זהר.נט חדשות כרמיאל
בימים טרופים אלו (אפשר לחשוב שבימים אחרים הרוגע שורר) עמודי הפייסבוק שלנו נראים כמו שדה קרב זב דם ואובדן חיים תמימים. דיעות שונות ומנוגדות כל כך, ויכוחים מתוך כאב אמיתי, קשה וצורם. תמונות של מעשי רצח נתעבים, של דם שנשפך ולא משנה מאיזה צד של המתרס הוא, אווירת נכאים דיכאון ואבל, כעסים וטרוניות.
מצעדים שנגמרים בקטל, תינוקות שנרצחים על לא עוול בכפם, קורבנות תמימים שהוקרבו כעקידה. קשה לנשום, פשוט נגמר האוויר!
התחושות קשות, המראות קשים לא פחות והאווירה הכללית היא של ייאוש, חידלון ואף חוסר אונים.
בגלל שמדובר בחודשים יולי-אוגוסט הלא הם חודשי הקיץ והחופשה הגדולה של ילדי בתי הספר, צצות להן לא מעט תמונות מדהימות של אגמים ופיורדים בסקנדינביה בואכה נורבגיה ושבדיה, של ערבות מונגוליה והרי הקווקז, של שווקי תאילנד ולא מעט תמונות של אירופה המדהימה ביופיה. קשה להאמין כשאתה בוחן תמונות אילו כי מדובר באותו יקום, באותו עולם ובאותה נקודת זמן. קשה לעכל כי באותה שנייה נרצח תינוק במקום מסוים על פני הגלובוס ובאותו רגע ממש שוצף לו זרם מים זך וצלול באגמי נורבגיה או איסלנד הקרה והזכה.
הניגודים האלה קשים מנשוא ובלתי ניתנים לעיכול כל פעם מחדש. פשוט לא ייאמנו. תמהיל מסחרר.
בחרתי הפעם להתרחק מהפוליטיקה, מהכאב ומהחידלון ולהתמקד בתמונות הטיול של חברתי היקרה והמוכשרת טלי שמדלגת לה עם בעלה ו-2 ילדיה בדרום גרמניה, בחבל בוואריה המהמם ביופיו (לפי התמונות…) ובשוייץ הקרירה, ההררית והציורית ומביאה אותי היישר לשנות ה-80, לילדותי המאושרת בכרמיאל ולסיפורי היידי בת ההרים שכה אהבתי.
אני לקחתי בחירה – לא מתעכבת על תמונות הקטל, על ויכוחים קשים ולגיטימיים סביב מאורעות היום יום, על תחושת חוסר האונים והייאוש. אני בוחרת להנות מתמונות החיים והיופי ביקום הזה בו אנו חיים ובשלב זה מתעלמת מכל השאר.
אין לי ספק שזהו מנגנון הגנה מובהק שיחזיק מעמד זמן קצוב. אבל זהו המנגנון שלי! זו הבחירה שלי לעת עתה!
מספר שעות לאחר כתיבת הטור התבשרנו על מותה של הנערה שירה שנרצחה ע”י בן בליעל במצעד הגאווה בירושלים. כל הצהרותיי על מנגנוני הגנה ובחירה בשקט ובערגה הומרו בכעס, זעם ומועקה כבדה. יהי זכרך ברוך ילדה יפה.
