״הצפון הפרוע״: תופעת הנשק בכפרים לא תיפסק

הגיע הזמן להפסיק לחיות ב״בועה״ – ברדיוס של 15 ק״מ ממרכז כרמיאל יש מאות ואלפי אמצעי לחימה ותחמושת שיכולה להספיק לצבא קטן. מי יכול להילחם בתופעה ולמה אנחנו פסימיים?

מאת גיל דובריש

הרצח הכפול במג׳ד אל כרום והירי לעבר רכבו של ראש מועצת נחף, הוכיחו שעם כל הכבוד למאמצי המשטרה בנושא הנשק החם בכפרים, הפיתרון לבעיה רחוק מאוד מסיומו. אי אפשר להתנתק מהתחושה שאנחנו חיים על הקצה של חבית אבק שריפה והתחושה היא שמישהו כבר הצית את הפתיל ותכף הכול מתפוצץ. אולי בכרמיאל יש עדיין מי שאומרים ״הכול בסדר״ ומתכוונים לכך שהירי בכפרים נשאר בכפרים, אבל זו התעלמות מהמציאות. מג׳ד אל כרום ונחף נמצאים ממש מעבר לכביש 85, מרחק יריקה. כך גם בענה, דיר אל אסד, ראמה, סג׳ור – ולמעשה כול היישובים בבקעת בית הכרם. לקליע רובה לוקח כמה שניות להגיע מצד אחד של הכביש לצד השני. תשאלו את תושבי גבעת רם ״שחוטפים״ כל חודש-חודשיים קליע בחצר או ברכב. בעבר כבר היו מקרים שבהם המלחמה בין גורמי פשע בכפרים זלגה לכרמיאל, ועם כמות אמצעי הלחימה שיש שם, אין סיבה שזה יפסק.

תישארו מעודכנים, הצטרפו אלינו:

• בקרו בדף הפייסבוק של זהר הצפון

• כנסו לראות מה חדש באינסטגרם שלנו

• לעדכונים נוספים הצטרפו לטלגרם של פורטל זהר.נט

אם אנחנו בכרמיאל חיים קצת ב״בועה״, בכפרים המצב שונה לגמרי. אפשר להאמין שמשפחות עם ילדים חוששות שם לחייהן, לא פשוט להתרגל למציאות שבה כמעט בכול יום יש ירי, יש פצועים, הרוגים וכול קטטה קטנה עלולה להתפוצץ בבת אחת ולגלוש לעימות אלים ומדמם.

קשה להעריך כמה נשק ״מסתובב״ בכפרים, אפשר רק להסתמך על נתוני המשטרה שמפרסמת בכול שבוע דיווח על תפיסת אמצעי לחימה. אפשר להניח שהתפיסות הן חלק קטן, שלא לומר מזערי מכמות הנשק ואמצעי הלחימה שנמצאים בכפרים. אפשר להניח שברדיוס של 15 ק״מ ממרכז כרמיאל יש מאות ואלפי אמצעי לחימה ותחמושת שיכולה להספיק לצבא קטן – ויש מי שמוכן להשתמש בהם. הנשק מוסתר, מוסלק בתוך בתים, בחצרות, מתחת לקרקע בשדות. הוא מגיע בדרכים שונות – פעמים רבות מדובר בנשק גנוב שמגיע תמורת תשלום מתוך בסיסי צה״ל. היום בכפרים, הכוח והעוצמה של גורמי הפשע נמדדת בשאלה למי יש יותר. למי יש יותר אנשים, למי יש יותר נשק, ומי מוכן להשתמש בנשק ללא היסוס.

צריך להודות באמת. הפכנו ל״צפון הפרוע״. וכול עוד אין בעל-בית, לא יהיה פיתרון לבעיה. המשטרה תופסת נשקים, עוצרת חשודים, אבל במקביל, זורמים לתוך הכפרים עוד ועוד אמצעי לחימה. ואם אי אפשר ״לקנות״, אז אפשר לייצר, כמו בתפיסה של המפעל לייצור חלקים לכלי נשק שנחשף במג׳ד אל כרום רק לפני שבוע ומשהו. במצב הנוכחי, מה הפלא שהשימוש בנשק חם בכפרים ומחוצה להם רק הולך וגדל.

מה הפיתרון? אין באמת פיתרון כולל לבעיה. ובכול מקרה, זה חייב להיות משהו משולב. קודם כול, על הממשלה להחליט שהיא מתמקדת בטיפול בעניין. אם היא תזרים תקציבים, ניתן יהיה להגדיל את כוח האדם שמטפל בעניין. במקביל, יש ליצור שיתוף פעולה עם ההנהגה ביישובים, עם ראשי המשפחות, המכובדים וראשי הרשויות, כדי להשיג הסכמה רחבה ככול האפשר למיגור התופעה. אם ראשי ההנהגה יתערבו, יש סיכוי טוב יותר להפחית את כמות כלי הנשק בכפרים. עם זאת, לצפות למיגור מוחלט של העניין בלי שימוש באמצעים דרסטיים (מה שלא יקרה) יהיה נאיבי מדי. הנשק בכפרים הפך לעובדה מוגמרת ולא רואים את האור בקצה המנהרה, ממש לא.