זהר.נט חדשות כרמיאל
כשביבי דיבר על השם של המלחמה, הוא הציע את השם 'בראשית'. טוב, תפישה היסטורית בוודאי שיש לו. אם ננסה להסתכל דרך עיניי 'הבראשית' הרי שמדובר במלחמה שבה בעצם הכל מתחיל מההתחלה. לכאורה כבר היינו במלחמה כזו, הלא היא מלחמת תש"ח, מלחמת העצמאות ב-1948. מה לא סופר ודובר על המלחמה הזו, כמעט כבר הכל. מידי פעם יש איזה חידוש באקדמיה ששוחט איזו פרה קדוש אבל בסה"כ המלחמה מתועדת היטב. במלחמת תש"ח הכאוס היה בצד שלנו אבל לא כמו הכאוס של השביעי באוקטובר 2023, אלא כאוס ארגוני בעיקר המלווה בחוסר יכולת בוודאי בהשוואה ליכולות שהיו למדינת ישראל לפני מלחמת ששת הימים שלא לדבר על היכולות של היום. השוואות בוודאי שכבר נעשו בין ה-7.10.24 ל-6.10.73, גם על זה דובר ועוד ידובר ועוד ייחקר, וההשוואות ההיסטוריות הללו מתקיימות כבר עתה ועוד לא נחשף טפח ממה שקרה בשביעי לאוקטובר של היום הזה. עוד הכביסה המלוכלכת האמיתית לפנינו, ועדת החקירה שתקום, אם תקום.
הרבה מאוד אלמנטים של תש"ח יכולים להראות במלחמה שלנו הנוכחית, שיש לה 2 שמות – חרבות ברזל וחיצי הצפון שבינתיים שיאה הוא מות האויב השני הכי גדול שלנו, נסראללה, ההוא שהכי פחדנו ממנו, בוודאי בתור חיילים בלבנון של שנות ה-90. אני מניח שמתישהו יעשו סדר ויכנסו את כל האירועים ההיסטוריים לכדי שם מלחמה אחד– בראשית? כבר אמר(נו) ביבי.
בשלב הראשון של תש"ח, באותם ששת החודשים לערך, שהיינו רק נגד הערבים שחיו כאן בא"י (בעוד שמדינות ערב שמסביב רק איימו לכבוש אותנו) הרי שגם אז היו יושבי בית הקפה בת"א ובאותו הזמן הייתה מלחמה קיומית בצפונה ובדרומה של מה שעדיין לא נקרא אפילו – מדינת ישראל אלא היישוב היהודי שאפילו עוד לא הכריז על עצמו כמדינה. במלחמת העצמאות, היו שישבו בבתי הקפה בזמן שיישובים ישראלים נחרבו או כמעט נחרבו והיו תחת מצור ערבי של 'העיסבא' – הכנופיות, כך נקרא 'הצבא' של הערבים שחיו בתוך ישראל. כמה דומה, כאילו שהכל חוזר על עצמו, 'ההיסטוריה חוזרת על עצמה' אומר המשפט השחוק לעייפה. אחד מהטיעונים של בן גוריון בהצבעה הגורלית של על הצבעת המדינה 'בממשלת ישראל' של אותה התקופה, היה שאחרי שנכריז מדינה נוכל להעביר חוקים שמחייבים את כולם להתגייס, גם את יושבי בית הקפה בתל אביב. גם במלחמה הזו שלנו רוב העם נמצא בסוג של' יושב בבית קפה', כאילו שהמלחמה לא נוגעת לו או שלומד לחיות לצידה. גם מיתוס החטופים בסכנה, אחת ההתחייבויות הכי קדושות באתוס הישראלי שנראה שעובר מהעולם לחלקים גדולים באוכלוסייה. גם טיעונים 'מתמטיים' של עלות ותועלת נעשים על שחרור 20 חטופים או 30 בחלק מהשיח הציבורי כבר נטחנו עד דק. ואני כותב את זה בצער רב. המלחמה משפיעה על כולם אך לצערי לא באותו האופן. כך היה בתש"ח וכך גם היום.
