Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6315
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 85
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1306
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 410
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/12/-------------------------------------------970.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => בין היש והאין
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
בין היש והאין בעין הוליסטית
בין היש והאין בעין הוליסטית

בין היש והאין

שתפו

אני מאמינה שכל מה שקורה בסביבתנו הקרובה הוא השתקפות של חיינו.

השבוע הסביבה שלי שמה לי מראה שהיה לי מאוד קשה להביט בה, בהתחלה. כל הצנרת בבית זעקה: הצילו!! כאן ברז דולף, שם סתימה בכיור.

ואני שכאשר מדובר בבני-אדם תמיד מנסה למצוא את הסיבה שהביאה את התופעה, מוצאת את עצמי מטפלת בסימפטום ולא במה שהביא אותו ורק כשראיתי איזה לכלוך מבעבע מתוך הכיור שלי, הבנתי שהגיע הזמן  לשפוך קצת חומצה ולנקות מבפנים את הרגשות שלי.

במשפחה שלי תמיד הרגשתי מלכה. גם כשהייתי שם הילדה הקטנה, וגם כשהיו לי ילדים קטנים.  הבית תמיד היה בעבורי, המקום הבטוח שלי, אבל כשיצאתי החוצה פתאום הבטחון הזה התערער.  כל-כך התערער שהרגשתי אפילו מאויימת. ועם ההרגשה הזאת הרגש הראשוני שעלה הוא קודם כל התנתקות. סגרתי את הברז. אין עם מי לדבר. התעלפתי. מתוך החולשה גרמתי לאלה שכל כך איימו עלי – לדאוג לי. רק כך יכולתי להתקרב אליהם. להיות חלק מהם, החלק החלש שבהם.

לא אהבתי את המקום הזה ועם הזמן כשגדלתי והתחזקתי, לא הייתי צריכה עוד את התפקיד של החלשה. החלפתי אותו עם התפקיד של האמיצה, של זו שמובילה קבוצה של אנשים קדימה, אבל משהו שם לא היה נכון.  היה הבדל כל-כך עצום בין הבפנים לבין הבחוץ. ובכל פעם של עוצמה שכזאת קיבלתי פיק ברכיים.

זה בדיוק מה שהרגשתי השבוע. מצד אחד אני מרגישה מלכה. אני לא צריכה להתאמץ יותר,  לא צריכה עוד להצטמצם, אני יכולה להתרווח ולהחזיר את האמונה שלי בחלום, שעליו כבר מזמן ויתרתי.  כשאני בעשייה זה כיף לא רגיל, אך ברגע אחד של עצירה, מנוחה, הכל מתפרק לי מתחת לידיים.  הייתי כל-כך חלשה שהסכמתי אפילו ללכת לרופאה, אבל תוך כדי השהייה בחדר שלה, הבנתי מה כך מוריד אותי.

זה רק המעברים האלו בין היש והאין.  אני צריכה לתת לגוף שלי להתרגל אל היש. לחוש אותו, להנות ממנו, רגע לפני שאני הופכת אותו ליש גדול יותר. אני צריכה לפנות מקום, הרבה מקום בשביל היש החדש הזה.  פיניתי מקום בראש, פיניתי מקום בלב, פיניתי מקום בבית ןעכשיו כל מה שנותר הוא להנות מכל רגע של יש. מכל רגע של אין ומכל רגע של בין היש והאין.

מאיה קצמן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

מסכת בד דטוקס מאג'יריי

אזעקת טרנד: קוסמטיקה ״שחורה״

שתפומסכת פחם, אבקת יהלומים גרוסה ותמצית אבן המטייט – הכירו את הרכיבים השחורים שיסייעו לכם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *