בית / חדשות / חדשות כרמיאל / בלי חרטות
בלי חרטות
בלי חרטות

בלי חרטות

מ”מ ראש העיר רינה גרינברג מספרת על הקשר ההדוק עם עדי והסיבה שלא התמודדה מולו בבחירות,  על עודף שטחי המסחר והגרעון בהיכל וגם… על התוכניות לעתיד. ראיון מיוחד

 

בדיוק לפני שנה, התמודדה רינה גרינברג בבחירות המוניציפליות כמס’ 2 של עדי אלדר, ברשימה המשותפת כרמיאל ביתנו ושלנו. ההחלטה שלא לרוץ לראשות העיר מול אלדר וקונינסקי, אלא להצטרף לאלדר, עוררה לא מעט תגובות בקרב אנשיה, שקיוו להריץ אותה לראשות, חלקם אף החליט במחאה לעזוב את רינה, להסיר תמיכתם בה והיו גם מי שפתחו עימה חזית חדשה והפכו מאוהבים לאוייבים.

 

עדי לא איכזב אותי עד היום

השאלה הראשונה שאני שואל את רינה, בראיון מיוחד ובלעדי לעיתון זהר הצפון ופורטל זהר.נט, היא האם בדיעבד, שנה אחרי, היא מאמינה שהמהלך שביצעה היה הצעד הנכון.

“הרגשתי שעליי ללכת עם עדי מהרבה סיבות. בדרך איבדתי המון חברים שרצו שינוי וראו בי כמועמדת המתאימה לבצע את השינוי הזה” משיבה גרינברג. “היו לי השיקולים שלי, כבר התמודדתי בעבר (בשנת 2008, ג.ד), וראינו מה קרה. עשיתי את השיקולים שלי, כמו למשל האם הדתיים יצביעו עבורי או עבור גבר שיתמודד נגדי. הבנתי שביחד אני ועדי יכולים להמשיך ולהוביל את העיר, עם כל הביקורת שמסביב. גם היום, יש ביקורת על כך ששום דבר לא השתנה. יש הרבה שינויים, אולי דרסטיים פחות מכפי שקיוו, אבל ישנם. למשל שינויים פרסונליים, עובדים שיוצאים לפנסיה, חלקם פנסיה מוקדמת, מי שלא עשה את העבודה – סיים את חלקו. מבקרים אותנו על החינוך – אחוזי  הבגרות באורט פסגות עומדים על 80% ובאורט כרמים על 70%, לעומת 55% עד לא מזמן. אני לא מתחרטת שקיבלתי את ההחלטה ללכת עם עדי. הממשלות האחרונות לא מעבירות תקציבים לכרמיאל, אלא מחלקות מתנות ליקנעם, יש צורך בהנהגה חזקה שמקושרת היטב כדי להשיג תקציבים. אני חושבת שקשה מאוד להיכנס לנעליו של עדי, הוא הביא המון כספים לכרמיאל. ללכת עם מישהו חזק ברמה המוניציפלית והארצית, זה עוזר. עדי חזק, מוכר במסדרונות הכנסת, רואים את ההבדל ביחס שהוא מקבל בהשוואה לראשי רשויות אחרים. לכן שמתי בבחירות את האגו שלי בצד, אני רוצה לעשות למען תושבי כרמיאל ויכולה עוד לתרום רבות, לכן התחברתי לעדי. אנחנו רוצים להוביל יחדיו את העיר, הוא כראש העיר ואני כמספר 2 שלו. ולמען האמת, עדי לא איכזב אותי ולו פעם אחת מאז הבחירות. בעבר היה גורם שנהג לטרפד כל הסכמה משותפת בינינו ולשנות את הכל, היום הגורם הזה כבר איננו כאן”.

– מה ההבדלים בקשר שלך עם עדי היום, לעומת הקדנציות הקודמות?

“יש הרבה פרגון והערכה הדדית, כמו גם עם שולה כהן הסגנית. היא סוס עבודה. הנסיון והוותק שלי כפוליטיקאית גרם לי להשתנות עם השנים, למרות שלא שיניתי את דעותיי, למדתי לעבוד עם אנשים שבעבר לא היה לי פשוט לעבוד מולם, ובאופן טבעי אף היינו מתחרים. גורמים נהגו לעשות ‘מישמיש’ ולדרדר את היחסים בהנהגה. היום אף אחד לא מתערב. הייתי רוצה שכרמיאל תקבל תקציבים גדולים יותר, וההליכה ביחד יכולה לעזור מאוד. גם יש לזכור שהזרמתי כסף קואליציוני רב לעיר, הודות לראש המפלגה שלי אביגדור ליברמן. היום אני יושבת עם ראש העיר באופן ישיר, מתייעצת, הוא נותן לי יד חופשית ומגבה אותי לגמרי. אנחנו נפגשים אחת לשבוע, שיתוף הפעולה בינינו השתנה, אני לא מנותקת יותר, לא יקרה מצב שבו אני אשמע משהו לפני שעדי בעצמו יעדכן אותי, גם בתחומים שלא קשורים אלי. נכון, אין 100% כמו אצל כל זוג נשוי… יש פה ושם עניינים אבל אנחנו 28 שנים ביחד, אנחנו מסתדרים מצויין”.

רינה גרינברג עם עדי אלדר ושולה כהן. יחסים מצויינים
רינה גרינברג עם עדי אלדר ושולה כהן. יחסים מצויינים

– איך הקשר שלך עם נציגי המפלגה הדתית במועצה?

“אני אקח אותך אחורה לשנת 1993, כשנבחרנו לראשונה ביחד. החרדים ובעיקר ש”ס התייחסו אלי אז מאוד בזלזול, היום הם החברים הכי טובים שלי. ב-7-8 השנים האחרונות אנחנו הולכים יד ביד. כשהתמודדתי בשנת 2008 מול עדי, כבר היה לי קשר מצויין עם הרב מרגלית, חשבתי שאקבל את התמיכה מהרב, אבללא קראתי נכון את המפה הפוליטית. כעסתי כי למען הרב הייתי מוכנה לעלות על בריקדות. אבל, הזמן עשה את שלו, היום זה שונה. זך המפלגה של הרב מרגלית, קמה בעקבות החלטה להיכנס לפוליטיקה, אחרי שהחרדים הבינו שדרך הפוליטיקה הם יכולים להגיע להישגים רבים יותר. היה לי חשוב שהמפלגה הדתית תיכנס לקואליציה כי 7 חברי אופוזיציה זה לא טוב, האינטרס שלנו הוא שהקואליציה תהיה רחבה ככל האפשר”.

 

מרגישה שהתושבים הם הילדים שאין לי

כשמבקשים מרינה להביט קדימה, מעבר לקדנציה הנוכחית, השאלה המתבקשת היא האם בכוונתה להתמודד בבחירות הבאות. איפה תהיי בעוד חמש שנים? אני שואל ורינה מחייכת. “קשה לי לענות, אני לא שואלת את עצמי את הדברים האלה. מנסיוני למדתי דבר אחד – באידיש יש פתגם: האדם מתכנן ואלוהים צוחק… בשנה האחרונה בפרט, יש עניינים אישיים אצלי, שגורמים לי להרגיש ששום דבר לא ידוע. הכל תלוי בסיטואציה. עוד חמש שנים? זה רחוק מכדי לדעת מה יקרה. אני לא יושבת כאן רק כדי לשאת את התואר ממלאת מקום ראש העיר, אני באה בכל יוםכדי לתת את כל כולי למען התושבים. אלה החיים שלי. אין לי ילדים, הייתה לי בת אחת שנפטרה בגיל שנתיים. כשאדם מתבגר ואין לו ילדים, החוסר הזה הופך להיות משמעותי מאוד, אין לי ילד או ילדה שאני יכולה להרים אליהם טלפון ולהתעניין מה קורה, אצלי זה משהו אחר. באופן אישי, אני מרגישה שהתושבים שאני פוגשת הם הילדים שאין לי, כשהם זקוקים לי אני מרגישה מחוייבות וצורך לעזור להם”.

