ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26
בית / המגזין / דעות / בילוי/עינוי של שבת
ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26
כך נראים אחרי מסע שופינג בירכא. רגע, מנהל הבנק על הקו...

בילוי/עינוי של שבת

ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26

אבי גיסברג, בן 42 יליד אורוגואי, שחקן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין. בין השגיו: דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, שחקן סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים, מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה, פרשן כדורגל בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט

הכדורגל  השבוע היה כל כך רע שאני אפילו לא אפתח את הטור שלי עליו.

בואו נצא קצת מהקופסא. ניצלנו את יום השבת החמים כדי לצאת לסיבוב קניות קצר. אני, אשתי והילדים נסענו לירכא שהפכה למעצמת קניות בזכות מרכזי  קניות ענקיים שיש בהם הכל: לונה פארק, מסעדות, חנויות, מותגים,  צעצועים, הכל הכל, אבל בעיקר פקקים.

שעה עד שהגענו בגלל הפקק שחיכה לנו בכניסה, בדרך הסברנו לילדים שאבא ואמא זה לא רוטשילד ואפילו לא שרי אריסון ושכל אחד יקבל צעצוע אחד לפי שיקול הדעת שלנו, ההורים, אחרת לא הולכים לחנות צעצועים. הילדים ישר הסכימו. אלא שכבר בתצוגה מחוץ לחנות כבר כל אחד התחיל לבכות שהוא רוצה שלושה דברים שהוא ראה. בתוך החנות זה כבר הפך לעשרה דברים שהם רוצים ובכי קורע לב. הילדים של היום לא פראיירים וכל אחד רצה את הצעצועים הכי יקרים. אנחנו עוד לא עשר דקות בחנות והעגלה כבר עמוסה בנזק של 500 ש”ח.

בתוך החנות כל ישראל נמצאים, אי אפשר לזוז. אתה רואה רק גברים נגררים עם מבט של תשעה באב  ונשים לא רואים, כי הן נמצאות מאחורי עגלות עמוסות שמסתירות את הפנים שלהן. לידן הן גוררות ילדים שנקרעים לגזרים בבכי של “תקני לי”. העגלות ענקיות ולא רואים את הקצה,  מה שגרם לעשרים אנשים לפחות להיכנס בי עם העגלה ברגל. חזרתי משם עם סימנים כחולים כאילו חזרתי מוויטנאם, אבל פראייר לא יצאתי,  נכנסתי בחזרה בלא מעט אנשים.

אנשים קונים הכל. הכל. הכל. מעמיסים עוד ועוד ועוד… זה לא התקופה שלנו שהיינו ילדים שהיו קונים לי נעלי רמי ספורט והייתי מסתדר איתם שנתיים לכדורגל, בילויים, אירועים. היום לילדים יש נעל שמתאימה בצבע לכל חולצה, החנויות בירכא התפתחו עוד ועוד.  בכל פעם שאני מגיע בונים עוד אגף ועוד אגף, זה מתפתח עוד ועוד ועוד. אתה נכנס לחנות בירכא ויוצא בסוף החנות בעכו ומוכרים הכל, חנות צעצועים,  שבה  מוכרים נעליים, בשמים, בגדים, ירקות,  העיקר תקנו. תמיד באיזה שלב בקניות אשתך הולכת עם הילדים לשירותים והם אף פעם לא חוזרים. אחרי חצי שעה אתה עוזב את מקום המפגש שקבעתם כי היא לא עונה בפלאפון ואתה “שורף” שעה בחיפושים אחריהם במקום הכי צפוף בארץ. כשאתה כבר מוצא, כולך מלא עצבים, ואז מתעצבנים עליך שעזבת את מקום המפגש. אתה מקלל את הרגע שנסעת לירכא ולא נשארת בשבת בבית. באותם רגעים אתה מעדיף לסלול כביש ב-40 מעלות חום שיגיע עד הפסגה של החרמון ולא להיות שם במקום הזה.

יום הכיף הפך למסע כומתה. אתה מת להגיע הביתה, אבל מה, לא תאכל?   בתוך מרכז המזון יש מסעדה, אתה מחכה בתור חצי שעה כי עמוס, בשביל בגט ואוכל אותו בעמידה כי אין מקום. הילדים עדיין בוכים כי לא קנית להם את הצעצוע השישי שהם רצו שעולה רק 1000 ש”ח והם אומרים לך “זה עולה רק 1000 ש”ח, מה אתה לא אוהב אותנו”? לך תסביר להם שאני מת עליהם ושב-1000 ש”ח אפשר להאכיל עיר שלמה ברואנדה וכשאני הייתי ילד שיחקתי בגוגואים.

והבקשות לא נגמרות: סופר גול סופר הירו, סופר סטרייקה, כל דבר שמתחיל בסופר, הם רוצים בקיצור את כל הסופר. וזה כשעוד לא הגעתי לאנה ואלזה שהבת שלי חולמת עליהן כל היום ולי הן מופיעות בסיוטים. הן נמצאות בכל מקום בבית, בבגדים, בנעליים, במצעים, במיטה, בתיקים, במקרר, אפילו בנייר טואלט. אבל מה לא נעשה בשביל הילדים שלנו?  אתה יוצא מהיום הזה אחרי כמה שעות ושבת שנמחקה, עם ארנק מרוקן,   עם דברים שלא נכנסים בבגאז’ ואתה דוחף בכוח ברכב, הילדים מנסים למצוא מקום בין הדברים ואתה מסדר את כולם בצורה כזאת, שהם עם רגל אחת על החלון, הראש על המושב והרגל השנייה דופקת לי בראש כל הפקק הענק הביתה,  פקק עצום שגרם לי בפעם הראשונה לבכות שהרכב שלי לא אוטומט. חזרתי עם דלקת בברך מרוב שלחצתי על הקלאץ’.

אחרי שעה וחצי, כן, כן זה מה שלקח עם הפקק להגיע לכרמיאל, חזרנו הביתה כמו אחרי מלחמה, עייפים, פגועים, מרוששים ועם שני ילדים מאושרים עם מתנות ועוד רבע בית של אנה ואלזה.

את הקניות הבאות נעשה בכרמיאל כי באמת יש פה הכל… גם אנה ואלזה.  אז אוקיי, אין פיתה עם לבנה, אבל נתמודד עם זה.

וקצת כדורגל…

חזרתי הביתה ישר לראות כדורגל ואחרי שצפיתי במשחקים של שבת אתה מבין שבירכא לא היה כל כך רע.

מזל טוב לחבר טוב ומאמן השוערים המצויין של עירוני קרית שמונה פיני אברהם, על חתונת הבת בר, בחתונה מהממת.

את השבוע בכדורגל אסכם כך:

מכבי תל אביב חושך.

מכבי חיפה חושך.

הליגה חושך.

כל הכבוד לדראפיץ !

רק בשמחות ושיהיה אחלה שבוע!

שתפו

כתבה מעניינת:

זוג קשישים מבוגרים אילוסטרציה PixaBay 2018-10

״הפרלמנט״

יאנה מלניקוב – בלוגרית, רעיה, אמא, מנהלת שיווק ומרכז קריירה במכללת צפת מייל yana.melnik@gmail.com   …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פיט סטפ פרו באנר עליון 2018-10

SHOP NOW
close-link