זהר.נט חדשות כרמיאל
אבי גיסברג, כדורגלן במכבי חיפה, עכו ובני סכנין. השיג דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, נמנה על סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים, מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה, פרשן כדורגל בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט. מייל: [email protected]
יום שבת, שבע וחצי בבוקר. אני עוד שקוע עמוק בחלומות, חלומות של ילד עדיין… ואז אני שומע, לא שומע, משפט ששבר את השקט והשלווה. “אבי, קום! נוסעים לגן חיות“. בפעם הראשונה משהו בתוכי, מין מנגנון אישי, שמטרתו להגן עלי, מתעלם מהמשפט, אבל כשהוא נאמר בפעם השלישית המנגנון קורס. אני פותח חצי עין, מולי ראיתי את אישתי ושני ילדי המקסימים, מסתכלים עלי במין מבט כזה של: “או שאתה בא איתנו לגן חיות או שאנחנו מחפשים אבא אחר“. והרי הילדים הם כל חיינו, איך אגיד להם לא כששתי הברירות שהיו לי היו או לנסוע לגן חיות או… לנסוע לגן חיות? מצד שני, כל עוד זה יתן לי כמה שעות מנוחה מאנה ואלזה, אז מה רע?
התארגנו מהר ובדרך אספנו זוג חברים עם ילדים קטנים ומקסימים, שהצטרפו אלינו למסע בטבע – אל המקום שהכי מזוהה עם הישראלים… גן חיות.
לרגע לא תארתי לעצמי שכבר בכניסה לגן החיות אראה מאות אנשים. כל עם ישראל החליט להגיע למקום הכי ישראלי שיש. הטורים היו ענקיים וגם בפנים לא ליקקנו דבש. מאות אנשים הסתערו על החיות ההמומות שלא בטוח מבינות על מה ולמה ההמולה, כאילו שממחר אין חיות יותר בעולם.
לדעתי גן החיות המציא שיטה איך להתמודד עם כמויות האנשים שהן אדירות יחסית לכמות החיות. אז לדעתי הם המציאו חיות כדי להוסיף עוד מקומות, שלא יהיה צפוף, אחרת לך תבין את החיות המוזרות והשמות שנתנו להם. פגשנו את ה”מרמוטה אדומת הצוואר“. הרי מי לא גידל מרמוטה בבית בתקופה כזו או אחרת בחייו… “הציקלופה המצרית“ (ברור שכולם מכירים את הציקלופה הרגילה, לא ידעתי שיש גם מצרית) ואיך אפשר בלי “המרמוך הצפון אפריקאי“ הידוע, שאין גן חיות בלעדיו.
לאט לאט הגענו לאזור של הקופים ואז אישתי כבדיחה צועקת לי ליד הילדים, “אבי בוא תראה מאיפה הגעת“. האמת שזה יכול היה להיות מצחיק לולא 100 איש בסביבה שמעו אותה ומסתכלים עלי ועל הקופים כהשוואה, כדי לראות אם אכן אישתי צודקת (וחלקם מהנהנים עם הראש בחיוך כאילו מאשרים את זה). ומה נסגר עם האורנג אוטנג, שמישהו כבר יטפל לו בטחורים, זה כבר עובר להם מדור לדור.
ליד כל אגף יש שלטי ענק שמתחננים “בבקשה, נא לא להאכיל את החיות“ או בתרגום לישראלי המצוי “בבקשה תתנו לחיות לאכול מכל הבא ליד”. ואנשים נותנים לחיות הכל מהכל. השיא היה שזרקו לכבשה שאוורמה כבש. בטח עבר לה בראש שהטעם מוכר… בדרך נתקלנו בצבים. כידוע צבים חיים עד גיל 500. היום אני גם יכול להבין איך הם מחזיקים מעמד כל כך הרבה שנים, התשובה היא פשוטה, הזוגיות שלהם רגועה, כי כל אחד גר בבית משלו ולא ביחד. זה הסוד לאריכות ימים כנראה.
ויש גם חידוש בגן החיות: טיולי גמלים לילדים. האמת שחשבתי שזה רעיון מבריק, הילדים מבסוטים והכל מצויין, עד הקטע שנכנסתי עם הרגל להר של חרא שהגמל השאיר על הדרך. עד הקרסול הגיע לי. וכנראה שלצרכים של הגמל יש יכולות שלא מביישות אף דבק מגע. זה נדבק לרגל ולא יורד. לגמל יש דבשת על הגב ועכשיו אני עם דבשת של חרא על הנעל. לך תסתובב ככה חצי יום. משם המשכנו לפינת הליטוף של הארנבות החמודות. על כל ארנבת יש בערך 80 איש שמחכים ללטף והילדים באטרף בוכים כי אין להם סבלנות, מרוב אנשים, אחד כבר התחיל ללטף את השני בלי קשר לארנבת. רק אותי לא ליטפו. אתם שואלים למה? אז לא “למה”, יותר בכיוון הגמל והצרכים שלו שדבוקים לי לנעל והסריחו את כל פינת הליטוף. אבל סימנו וי גם על הפינה הזו.