השיחה עם רינה לא קלה. הראיון נקטע בכל פעם מחדש ע”י מבול של טלפונים. בכל פעם נושא אחר מעסיק אותה, בכל פעם בקשה, פניה או שאלה אחרת. רינה עונה, מתקתקת עניינים, כמעט ולא נושמת.

– את מפסיקה לעבוד מתישהו, יוצא לך לנוח עם כל הטלפונים האלה?

“אף פעם לא. תודה לאל שהמוח שלי עסוק. היום למשל בשעה 4 לפנות בוקר, דאגתי שהמשאיות בחניון החדש ליד כפר הילדים, לא יעמדו תחת הגשם (הראיון בוצע לפני ראש השנה, ג.ד) ולא יתקעו בבוץ. אלפי אנשים מכירים את המספר שלי, מתקשרים בכל עניין, אפילו כשכלב נדרס בכביש, או ילדים עושים שטויות ומפריעים”.

– את בטח מוזמנת לפחות לשני אירועים בשבוע…

“יש לי כל שבוע 2-3 הזמנות. פעם הוזמנתי לבר מצווה. הגעתי עייפה אחרי יום ארוך לאולם האירועים, שילשלתי את המעטפה עם הצ’ק לתיבה והתיישבתי. אחרי כמה דקות שמתי לב שאני לא מכירה אף אחד מהאנשים באולם, שאלתי אם זו בר מצווה, ענו לי: לא, פה זה חתונה… טעיתי באולם!”

– בכל זאת, יש משהו שמרגיע אותך בכל הריצות וההתרוצצויות האלה?

“אני אוהבת את החיים, לשבת בבית קפה או מסעדה עם חברים. השגעון שלי הוא דיג. בעבר נהגתי לדוג הרבה, הייתי משכימה מוקדם בבוקר ויוצאת למקומות שונים, כמו רמת הגולן, גוש חלב, בתעלות ליד קריית שמונה… תמיד היינו כמה שותפים, מביאים פתיונות ומשליכים את החכות למים. יש לי אוסף של כמה חכות בבית. בשנים האחרונות אני ממעטת לעשות זאת. פעם הייתי ברומניה, לקחו אותי לדוג. הגענו לאגם שהיה דומה יותר לשלולית בגודל של חצי חדר, היה לי מוזר מאוד כל העניין. שאלתי את המדריך מאיפה מגיעים הדגים לאגם, אמר לי שמוקדם יותר שפך פנימה כמה ארגזים של דגים חיים…”

גרינברג. מוצפת בטלפונים ופניות מאזרחים
גרינברג. מוצפת בטלפונים ופניות מאזרחים

 

עודף שטחי מסחר – אבל אין אלטרנטיבה אחרת

גרינברג היא הממונה על המסחר ועומדת בראש מינהלת העסקים בכרמיאל. כשמדברים על עודף של שטחי מסחר בעיר, זה לא חדש, אבל כשרינה אומרת זאת ברי”ש גלי, זה כבר משהו אחר. “מה שכואב לי לפעמים זה לראות אדם שמפוטר מעבודתו ומשקיע את כל כספי הפיצויים וכל הונו בעסק – ומפסיד הכל” היא אומרת.

“כן, יש בכרמיאל עודף שטחי מסחר, זה ידוע. כבר לפני שנים התרעתי על כך. בתת-הוועדה למסחר, שכרנו יועץ מומחה, שבדק את העניין וקבע במפורש שיש כאן כמעט פי שתיים שטחי מסחר ממה שצריך. מתחמי ביג, חוצות כרמיאל ומיי סנטר עובדים יפה מאוד, בכלל אזור התעשייה הוא בחלקו הגדול אזור מסחרי כיום. אנחנו בעירייה לא יכולים לעצור את המגמה. אבל יחד עם זה כולם מתפרנסים! מישהו התלונן פעם בפניי שהוא לא מצליח להביא לחם הבייתה, בדקתי את העניין לעומק ואני אומרת לך – מביא גם לחם וגם חמאה. למי שאין כסף – הוא סוגר. אתה יודע, במשרד התעשייה והמסחר יש בדיחה על כרמיאל – פותחים כאן סופר, ואז עוד סופר, ועוד סופר, אבל המחירים רק עולים… בצו המיסים האחרון העלינו את הארנונה למגורים ותעשייה, לא לעסקים, כי בעלי העסקים הרימו קול צעקה. אנחנו מעודדים בעלי עסקים לפעול בכרמיאל ומנסים לפתור את מצוקת החנייה, כדי להקל על הלקוחות המגיעים למרכזים המסחריים”.

