Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1439463182:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 10044
        )

    [taq_review_button_text] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_button_size] => Array
        (
            [0] => medium
        )

    [taq_review_button_shape] => Array
        (
            [0] => square
        )

    [taq_review_button_color] => Array
        (
            [0] => #c7c7c7
        )

    [taq_button_icon] => Array
        (
            [0] => fa fa-check
        )

    [taq_review_button_type] => Array
        (
            [0] => flat
        )

    [taq_review_button_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_position] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_style] => Array
        (
            [0] => stars
        )

    [taq_review_summary] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [taq_review_total] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_meta] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_author] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_share] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_related] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_hide_check_also] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_sidebar_post] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_post_head] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [tie_googlemap_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_video_url] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_video_self] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_embed_code] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_m4a] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_mp3] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_oga] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_audio_soundcloud] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_banner_above] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_banner_below] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_posts_num] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [post_color] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [post_background] => Array
        (
            [0] => a:6:{s:3:"img";s:0:"";s:5:"color";s:0:"";s:6:"repeat";s:0:"";s:10:"attachment";s:0:"";s:3:"hor";s:0:"";s:3:"ver";s:0:"";}
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 698
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => גולני - הטור האישי של אשי טאוב
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הטור האישי של אשי טאוב- חדשות כרמיאל - גולני שלי
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 57
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/07/IMG_3711.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => הטור האישי של אשי טאוב- חדשות כרמיאל - גולני שלי
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => גולני - הטור האישי של אשי טאוב
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
משפחת שלג. רגע הגיוס הגיע...

גולני שלי, קצת על גירושין וסבל ושיר לקינוח

שתפו

 32 חודשים… גולני…ילדים… הורים

אז ביום ראשון האחרון זה קרה. המחזור הראשון של ילדים בני 18 שישרתו 32 חודשים ולא  עוד 36 חודשים. לכאורה כולה 4 חודשים. אבל מי ששרת בצבא וערך טבלת יאוש,יודע מה זה 4 חודשים. איזה יופי.

במוצאי שבת הלכתי לבקר את אופק שלג, 12 שעות לפני גיוסו לגולני. למה דווקא אליו? או. כי בהיותו בן 6, הוא שימש כפרשן לענייני אקטואליה וזוגיות לטלויזיה המקומית ( שמישהו חסר אחריות זרק פשוט לפח את הקלטות…עד היום רותח על כך…). זה קרה לפני 13 שנים והנה הילד הזה שהצחיק אותנו אז,מתגייס לצבא ולא סתם, אלא לגולני. הבחור בודה שאין לו שמץ של מושג בפני מה הוא ניצב. כן, גולה גדולה תקועה לו בגרון. ההתרגשות. הבטתי בהורים. יודע בדיוק מה הם חשים. זה הילד הראשון שהם מגייסים. אני למוד נסיון.גייסתי כבר 3 ילדים ש"הספיקו" כבר להשתתף במלחמות.

בבוקר נסעו כולם, ההורים,שני האחים והמתגייס לטבריה, ללשכת הגיוס. כולם משחקים אותה "קולים" כי ככה זה…אבל הגרון נחנק. רוצים עוד נגיעה בילד. עוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד קצת ביחד. ואז האוטובוס. קוראים בשמות. והם עולים אחד אחד לאוטובוס…מנפנפים לשלום… נעלמים לאי שם.

לא יודע מה עבר על משפחת שלג, אני,שאינני מהבוכים מהר, לא הפסקתי לבכות כמה שעות טובות. על שלושת המתגייסים שלי. הרגשתי כאילו מישהו חטף לי אותם. מצד אחד גאווה גדולה.ממש גדולה הילדים חונכו על ברכי הציונות ואהבת המולדת לצד אהבת האדם באשר הוא אדם.

זהו. אופק עכשיו בבסיסו. בהלם בטוח. מנסה להתרגל ומהר למציאות החדשה ,ההפוכה מזו של הבית,הנח,האוהב,המפנק. פתאום מסדרים,30 שניות, מסעות,ריצות,מפקדים…

אבל הבחור גאה. כמו הוריו ואחיו.