ומה לגבי כיפור? טוב הפתעת כיפור היא האח הקטן ב'מקרה הטוב' או סוג של קדימון של הפתעת השבעה באוקטובר של דורנו. הסיפורים ששמעתי בילדותי על יום כיפור ועל הפשלה הגדולה ואיך הרשנו שזה יקרה, הכתובת שהייתה על הקיר, והמונח קונספציה כבר שגור בציבור יש גם את 'טקס' הערכת המודיעין שניתנת לרה"מ בכל שנה לקראת יום כיפור, כסוג של טעות שלא תחזור לעולם. והנה היא חזרה גם חזרה ! והנה מדינה שלמה הוכתה בתדהמה באותה שבת שחורה בבוקר. בכיפור זה עלה בכ-2600 קורבנות ובשבר אמון נוראי בצבא ובמפקדיו, שהתבטא בסופו של דבר גם כביקורת שהביאה לחילופי השלטון. באותה תקופה היה את מוטי אשכנזי שאיחד סביבו את המדינה אחרי שהייתה תחושה שוועדת אגרנט, ועדת החקירה שחקרה את מלחמת יום כיפור והטילה את רוב האשמה על הצבא ועל ראשו, הלא הוא דדו, הוציאה את הדרג המדיני מכל אחריות על אותו המחדל. שוב, כמה דומה זה נשמע להיום. באותה התקופה העם הוא שיצא בהמוניו כנגד הממשלה והביא להפלתה. היום יש שיאמרו חצי עם כבר מפגין ועושה זה את זה בזמן המלחמה. אז לפעמים ההיסטוריה פשוט לא יכולה לחזור על עצמה, כל 'מוטי אשכנזי' שכזה שינסה לקום היום, הכוונה לאדם מהיישוב שראה את המחדלים במו עיניו וילך לעמוד שם מול משרד רה"מ ולומר את דעתו לא יוכל לסחוף אחריו את ההמונים כמו שאז היה. כאמור, גם אם היום יצא כזה 'מוטי אשכנזי' שיבטא ביקורת אותנטית נגד מהלכי הממשלה, הוא יתוייג ישר בצד שכנגד וכל מה שיאמר יהיה לעולם צבוע בצבע המחנה השני, המחנה האוייב/עויין את ביבי.
הדומות הנוספת היא בין שני המלחמות של כיפור של אז ל'שבת השחורה' של היום הוא התעשתות הצבא בסופו של דבר ומתן מהלומה שנלמדה בספרי ההיסטוריה של צבאות העולם, איך ממצב הכי נמוך וקשה שיכול להיות, כולל תחושה של איום קיומי של מלחמת יום כיפור, כך הניצחון הגדול בסוף המלחמה על ידי קביעת תוואי הגבול על ידי הקוליסים שמשאירים אחרים זחלי הטנקים. מה שנקרא– היכן שהטנקים עוצרים, שם יעבור הגבול. אותם הטנקים של אותה המלחמה היו למעשה הנוכחות הצבאית הישראלית היבשתית הכי קרובה לשתי הבירות המרכזיות באזור – דמשק וקהיר.
גם בימים אלו, אחרי שהצבא התעשת. וכזה קרה, הוא נכנס במלוא גיבוריותו לעזה ועקר מהשורש את הרעה החולה שנקרא חמאס בעזה. גם כאן, צה"ל וכוחות הביטחון הביאו להישגים חסרי תקדים בלחימה באזור שמעולם לא נלחמו בו אף צבא בעולם, בתת קרקע מטורף והזוי. וגם על גבורת הלחימה הצהל"ית הזו ותורות הלחימה שפיתח תוך כדי לחימה, עוד ילמדו בצבאות העולם. גם על המלחמה הזו יתחרו ביניהם צבאות העולם על הזכות לשלוח לכאן נציגים שלהם ללמוד קצת מהידע שצה"ל צבר בעזה ובמלחמה נגד המנהרות והתת קרקע.