איך אפשר להיות עם ילדים ולחוות את החוויה עד הסוף בלי לקנות להם גלידה, נקניקייה בלחמנייה ושיערות סבתא ולהשאיר עוד 200 ש”ח שילכו אמן לגידול “המרמוטה אדומת הצוואר“?
בגן החיות אתה מוצא את כל סוגי הישראלים, כל המגזרים, כל העדות וכל המוחות. ראיתי ערס שרב עם אלפקה בגלל שהיא ירקה עליו, לך תסביר לו שזה לא אישי וזה חלק מהתכונות שלה, אבל הוא הבטיח לה לחזור עם החבר’ה לסגור חשבון. מרוב העומס בגן החיות לאנשים אין סבלנות לחכות בתור, אז אתה רואה אנשים מצטלמים עם חתולים ועם כלבים שלא קשורים לגן החיות אלא עברו שם באזור במקרה. חוויה פחות נעימה זה לקחת את הילדים לפיפי בגן חיות. אני עד עכשיו לא בטוח שהשירותים שהפנו אותי אליו הוא של האנשים או של החיות מרוב הגועל שהיה שם, ולא יודע אם זה במקרה או לא ואיפה הפמיניסטיות שיצעקו למה שמו את שירותי הנשים ליד אגף הנחשים (זהו, פה הסתבכתי עם בנות המין היפה).
וככה חלפנו על פני הפילים, על הג’ירפות, תוכים מדהימים, קרנפים, כבשים, הכל מהכל, כולל כל מיני חיות שקיימות רק בגן חיות. חזרנו לרכב מותשים והנסיעה חזרה הייתה… סיוט. למה? כי איזה גאון ברכב עלה על חרא של גמל!
והיה לנו גם כדורגל
הכל כמעט אותו דבר. מכבי ת”א ובאר שבע ממשיכות במרוץ לעבר התואר! מכבי תל אביב (שוב) במשחק בינוני השיגה ניצחון דחוק על בני יהודה ובכך הצליחה קצת להלחיץ את באר שבע שנכנסה לפיגור מול הפועל כפר סבא אבל עברה מבחן אופי אדיר כשעשתה מהפך והצליחה לנצח 2-1. מבחן אופי אדיר שהגדיל שוב את הפער בפסגה ל-5 רגע לפני הפלייאוף. אני אישית, עדיין חושב שבאר שבע ימעדו בפלייאוף ומכבי תל אביב במשחק לא טוב אבל יעיל היא זו שתזכה בתואר, הרבה בזכות הנסיון שלה.
עכשיו כבר אפשר להגיד בקול שהפועל רעננה היא הפתעת העונה, פשוט מדהים ההישג של חיים סילבס וחניכיו מהשרון שהצליחו להבטיח עלייה לפלייאוף העליון. קבוצה שכולם הספידו אותה עוד לפני תחילת העונה והייתה מועמדת ודאית לרדת. סילבס הצליח לבנות תלכיד נכון של שחקנים צעירים שרעבים לשחק ואוכלים את הדשא בכל משחק.
אל הפתעת העונה הייתי מצרף עוד שתי קבוצות: בית”ר ירושלים של דראפיץ ובני סכנין שעשתה מהפך אדיר מהקו האדום לפליאוף העליון עם כדורגל שמח ותוסס, בשילוב שחקני בית רבים. אכן שאפו ענק ליוסי אבוקסיס, שרואה את הקבוצה שלא רצתה בו ופיטרה אותו, בני יהודה מסתבכת בתחתית – והוא פוגש אותה בדרך למעלה לפלייאוף העליון. מברוק אדיר!
מכבי חיפה השיגה ניצחון חשוב במאבק לפליאוף, במשחק לא גדול מול מה שנשאר ממכבי נתניה המתפרקת. מכבי פתח תקווה ממשיכה בצניחה חופשית ביחד עם עירוני קרית שמונה בדרך להסתבכות בפלייאוף התחתון. הפועל חיפה בתיקו ביתי שכולו הפסד במשחק מול רעננה, גם עמוק מתחת לקו האדום, אבל אני מאמין שהיא תישא, מה שלצערי קשה לי להגיד על הפועל עכו, שתתמודד אחרי שסיימתי לכתוב את הטור מול הפועל תל אביב בקרב ענק.
ההימור שלי נשאר: מכבי תל אביב אלופה, נתניה ועכו יורדות.
תובנה
אם אתה אוהד הפועל חיפה אל תפתח ציפיות.
