קצרים – אני כל-כך שמחה שלא הקשבתי לעורב, שבחרתי להקשיב לזמיר.
מאיה קצמן