הקשר הצבאי שיכול להיווצר אחרי המלחמה הזו עם צבאות של מדינות דמוקרטיות בסוף המלחמה, הכוונה הרצון שלהם ללמוד והרצון שלנו בהכרה בין לאומית יכול להיות אחד המפתחות להחזרתה של ישראל למשפחת העמים ולהוציא אותנו מהמקום המצורע בו אנחנו נמצאים. זו חוליה שמתקשרת למלחמת ששת הימים. בתום מלחמת ששת הימים היה תור ארוך של גנרלים מכל צבאות העולם שרצו לבוא לכאן וכמה שיותר מהר להבין איך יכול להיות שמדינה אחת מנצחת שלוש מדינות אויב גדולות, עם צבאות אימתניים, עם חילות אוויר חזקים, בתוך שישה ימים בלבד ! איך ניצחנו את כל הכוח הצבאי הזה שהיה מסביבו של מצרים סוריה וירדן והיה מוכן למלחמה (את לבנון לא ספרו אז כמו שלא סופרים כיום, רק נסראללה בעורמתו הצליח להניח את לבנון על השולחן כאילו שחקן אזורי, כמו שאמרנו כאילו) כמו תנועת מלקחיים מסביבו, אך הוא ניצח כך – בצורה כזו מזהירה.
אי אפשר שלא לקשור את אלמנט ההפתעה בין שני האירועים ההיסטוריים, מבצע 'מוקד' של מלחמת ששת הימים, שבו בתוך מספר שעות חיל האוויר הישראלי השמיד כמעט את כל היכולות האוויריות של כל צבאות האזור, גם של עירק (הפעם עירק היא היורה עלינו, ואני מניח שגם בהם נטפל, אחרי חיזבאללה). ההפתעה הגדולה של מבצע מוקד למעשה חרצה את גורל המלחמה והביא לניצחון המזהיר בתולדות ישראל וגם על זה יש שיאמרו בהיסטוריה הצבאית העולמית. מבצע הביפרים שאירע לפני כמה ימים באורח פלא, הצית את הדמיון בכל רחבי העולם ויכול להידמות לאותו סדר גודל שאירוע שהיה מבצע מוקד. נראה היה שחילות האוויר של צבאות ערב הם כל כך חזקים עד כי היה חשש שחיל האוויר הישראלי לא יוכל להם. והנה סיפרו הטייסים שהפציצו את שדות התעופה המצריים בעוד טייסיהם סועדים את ארוחת הבוקר, כיצד הם סוחטים את הדלק ואת כפתור הירי על מנת להוציא כמה שיותר מטוסים מצריים וערביים מכלל שימוש. נשמע מוכר? זה מה שבדיוק עושה עכשיו חיל האוויר בניסיון להשמדת כל הנכסים האסטרטגיים של חיזבאללה בחלון הזמן המדיני שיש לו, שאין לדעת כמה יארך. חיל האוויר מפרק מטרות איכות שנצברו במשך שנים במהירות המקסימאלית כאילו כל רגע עומדים לעצור אותו, מה שבאמת עלול לקרות.
בעולם הדיגיטלי והגלובלי של היום, אני תוהה ביני לבין עצמי האם יש אדם על הפלנטה הזו, והוא מחובר לאינטרנט (נוריד איזה שני מיליארד איש לפחות שאין להם אינטרנט) שלא שמע על המבצע הזה של הביפרים? יכול להיות שממש כולם שמעו על זה. זה כל כך מצית את הדמיון שכמו שכתבו לפני, אפילו תסריטאי הוליווד לא היו מסוגלים לחשוב, גם לא טובי ספרי הריגול והמתח למיניהם. או שמא שגעון הגדלות הישראלי מדבר כאן, בדיוק אותו שגעון גדלות שהיה אחרי ששת הימים – האופוריה. ב-1967 לקח שישה ימים להוריד שלושה צבאות ערב שהיו מוכנים למלחמה על הברכיים, כאן בינתיים אפשר לספור עשרה ימים ואנחנו מורידים איום של ארגון טרור שמירר לנו את החיים במשך שלושים שנה ! הפחד שהיה לפני ששת הימים, אולי דומה לפחד שהיה לנו לפני הכניסה לעזה, מבחינת כמות ההרוגים בצד שלנו, לבין הפחד שהיה לנו 'להתעסק' עם חיזבאללה שמה נעיר את המפלצת ומי יודע אילו יכולות מפחידות יש לו – 'בעדה בעדה' חיפה. ארגון חיזבאללה והפסיכופט שעמד בראשו, הפיקו טרור פסיכולוגי עצום על העם בישראל שהביא לניפוח היכולות האמיתיות שלו בהשוואה ליכולות המופלאות שלנו. גם אז ניפחו את היכולות של שלושת צבאותיהם של סוריה, ירדן ומצרים וגם אז התגלה צה"ל במלוא יכולותיו המופלאות. לקח לנו אז שישה ימים להוריד איום ופחד של שנים, כאן בינתיים כאמור לוקח עשרה ימים ובטח יהיו קצת יותר, אולם לכל הדעות מדובר במהלך מהיר על גבול הפנומנאלי, שגם על זה עוד יגיעו הלועזיים ללמוד – איך חודרים לארגון הכי קיצוני וממודר בעולם ושנחשב לארגון הטרור החזק בעולם, ומשמידים אותו כמעט באבחה.
ומה עוד? הניצחון המזהיר של מדינת ישראל על אויבה גם הביא לשינוי בסדרי עולם באופן ממשי ומעשי. ישראל, שעד אז, הייתה תחת המדיניות הביטחונית של בן גוריון של 'לשבת על הגדר' במשחק הגלובלי מול המעצמות – בריה"מ וארה"ב, להיות עם זה ועם זה, ולא עם זה וגם לא עם זה. בעצם ממלחמת ששת הימים ישראל תפסה צד ב'מלחמה הקרה' ועברה סופית לצד המדינות הדמוקרטיות, לצד של ברית נאט"ו המפורסמת. עד לאותה תקופה ישראל השתדלה להיות ניטרלית במשחק העולמי אולם לאחר המלחמה זוהתה לגמרי עם הגוש בראשות ארה"ב. בריה"מ ניתקה כל קשר עם ישראל עד לנפילתה בתחילת שנות ה-90. גם אז, כמו היום, ישראל הייתה חלק מהמשחק העולמי, חלק ממשחק גדול יותר של מעצמות שהתחרו מי ישלוט בעולם. ברית המועצות וארצות הברית 'רכבו' על המלחמה שישראל ניהלה וניצחה כדי לשנות גם את הסדר העולמי. בגדול החלוקה הייתה– אמריקאים מוכרים לנו נשק והרוסים מוכרים לערבים. אז כמו היום, בערך. רק שהפעם קצת התהפכו היוצרות ואיראן היא זו שמוכרת נשק לרוסיה, בדמות כטב"מים שפותחו בחסות אובמה שלא השמיד את הכטמב"ם האמריקאי המפורסם שנפל באיראן ובכך פתח מרוץ חימוש כטב"מי איראני שכל כולו מיועד 'ספיישל' עבורנו.
אסביר, כבר מדברים בגלוי על הקמת ציר חדש, סדר עולמי חדש, כוללים בו את ישראל ואת היהלום שבכתר – סעודיה. ברור שיש עוד מדינות אבל סעודיה היא המדינה החשובה וברור שהכל ייעשה תחת המטריה האמריקנית. ראש הממשלה, מעל בימת האו"ם מדבר בגלוי על הציר המתרקם וזה אומר שזו הזדמנות קרובה מאוד אכן לשינוי סדרי העולם. המשמעות היא, שאחרי כל כך הרבה שנות סכסוך ישראלי – ערבי, גם ישראלי – פלסטיני וגם ישראלי – פן ערבי מול כל מדינות ערב, גם אלו שיש לנו איתם שלום. יש אפשרות להקים את הציר החדש שמשתלב גם העם האינטרס האמריקני לחבר את מדינות המפרץ לאירופה באופן יבשתי וזאת כחלק מהתחרות מול פרוייקט החיבור היבשתי – 'דרך המשי' שמחבר את הדרקון הסיני שמחכה להגיע לאירופה הזקנה, המדושנת והעצלה.
אז שוב ישראל יכולה למצוא את עצמה כחייל במשחק הבין לאומי הגדול בין המעצמות על שינויי כללי המשחק. יכול להיות שהחשש האמריקני מהחוצפה הישראלית הוא להמשיך את שינוי סדרי העולם ולהסיר גם את האיום האיראני. ובכך אחת ולתמיד להסיר את האיום הטרוריסטי האיסלאמי הגדול בעולם ולהביא לסדר עולמי ברמה רחבה הרבה יותר, סדר עולמי שהוא חלומי מבחינת ישראל. ונאמר הלוואי. ונאמר אמן!
האיראנים… כמה כסף בזבזו על חיזבאללה ובכלל על הפצת טרור. והנה ישראל גודעת להם כל אחת מהצבטות בתוכנית הזדונית שלהם, את הצריח שלהם במשחק השחמט מול ישראל וזאת גם לאחר שאיבדו את החיילים– חמאס עזה ואת אחד מכלי הפרש שלהם בדמות– נמל חוג'ידאת של הח'ותים. פחדנים, הורידו את הנשיא שלהם ל'בור', למקלט. אנחנו עוד מחכים לתגובה שלהם על איסמעיל (הנייה) ואז על רמטכ"ל חיזבאללה ואז על עוד ועוד ות'כלס כל הניסיונות שלהם מתמצים בפיגועים טקטיים קיקיוניים. כנראה שפשוט אין להם יכולת הרתעה מול ישראל בשום תחום והם מרגישים חדורים מודיעינית מכל עבר. מצב זה, בשילוב עם הפחד מהרחוב האיראני שיש לאייטולות, מצב זה דווקא עלול להאיץ את תהליך בניית הפצצה על מנת להרתיע את ישראל. ואז המשחק הוא אחר לחלוטין, ובהלותיו רבות רבות מאלו שיש על היו על חיזבאללה.
אתמול הודיעה סוכנות דרוג אשראי עולמית נוספת על הורדת דרוג האשראי של ישראל, הפעם ב-2 דרגות במקביל. ישר צעקו על הנזק הגדול והכבד למשק הישראלי. הם צודקים, וגם שזו לא הפעם הראשונה שדרוג האשראי יורד במשמרת של סמוטריץ', שזה לכשעצמו מצדיק את התפטרותו, כאמור במדינה שפוייה. שמעתי את אותם הפרשנים אומרים שהנזק במצטבר על ישראל יעמוד על עשרות מיליארדי שקלים ושמי שישלם את זה, זה כמובן הציבור ואם הציבור מטומטם אז הציבור ישלם. וגם זה נכון, מי שבסופו של דבר ישלם את כל הוצאות המלחמה והורדת דרוג האשראי וכל מה שנלווה לזה, זה יהיה מעמד הביניים שהתחזיות השחורות אומרות שנחזור למשהו בדומה לתקופת הצנע, רק שמותאמת כמובן לימים שלנו, שבהם ראש הממשלה אמר שלכל אחד מגיע DVD בבית ומחשב אישי לכל תלמיד. נקווה שלא נתקרב למודל הכלכלי התורכי של שכבה עשירה מאוד אבל דקה כאשר רוב האוכלוסייה היא במעמד עני כאשר אין כמעט מעמד ביניים. אכן ראייה שחורה של העתיד הכלכלי.
אבל אני רוצה שוב להחזיר אותנו לששת הימים ולאחד מהתוצאות אותה המלחמה. אחת התוצאות הגדולות של המלחמה היתה צמיחת ההשקעות האמריקניות בישראל ובכלל של מדינות בעולם. בגלל שהניצחון הישראלי בששת הימים היה כל כך מזהיר, ובגלל שתפסנו צד וכאמור עברנו לצד של ארה"ב במלחמה הקרה, כל מדינות נאט"ו רצו, ורצו להצטלם עם המנצחים הגדולים – ישראל. פתאום התחזקו הקשרים עם מדינות אירופה הדמוקרטיות שרצו להתבשם באור הזרקורים של המדינה הצעירה והמוכשרת. וכמה שאהבנו את זה, וכמה שהיינו כחולמים שהנה האירופאים באמת מקבלים אותנו אליהם ומחבקים אותנו אליהם. ואיתה באה כל התנועה הליברלית של זכויות אדם שתפסה לה אחיזה בדור שלום שדרש שלום. ישראל של אז הייתה צמאה להכרה בין לאומית וחיבקה כל מדינה שרצתה לבוא איתה בקשרים ועם זה הגיעו גם ההשקעות הכלכליות העצומות.
על פי תפישת בניין הכוח הצה"לי הוחלט שזרוע האוויר היא הזרועה החשובה ביותר של מדינת ישראל והתקציבים הוסטו בהתאם לכך. בנוסף, הוחלט על חיזוק צבא היבשה מה שהוליד את פרוייקט ה'מרכבה' ומה שהזרים כסף זר רב נוסף לישראל. החל הייצוא הביטחוני הישראלי, ייצוא שמהווה את אחד מענפי הצמיחה המרכזים של ישראל, למעשה עד היום. איזה מזל גדול שאז המדינאים והפוליטיקאים דאגו לעתידה הביטחוני של מדינת ישראל והבינו היכן לשים את יהבנו – חיל האוויר הטוב ביותר מצד אחד והמושמץ ביותר בעולם מצד שני –מדינה בהזייה.
לצד ההשקעות הביטחוניות היו גם השקעות אמריקניות אזרחיות/כלכליות. כולנו מכירים את סיפור הטרקטור של יצחק תשובה, שהפך מנהג טרקטור שעבד על קו בר לב, לבעליה של אימפריה כלכלית חובקת עולם. לישראל באותה התקופה הוזרמו מיליארדי דולרים ששינו את פנייה של החברה והכלכלה הישראלית לנצח. מכלכלה של דוחק וצנע ושל תלושים שנתנו לאימהות לקנות ביצה בשבוע לחברה בה הכסף זורם ובדולרים ובנוסף, יש הכרה בין לאומית רחבה, יש יציאה ממצב של מלחמת קיום וכניסה לאופוריה המפורסמת של אותה התקופה. המדינה הייתה בנסיקה כלכלית יוצאת מהכלל, כמובן לכך להוסיף את שילוש שטח המדינה וכוח עבודה זול מהשטחים. מה שחשוב לזכור הוא הכלל האנושי הבסיסי, שכאין לך כלום, הרבה יותר קל לך להתחלק עם האחר, אבל כשיש פתאום כסף, ובדולרים ומיליארדים ממנו, אז כבר אני לא רוצה להתחלק עם החבר או עם אף אחד בעצם. המיליארדים שהוזרמו למשק הישראלי באותה התקופה מטבע הדברים, לא התחלקו בצורה שווה בין אזרחי המדינה וכך למעשה נוצרו המעמדות הכלכליים הברורים הראשונים בישראל.
וכיצד הדבר יכול לקרות גם היום, הייתכן שההיסטוריה תחזור על עצמה גם בסיפור הכלכלי של אחרי מלחמת ששת הימים ? ועכשיו נשחק באם ובנדמה לי – ונתגעגע אולי לימי תקוות השלום שהייתה פעם מזמן מזמן. אולי דווקא המלחמה הזו תהיה זו שתשנה את סדרי העולם באופן כזה ששוב לא נרגיש שאנחנו תחת איום קיומי, ע"ע – תנועת המלקחיים שאיראן טוותה סביבנו. אם נסתכל נכוחה, הרי אם האמריקנים רוצים, בקלות שאינה נתפסת בעיניים של רוב בני האדם הרגילים מן השורה, הם יכולים להזרים לכלכלה הישראלית 100 מיליארד דולר, בקלות ! זה קצת יותר מ-10% מהתקציב השנתי שיש להם רק לצבא ! סכום כזה שיוזרק לתוך הכלכלה הישראלית יכול לשנות את המדינה ולשנותו מהקצה אל הקצה. זו חבילה שכל נשיא אמריקני או אמריקנית יוכל לתת בקלות בתוך הסדר גדול, שיבטיח לו את ההובלה במלחמה הכלכלית מול סין ויקדם את פרויקט המסילות המדובר מהאמירויות במפרץ דרך סעודיה, ירדן ועד לנמלי ישראל ומשם לאירופה ובכך לחסוך את המעבר האיטי יחסית של סחורות מהמזרח דרך תעלת סואץ. גם ההודים מעוניינים בהסכם הזה, במלחמה הכלכלית שלהם נגד ציוויליזציית סין.
עכשיו בתוך בליל החדשות הרעות והעתיד הלוט בערפל אותו אנחנו חווים כבר עוד מעט שנה שלמה אני רוצה לנסות ליצור תמונת עתיד טובה לעם ישראל ולמדינת ישראל.
תארו לכם את הכסף הזה משמש לבנות את כל הצפון מחדש ! הכל. ואז נבנה אותו פי 1000 יותר יפה ממה שהוא היה. אנחנו יודעים להפריח, עשינו זאת. אנחנו יודעים להצמיח דשא במדבר, להזניק את ההיי–טק, לדאוג לחלשים ביננו, המלחמה חשפה זאת במלוא הדרנו, יש לנו המון צדדים טובים.
תארו לכם שהמדינה באה ואומרת לכל החיילים שהשתתפו במלחמה ולא משנה באיזה תפקיד, לכל אחד יש שטח אדמה בדרום, בנגב, בצפון, ברמת הגולן, לעשות פיזור אוכלוסייה נכון ומחושב אבל כמו ה–ניו דיל, שהיה אחרי מלחמת העולם השנייה עם החיילים האמריקנים, כך גם כאן, מגרש לכל חייל. התשתיות על חשבון המדינה, בואו חיילים אהובים, מגיע לכם, קחו ויישבו לנו את המדינה מחדש, הפריחו את השממה, הקימו קהילות למופת כמו שעשינו פעם. כולם כולל כולם ירוויחו מזה.
ואז כל החובות שמדינת ישראל נקלעה אליהם בגלל המלחמה ייעלמו באחת ונחווה פריחה כלכלית, מדינית, אזורית, תרבותית ואולי גם סוף סוף נחזור אנחנו פנימה באמת להיות ביחד. נשב ביחד כאחים ונחתום אמנה חברתית חדשה בתוכנו ונותיר את נאום השבטים המדאיג של ריבלין, כנאום שלא מתגשם. נכונן את עצמנו מחדש, רק אנחנו לבד עם עצמנו. ת'כלס, זה ממש בידיים שלנו ולכן באמת אפשר להצליח. ואז אולי באמת נתחיל מבראשית.
ומה אכפת לי להיות אולי חולמני ולהציע הצעות מוזרות ומופרכות מעין אלו, ואולי בכלל אין מסוגלות במבנה הפוליטי של היום לחשוב בכלל על דברים כאלו. האם נאום השבטים הקשה של ריבלין הוא בכלל נבואה שמגשימה את עצמה. מאוד מתסכל לחשוב בצורה הזו. 'ו(לא)פשוטים הדברים וחיים' כתבה לאה גולדברג, אבל אחד הדברים הפשוטים שיש לנו האנשים הפשוטים הוא לחלום. 'ומותר ומותר', הוסיפה לאה.
אבל לפני הכל ואחרי הכל ובלי קשר לכלום וכדבר הכי מרכזי, ואת זה אנחנו חייבים את זה לעצמנו לא משנה מה. אנחנו חייבים להחזיר את החטופים הביתה, בלי זה מה תהיה שווה מדינת האלטנוילד שניסיתי לתאר, כל מה הצוף המדיני, כלכלי, חברתי, בין לאומי שאותו תיארתי, לעולם לא יוכל להתקיים באמת. לא נוכל עוד לשבת בבית הקפה ולדעת שלא החזרנו את החטופים הביתה. אסור לנו!
ישראל בר
כל הזכויות שמורות ©
