זהר.נט חדשות כרמיאל
בעידן של חשדנות הדדית בין יהודים וערבים, יש מי שמוכיח שאפשר גם אחרת. תשאלו את סובחי סרחאן (70), איש חינוך מנחף שמארח בביתו כבר כמה חודשים חבר מכרמיאל
מאת גיל דובריש
הסיפור הבא לא מתכוון ליטול צד או לשפוט, אלא לספר על קשר חברותי אמיץ בין ערבי מוסלמי ליהודי תושב כרמיאל. לספר לכם כי כן, אפשר גם אחרת.
סובחי סרחאן (70), תושב נחף, הוא איש חינוך ותיק שיצא לגימלאות. בעבר היה מורה ולימד בין השאר בבית הספר אורט הורוביץ, בצורית וגילון ואף ניהל את החטיבה העליונה בנחף. במקביל הוא תורם בסתר לנזקקים, מאמץ משפחות מעוטות יכולת בכפרו, בעברו התנדב במרכז גמילה לנרקומנים ומדריך טיולים בבית הקשיש בנחף.
מזה למעלה מחודשיים משכן סרחאן בביתו שכפר נחף אסיר משוחרר, יהודי בשנות השישים לחייו, תושב כרמיאל – שמו שמור במערכת על-פי בקשתו. אם כך, מה למורה ערבי מוסלמי ויהודי שנקלע למצוקה?…
הקשר בין השניים החל לפני כ-25 שנים. הכרמיאלי, אומן מוכשר במיוחד, הועסק בביתו של סובחי כצייר וצבע. אותו אומן, עבד בעבודות רבות בכפרי האזור ובין השאר אף קישט מסגדים בנחף, בדיר אל אסד ובסכנין. הקשר ביניהם נוצר בעקבות המשיכה שלהם לאומנות, מכיוון שגם סרחאן בוא צייר מוכשר בפני עצמו. עם השנים התרופף הקשר וניתק, עד שסובחי קיבל שיחת טלפון מפתיעה לפני 13 שנים.
״הוא התקשר אליי וסיפר שנגזרו עליו 13 שנות מאסר, בגלל ריב אלים במשפחה״ משחזר סרחאן. ״הוא סיפר לי שמשפחתו מפנה לו עורף ומתכחשת אליו ושלא נשאר לו אף אחד בחיים. בהמשך ביקש שאעזור ואקנה לו סיגריות״.
סובחי הביע לביקור בבית הסוהר והעביר לחברו את הסיגריות. מאז, נהג לבקרו באופן קבוע אחת לחודש-חודשיים ולסייע לו בכל הדרוש. לדבריו, העובדה שמדובר באסיר מורשע בעבירות אלימות, לא שינו עבורו דבר. ״אני לא שופט, לא נביא ולא מלאך, אני בן אדם, לא איכפת לי גזע, דת, מין או לאום, איכפת לי אם אתה בן אדם. אני מבדיל בין אדם טוב לאדם רע, אני מבדיל ולא מכליל״ הוא מסביר. ״שנית, אם אתה עוזר לאדם שמבקש ממך עזרה, זו מצווה של אלוהים ואני מקיים את המצווה. במשך כל השנים האלה הייתי האדם היחיד שביקר אותו, שנפגש איתו ושעזר לו. משפחתו ממשיכה עד היום להתכחש אליו ולדחות אותו. יותר מהעזרה החומרית, אני מאמין שעזרתי לו מבחינה נפשית, הענקתי כמה שיותר עידוד ותמיכה, כדי שיחזיק מעמד בכלא, שישאר עם ראש מעל המים במשך 13 השנים האלה. כל הזמן הזה הוא לא יצא אפילו לחופשה אחת, כי לא היה לו לאן לצאת״.
בתחילת חודש אוגוסט השתחרר חברו של סרחאן מהכלא. ״הסעתי אותו בחזרה לצפון, לקחתי אותו למסעדה טובה, שיאכל כמו בן אדם בפעם הראשונה מאז שנכלא. אחר כך נסענו לרש״א – הרשות לשיקום האסיר בחיפה, כדי לאתר עבורו מקום לינה מסודר, אבל אחרי המתנה ממושכת של כמה שעות, הבנתי ששום דבר לא יזוז, ביקשתי מהם שיאפשרו לי לארח ולהלין אותו בביתי. בקרוב יחל משפט בינו לבין בני משפחתו על גורל הבית שרשום על-שמו בכרמיאל, אבל עד אז, אי אפשר להשאיר אותו בחוץ…״
סובחי משכן את חברו בחדר משלו, שם הוא יוצר ומצייר ומנסה להתאקלם במציאות החדשה. על השאלה כיצד מקבלת משפחתו את הדייר החדש, אומר סובחי: ״אני נשוי ויש לי שבעה ילדים גדולים. אשתי מקבלת אותו בזרועות פתוחות, גם הבן שלי וכלתו שמתגוררים לידינו, מקבלים אותו בשמחה. אני מפנק אותו כל הזמן, כדי שישכח את השנים הקשות בכלא״.
סרחאן מדגיש כי איננו מצפה לתמורה כלשהי: ״אני לא עושה טובה כדי שהוא יחזיר לי, אני עושה למען אלוהים. האל ציווה עלי לעזור לו ואני מקיים את המצווה של הדת האיסלמית. אני פועל לפי העקרונות האמיתיים של האיסלם, בלי להיכנס לפוליטיקה, מה שקורה למשל בסוריה, זה לא איסלאם אמיתי. אני מאמין שאנחנו פה בגליל, חיים ביחד, יהודים וערבים כאחד. אי אפשר לחיות בלי דו הקיום! מה יקרה אם יהיה ההפך? הבט מסביבך, מי הרצפים היום, מי הטייחים? מי הרופאים? מי האחיות בבתי החולים? ערבים. דו הקיום חי וקיים ומי שמתכחש אליו לא רואה את המציאות״.
האומן הכרמיאלי המתגורר בביתו של סרחאן, ביקש שלא לפרסם את זהותו הסכים לומר בקצרה: ״אני חייב לסובחי את חיי, אם לא הוא, אני חושב שכבר לא הייתי בין החיים. הוא בשבילי האוויר, המים, החיים, כל מה שיש לי אני חייב לו, אדם משכמו ומעלה, אין בני אדם כמוהו״.
בהזדמנות זו מבקש סובחי מכל מי שמעוניין לסייע לחברו להשתקם ולעמוד על רגליו מחדש, ליצור עימו קשר במספר 0526-870885.