אז לכל החיילים הכרמיאלים שהתגייסו ועוד יתגייסו. פשוט שימרו על עצמיכם.

 

על ילדים, גברים, נשים, גירושין וסבל…

תשמעו. זה הפך לאחד הנושאים הכי חשובים לי. למה? בעיקר בשל סבלם של ילדים בגלל טיפשות ומשחקי אגו של ההורים הגרושים,או המתגרשים. אינני מדבר על מריבות וויכוחים "רגילים" שמתפתחים בין בני זוג בתהליך הגירושין או אחריו. אני מדבר על מצבים קיצוניים. הפעם אתרכז בנשים ( בלי שום הכללה כמובן. גם בגברים אטפל בטור או כתבה הבאים). אז כך. זו פנייה לאותן נשים שהופכות את אבי ילדיהן לאויב של ממש ומאבדות כיוון. מתוך כעס,קנאה, או כל סיבה אחרת. אין להן שום בעיה להתלונן סתם במשטרה נגד מי שהיה אהובן עד לא מזמן. הוא נעצר מיד ועל פי רוב גם צו הרחקה מהבית וזה כולל את הילדים. בסופו של דבר האמת מתגלה אבל כבר מאוחר מדי. זהו פצע שלא יגליד לעולם…

באותה הזדמנות האשה "מרעילה" את הילדים נגד אביהם. תלוי בגיל הילדים,אבל יש הרבה מאוד מקרים בהם הילדים פשוט מנתקים מגע עם אביהם. מה שעובר על האבא הזה שאלוהים ישמור. במיוחד  כשמדובר באבא נפלא,אוהב את ילדיו. זה גומר אותו אבל בלי משים,גם את הילדים.

ישנם מקרים רבים בהם הבעל נקלע לקשיים כלכליים נוראיים ואינו מסוגל לעמוד בתשלום המזונות. נכון. זה לא בסדר. אבל קורה. יש נשים שמשתמשות בילדיהם המשותפים כבני ערובה. " לא תשלם מזונות,לא תראה את הילדים…" הלו. למה? למה להשתמש בילדים?  לא אכנס כאן בשל חוסר במקום, אבל יש את ענין המפגש של הילדים עם האבא כשעובדת סוציאלית נמצאת בחדר,כדי להשגיח שחלילה האבא לא יפגע בילדיו…

עכשיו. כל הענין הזה יחזור אליכם כבומרנג. הילדים יזכרו.תמיד. ובמקרה הגרוע יותר יתנהגו בדיוק כמותכם. אז כאן אני פונה באמת לנשים. אל,אל תפגעו כך באבי ילדיכן ושוב בגברים מסויימים אטפל בפעם הבאה. רק לצורך הידיעה. גברים רבים פשוט מתאבדים.ממש מתאבדים בשל התנהלות כזו. והכי חשוב. אם ילדיכן חשובים לכן,אם אתן אוהבות אותם כפי שאתן אומרות, אל תעשו להם את זה. פשוט אל. שימו את הילדים מחוץ לענין. בבקשה.

 

אורחת לרגע

*מדי פעם אוהב להכניס אורחים בטור שלי… אורחים/ות שמצאתי שכתיבתם/ן יוצאי דופן . אני מוצא אותם בעיקר בפייסבוק.

הפעם מארח את חן רוזנברג (בתמונה למטה) שכתבה שיר יפיפה לטעמי. עדין, רגיש וחושני:

אצבעות חול בשיער שחור

מסתרבלות בקשרי תלתלים,

שפתיים מתקרבות חום נשי אל חום גברי,

יוצרות בושם של מתח מיני.

מתערסלת בתוך מילים עובריות,

משתוקקות איתו כבר להיות..

חן רוזנברג הכשרונית
חן רוזנברג הכשרונית

 

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *