בית / קהילה / משפחה פלוס / גיל שנתיים, האם הוא באמת נורא?
פעוט גיל שנתיים הנורא צילום אילוסטרציה Pixabay
צילום אילוסטרציה Pixabay

גיל שנתיים, האם הוא באמת נורא?

שתפו

סיגל וצלר סיגל וצלר, מומחית ליחסים במשפחה, תוך מתן כלים ליצירת אוירה והרמוניה ביחסים המשפחתייםסיגל וצלר

מומחית ליחסים במשפחה תוך מתן כלים ליצירת אוירה והרמוניה ביחסים המשפחתיים בתהליך קצר וממוקד

טלפון לתיאום: 052491141

חופשת חנוכה, יושבת בבית קפה וממתינה לילדים שיצאו מאולם הקולנוע ובינתיים מסתכלת מסביבי ורואה את ההורים והילדים מבלים.

בין כל ההורים אני קולטת ילדה כבת שנתיים מתעקשת לרדת מהכיסא, למרות שההורים מנסים לעצור אותה ולהושיב אותה בכוח.

היא מתעקשת, צועקת "אני לבד", "לא רוצה" וההורים צועקים עליה בחזרה ומתווכחים ביניהם. לא מבינים מה קרה, איך מילדה כזו מקסימה היא הפכה להיות דובי "לא לא" ושואלים את עצמם מה עשו לא בסדר?

לכמה מכם התינוק המקסים הפך לרודן קטן, עצבני וכועס? עומד בתוקף על שלו, משתמש הרבה במילה "לא"?

כשתינוק נולד הוא תלוי לחלוטין בהוריו, גם לסיפוק צרכים פיזיים וגם מבחינה פסיכולוגית. התלות כל כך חזקה שהוא לא מפתח זהות מוגדרת. הזהות העצמית מתפתחת בהדרגה וזה קורה סביב גיל שנתיים.

התינוק המקסים שלכם עובר תהליך פסיכולוגי חשוב מאוד, הוא מפתח את הזהות העצמית והביטחון שלו, את הנבדלות שלו מהאחרים, להרגיש שהוא מסוגל להגשים את הרצונות שלו.
זה לא נגדכם, הוא לא עושה דווקא. הוא צריך לדעת שאתם נמצאים שם בשבילו, גם ברגעים המורכבים ומאתגרים.

היכנסו למאמרים נוספים של סיגל:

ואיך הוא עושה זאת?

לעיתים יש קושי להכיל את התסכול כשלא מצליח או כשלא מקבל את מה שהוא רוצה , לעיתים מתנגד לרצון של מישהו אחר וזה מתבטא באמירת "לא", רוצה לעשות הכל לבד, זה יכול להתלוות בהתקפי זעם ובכי, יצעק, יבכה, ירקע ברגליים, ישכב על הרצפה.

הוא יימצא בתנועה מתמדת: הולך, רץ, מטפס.

לכן גיל זה מכונה "גיל שנתיים הנורא", "גיל ההתבגרות הראשון".

התנהגות זו מאוד מביכה, במיוחד כשזה קורה לעיני כולם, בקניון/סופר/גן שעשועים/בית קפה.

נכון, זה לא קל, אתם לא אשמים.

וכשזה קורה כדאי לחזור לעצמכם על המנטרהזה קורה לכולם, זה טבעי וזה לא אומר שאנחנו הורים לא טובים.

הצעד הבא הוא לקבוע גבולות ברורים ולהיות עקביים.

למרות הבכי ואי הנעימות, עמדו במילה או בדרישה שלכם ואל תוותרו.

חשוב מאוד לבחור את "המלחמות" שלכם כהורים, זאת אומרת שכדאי לבחור מתי להגיד "לא". תגידו "לא" רק למשהו שהחלטתם מראש שהוא חשוב לכם.
חשבו יחד בזמן רגוע, לבד, איך אתם רוצים להתנהל, מה חשוב לכם ועל מה אפשר לוותר.

לפעמים גם הפעוט וגם אתם מתבצרים ומתעקשים ויש תחושה שאין מוצא. במצב כזה נסו לתת לו אפשרות להתחרט, "לרדת מהעץ" ושוב, תוך דבקות בעמדה שלכם ויחד עם זאת לתת לו אופציה אחרת.

עכשיו, שאנו מבינים שזו תקופה שהפעוט בונה את הביטחון והזהות שלו, חשוב שאנו נאפשר לו זאת. התפקיד שלנו כאן הוא לאפשר לו להרגיש שהוא עצמאי, יכול להחליט על דברים, שהוא מסוגל ויכול. כמובן, שכל זאת במסגרת המגבלות שלו ושלכם.

איך עושים זאת?

  • יוצרים הזדמנויות להיות עצמאי להתנסות, לעשות דברים לבד (לעזור בהכנסת בגדים למכונת הכביסה)
  • להציע מה כן ניתן לעשות במקום מה שהוא עושה כרגע "אתה יכול לצייר על הנייר ולא לצייר על הקיר"
  • לתמלל את הרגשות והתסכול שהוא חווה, "אני רואה שאתה כועס כי לא הצלחת עם…."
  • לעודד על כל מה שהוא מצליח לעשות לבד, כאשר הוא מתגבר על תסכול וכשהוא משתף פעולה
  • כאשר אנו אומרים "לא", במקביל ניתן לו עד שתי אפשרויות אחרות לבחירה. "אתה לא יכול לחתוך את התפוח אבל אתה יכול לבחור את הקערה שנשים בה את התפוח החתוך ולקחת אותה לשולחן, מה אתה בוחר?" ככל שהוא יתנסה ביותר דברים ויצליח, כך הצורך שלו להוכיח נפרדות יפחת, ההתנהגות תתמתן וזה יהיה פחות נורא

אנו שואפים שהילד שלנו יהיה עצמאי ואחראי עם תחושת ערך טובה ובעזרת סבלנות ורוגע אנו עוזרים להם לגדול ולהתפתח ולעבור את השלב הזה בנעימות ולהגיע לשיתוף פעולה.

וגיל השנתיים לא יהיה באמת נורא.

כתבה מעניינת:

ליווי נשים בהליכי פרידה צילום: תוכנית לצידך

חדש בכרמיאל: מתנדבות ילוו נשים בהליכי פרידה

שתפו מערכת פורטל זהר.נט אמש (שני) הסתיימה בהתרגשות רבה התוכנית ״לצידך״ שהיא מסגרת יחודית המלווה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.