מנהלת העסקים שגרינברג עומדת בראשה מייצגת את כל בעלי העסקים בכרמיאל, מהמשרד הקטן ביותר ועד למרכזים הגדולים. בין הפעולות שביצעה, אפשר למנות את קמפיין “כרמיאלים קונים בכרמיאל” לפני כשנתיים, בוטלו חניות בתשלום לבקשת הסוחרים, ועוד.

“אנחנו בעד שיתוף פעולה בין כולם. למשל במרכז רבין, נהגו הסוחרים בעבר להוציא את הסחורה החוצה בניגוד לחוק עזר עירוני. הפקחים רשמו להם אזהרות בטרם קנס. ואז באו אליי הסוחרים והתלוננו, בסופו של דבר התפשרנו על כך שאפשר יהיה להוציא את הסחורה עד למרחק 70 ס”מ מהחנות. גם בנושא רישוי עסקים אנחנו מעדיפים לפנות לעסק לפני שייקנס אם איננו עומד בתקנים, כדי לאפשר לו לתקן את הטעון תיקון. ביצענו רפורמה גדולה גם בתחום השילוט, וכיום קיימת גבייה על שילוט בארבעה קטגוריות שונות של גדלים, ולא כפי שהיה בעבר. בעבר סוחרים קיבלו חיובים של אלפי שקלים בגין השלטים, עשינו חושבים, בדקנו את הנושא משפטית, ועשינו סדר בבלגן. אגב, בדקתי ואין עוד אגרת שילוט במחירים כאלה בכל הארץ. רמת התעריפים כאן נמוכה בהרבה”.

– עד כמה פוגע העודף בשטחי המסחר בענף המסחר בכרמיאל?

“המסחר בעיר במצב מעולה. שמרנו על מעמדנו כעיר המרכזית במסחר בכל הצפון. אנשים מגיעים לקניות כאן מכל האזור. צדק עדי אלדר כשאמר שאם לא נעשה זאת, יעשו זאת במקום אחר. היום הכל בכרמיאל – תראה את כל החנויות, כל המותגים, המסעדות הרבות… היום אתה יכול לבלות בכרמיאל ולא לצאת החוצה”.

 

בלי סבסוד לא תהייה תרבות בכרמיאל

ממסחר לתרבות. נושא לא פחות קשה, שהוטל על רינה גרינברג לנהלו. התרבות בפריפריה איננה נחשבת לרווחית ועם זאת התושבים מצפים ובצדק לקבל מגוון אפשרויות, כדי להרגיש “כמעט” בתל אביב. “אנחנו חיים בפריפריה, צריך לסבסד את התרבות כאן” פוסקת רינה.

“הציבור שלנו צורך המון תרבות, ואני כוללת תחת הגג הזה גם את כל החוגים שיש כאן, מתנ”סים, עמותות עצמאיות, אירועים, פסטיבל, היכל התרבות, ספורט עממי, אומנות. יש לנו אפשרויות בשפע, יש להקות ריקודים מכל הסוגים, המשך בדף הבא בלי חרטות המשך הכתבה היפ הופ, בלט, בעיר יש לנו 10 מקהלות, יש לנו קונסרבטוריון מהטובים בארץ. אפשר להתגאות ובצדק. אבל קשה לדבר על רווחים בענף, אפילו העמותות העצמאיות בקושי מרוויחות. אנחנו בעירייה מממנים אירועים רבים, רק השנה השקענו בכך מליון וחצי שקלים, היו לנו יריד מוטורי, יום עצמאות, חנוכה, פסח, פורים, ט”ו בשבט, לילה לבן, משחקים בשכונה. הכל מתוקצב, אפילו התלבושות למקהלות והשכר הסמלי של המנצחים, הוצאות חשמל, תחזוקה. זה מצטבר”.

– היכל התרבות, לא מצליח להתנער מהגירעון המצטבר. מה יעלה בגורלו?

“אמרתי בעבר שאם לא יגיעו אנשים להיכל – לא שווה להחזיק אותו. אבל באים אלינו אנשים מכל האזור. יש היכלי תרבות בכל יישוב בצפון, אנחנו צריכים להתמודד מולם כל הזמן וזו תחרות קשה. אתה רוצה להביא את כל ההצגות הטובות אבל העלויות מגיעות לעשרות אלפי שקלים. יש לנו 6 סדרות של הצגות עם רפרטואר עשיר, תחשוב מה זה לרדוף אחרי אמרגנים, אחרי וועדים גדולים, המשטרה, ארגוני המורים, ועוד, כדי לצרף מנויים רבים ככל האפשר להיכל ולמכור כרטיסים. יש הוצאות רבות. מה שלא משתלם כלכלית הפסקנו, למשל קונצרטים קלאסיים. ביצענו רפורמה, מינינו את אוולין קמחי למנכ”לית ההיכל, מדובר באשת כספים מקצועית, שניצבת ככלב שמירה ושומרת על כל שקל. היא מנהלת טובה, אבל ניהול ההיכל אינו פשוט ואינו קל. הצוות שם מכיר את העבודה, אבל כבר מבצע אותה זמן רב ואולי יש צורך לשנות את התפיסה. ניהול נכון, כמו שנעשה במתנ”ס יביא לתוצאות חיוביות. אני מאמינה שהשנים 2014 ו-2015 ימשיכו להיות קשות מבחינת המאזנים, אבל אנחנו במצב טוב, כמובן על רקע הגירעון המצטבר. אני מכהנת כיו”ר הנהלת ההיכל בהתנדבות, יחד איתי יש בהנהלה אנשים טובים שאיכפת להם. זה עסק לכל דבר. כרמיאל עיר מאוד תרבותית”.

 

מרגישים שהביטחון האישי עלה

על רקע התגברות הלחימה בסוריה בין המורדים לכוחות הנשיא והחשש מכך שהאזור כולו יבער כמו חבית חומר נפץ בשנים הקרובות, אומרת רינה גרינברג כי העירייה ערוכה לשעת חירום. “יש בעלי תפקידים רבים שכל אחד מהם יודע מה עליו לעשות ואיפה עליו להיות בזמן אמת. ביצענו תרגילים רבים. תמיד יש עוד מה לשפר וללמוד. אנחנו לא יודעים מה ומתי יקרה משהו, באזור שבו אנחנו חיים אי אפשר לסמוך על שום דבר. למשל, כשהחלה המלחמה בדרום פתחנו מקלטים, כי היו נפילות בצפון. גם כשערכנו אירוע גדול בכרמיאל, הורו לנו בפיקוד העורף לפתוח מקלטים, ליתר ביטחון”.

ומה לגבי הביטחון האישי שלנו, התושבים? השיטור העירוני ותוכנית עיר ללא אלימות הן מבחינת רינה מההצלחות הגדולות של השנים האחרונות. “בארבע השנים האחרונות הצבנו מצלמות אבטחה רבות בעיר, יש לנו קרוב ל-60 מצלמות הפזורות במקומות שונים ויש הרבה הצלחות בזכותן. הן מסייעות לנו במאבק בוונדליזם, שתיית אלכוהול, הטרדת מיניות, הקמת רעשים והפרעה לסדר הציבורי. השיטור העירוני פועל בכל הרבדים והמישורים, לאחרונה קיבלנו מקום ראשון בארץ בשיעור הטיפולים בפניות התושבים. זמן התגובה הממוצע עומד על כ-5 דקות בלבד. היום מתקבלים לעבודה רק מתאימים בעלי כישורים נדרשים, גופנית ומנטלית. יש שיתוף פעולה מלא עם המשטרה שמקצה שוטרים לאיוש הניידות.

– איך כל זה משפיע על רמת הביטחון האישית של התושבים?

“הביטחון האישי של כל תושב עלה רבות. יש לנו ביטחון ושמירה על הסדר הציבורי. הפקחים של השיטור עוברים קורסים והשתלמויות, בקרוב יעברו קורס עזרה ראשונה בשיתוף מד”א. דבר חשוב נוסף – קיבלנו פרס: בכרמיאל יוקם חמ”ל אזורי שישרת כמוקד של כל הכפרים. בשלב זה הפרוייקט יתקיים בבית ג’אן. המשמעות היא תוספת של כח אדם ותקציבים”.

 

 

ספורט: האם יש טעם באגודות כה רבות?

כרמיאל אולי עיר מאוד תרבותית, אבל לא כל-כך ספורטיבית. מבחינה הישגית הקבוצות הייצוגיות בענפים המרכזיים כדורגל וכדורסל די מדשדשות בשנים האחרונות, ונמצאות בליגות נמוכות ולא אטרקטיביות. מהצד שני של הקשת, יש פה הרבה מאוד קבוצות וחוגים לילדים ולנערים.

הטענה העיקרית של אנשי הספורט היא שהעירייה לא משקיעה מספיק כסף בפיתוח הספורט התחרותי. כממונה על הספורט בכרמיאל, רינה כבר שמעה את הטענות הללו לא מעט פעמים. “העירייה השקיעה בתקופה האחרונה 5 מיליון שקלים בספורט, החל משזרוע האיצטדיון העירוני, בניית חדרי הלבשה, יציעים חדשים בשיתוף מפעל הפיס, שיפוצים באולמות הספורט, התקנת דשא סינתטי במגרשים בבתי ספר, ומעבר לכך אנו מתקצבים את המנהלים באולמות ואת העובדים. מיליון שקל מועברים בכל שנה לאגודות הספורט, כדורגל, כדורסל, כדורעף וענפים נוספים. עוד 300 אלף ש”ח מגיעים מתרומות. חוץ מזה יש ספורט עממי מאוד רחב ומגוון, אפילו שחמט. אני רוצה להגיד משהו: בעבר הייתה החלטה של בג”צ לאחד את הקבוצות ולהקצות לכל אגודה ענף משלה. איכשהו עם השנים זה התמוסס וכל אחד החל לעשות מה שהוא רוצה. היום יש בכרמיאל 24 קבוצות כדורסל ב-3 אגודות שונות, לכל אחת יש צורך באולם מתאים, וזה יוצר מריבות וחיכוכים בין הצדדים, וכמובן שכולם מאשימים את העירייה. אני באה ממדינה שבה לכל בית ספר יש אולם ספורט משלו, פה בארץ המצב שונה ואנחנו בכרמיאל מנסים להגדיל את מספר האולמות, הנה למשל בונים אולם בביה”ס רקפת ועוד אחד באורט כרמים”.

– אבל עם כל מה שאת מתארת, עדיין הספורט התחרותי הייצוגי נמצא על הקרשים. הנה למשל בעכו, סחנין וקריית שמונה יש קבוצות בליגה הבכירה בכדורגל, בנהריה יש בכדורסל.

“אנחנו רוצים לערוך בדיקה מחודשת של כל נושא הספורט בכרמיאל. שכרנו את שירותיו של ד”ר שוקי דקל, מומחה לרפורמות בספורט. יש לחצים על העירייה מכל הכיוונים, אבל אי אפשר להיות גאון ולרצות את כולם. אחת האפשרויות היא להקים עמותה עירונית גדולה שתאגד את ענפי הספורט בעיר. ד”ר דקל ימליץ האם יש צורך בשלוש אגודות בכדורסל, האם יש טעם להמשיך ולהפעיל קבוצות בליגות הנמוכות וגם בנושא הספורט העממי”.

שתפו

כתבה מעניינת:

כיבוי אש שריפה תחנת דלק

90% מהשריפות – בגלל מגע אדם

מאות שריפות בשבוע, עבודה מסביב לשעון – כך נראה יום עבודה טיפוסי בתחנת הכיבוי לב …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable