זהר.נט חדשות כרמיאל
אם הייתם יכולים לארח בסוכה אדם מיוחד במינו, אישיות יקרה שאיננה בחיים, עם מי הייתם יושבים על כוס קפה? הנה מה שענו 18 כרמיאלים – שאליהם הפנינו בדיוק את השאלה הזו. פרויקט מיוחד לסוכות
מאת גיל דובריש
אם יכולתם לארח בסוכה שלכם אדם אחד, יחיד ומיוחד במינו, אישיות יקרה שאיננה עוד בחיים – בן משפחה או דמות היסטורית או תנ״כית, מי האושפיזין שהייתם מארחים ומדוע? פנינו ל-18 כרמיאלים (למען האמת, יותר, אבל חלקם סירבו בנימוס לקחת חלק בכתבה), ואלה התשובות שלהם, שהצליחו לרגש אותנו עד דמעות.
עדי אלדר: הייתי מזמין את הנשיא החמישי יצחק נבון ז״ל. היתה לי זכות להיות עוזר ויעץ שלו במשך שלוש שנים בלתי נשכחות כשהיה שר החינוך והתרבות. דמות מופת בעיניי. למדתי ממנו רבות.
ח״כ טניה מזרסקי: את מי ארצה לארח בסוכה? ביום השישי של חג הסוכות אנו מארחים את יוסף. הוא הדמות הראשונה שהייתי שמחה להכיר אישית, לארח ולתת כבוד רב. בשבילי יוסף הוא אישיות ראויה להערצה, הוא דמות לחיקוי גם על ערכיו הרוחניים, גם על האמונה השלמה, וגם על יכולותיו המקצועיות בניהול. בהרגשתי, לדרך שעשיתי בחיים יש קווים משותפים עם חיי יוסף. הייתי שמחה גם לארח את סבתי רעיה (רחיל) ז"ל שלא זכתה לעלות ארצה עקב מותה בגיל יחסית צעיר. עליתי ארצה בגיל 17. עד אז לא חגגתי את מועדי ישראל, כי גדלתי בסביבה אנטישמית. סבתא שלי ניסתה ללמד אותי אידיש בסתר ואיך שהוא לעורר בי עניין ביהדותנו. אז כיום כאשר אני חברת כנסת במדינת ישראל, מדברת בשפה העברית ומדליקה נרות שבת, הייתי רוצה לארח את סבתא שלי, סבתא רעיה ז"ל ולהראות לה כי הצליחה.
ירון מישורי: שמעון דה האס אבא של אמא. מעולם לא נפגשנו, הוא נספה בשואה במחנה אושוויץ כאשר אמא שלי הייתה בת חמש. אומרים שאני דומה לו. בטיול השורשים שעשיתי בהולנד היה מרתק ומרגש לראות היכן גרה המשפחה ואף היכן סבא שמעון וסבתא הלנה הסתתרו בזמן המלחמה. אם הייתה האפשרות, מעניין היה לשבת איתו בסוכה ולשמוע סיפורים שעד היום לא שמעתי או העזתי לשאול.
אלה טלקר: אם הייתי יכולה לארח אדם אחד יחיד ומיוחד לליבי הייתי רוצה לארח את סבתי רוזה. סבתא רוזה לה הייתי קשורה מאוד, ניצולת שואה שהצילה ופעלה במחתרת בהולנד, הייתי רוצה שתיראה מה בניתי בארץ ישראל, איזו משפחה יצרתי, שתיראה את השורשים שלה, ותגיד ״ניצחתי את היטלר״. הנה אנחנו פה בארץ ישראל עם שורשים נטועים טוב שממשיכים את דרכה, נתינה אין סופית, שממשיכים את הערכים שלה ערך האדם באשר הוא ולא משנה צבעו דתו או מינו. כמה געגועים יש לי, היא הכוח והאנרגיות שיש. גם כשאני ברגעי משבר אני משוחחת איתה, גם כשהיא לא כאן פיזית אבל היא נמצאת איתי תמיד. אז סבתא, את מוזמנת תמיד, אני מרגישה שאת כאן״.
עו״ד רונן לפיד: היה מרתק אותי לפגוש את שרה אימנו. אישה שנתנה לבעלה פילגש ואז שלחה אותה עם הבן שנולד להם למותה במדבר, בהמשך הרתה בגיל הבלות ואז בטחה בבעלה ונתנה לו לקחת את בנו (הלא יחיד) להוצאה להורג כעולה וכקורבן. כלומר, בן אחד שלחה למות במדבר ובן שני כבר עלה לרמה של הוצאה להורג ואיפה היא בכל הטירוף הזה, כאשר הגבר שלה מדבר עם השמיים והיא בכלל לא שומעת וגם לא מקשיבה?
הרב נחום ריבקין: ״הייתי מעוניין לארח את סב אימי הרב נחום ששונקין שאני קרוי על שמו. סבי היה אדם מיוחד, חסיד חב"ד בכל נשמתו, שחי את מרבית שנותיו ברוסיה הקומוניסטית. סבי נשלח על ידי האדמו"ר החמישי מחב"ד להיות רב של קהילה יהודית רחוקה בגאורגיה ומידי שנה הקפיד למרות המגבלות ורדיפות השלטון הקומוניסטי, לבנות במסירות נפש סוכה לחג הסוכות ולהשיג ארבעת המינים לברכה בחג עבור בני משפחתו ובני קהילתו ואף כמעט נלקח לבית הסוהר. סבי שכל את שני בניו חיים ומשה שנרצחו ע"י הקומוניסטים בעוון שמירת הגחלת היהודית אך כל זה לא מנע ממנו להמשיך לשמור על המצוות המיוחדות של חג הסוכות בגאווה יהודית. למרות כל הצרות שפקדו אותו הוא מעולם לא נשבר ברוחו. כשעלה לארץ ישראל בשנת 1950 חסר כל התעקש שרוצה לגור בעיר הקודש ירושלים, שם התמנה לרב ובנה את חייו תוך שהוא מגדל בביתו שישה יתומים שחלק מהם נכדיו.
עו״ד אליסה דריקר-מן: הייתי רוצה לשבת בסוכה ולשוחח עם סבא ישראל שלי, אבא של אבי אשר נפטר לפני מספר שנים ובפעם האחרונה שזכיתי לראות אותו זה כאשר ביקרתי במולדתי כשהייתי בת 15. היום כאישה, הייתי שמחה לשוחח איתו שיחת "מבוגרים", לשמוע ממנו את החוויות שלו בחיו ולספר לו על שלי… ים של חוויות שלא זכינו לחלוק אחד עם השניה, בעיקר בשל העובדה כי נותר מאחור בברית המונצות לשעבר כאשר הורי ואני עלינו ארצה בשנת 1990.
רז טישלר: האדם שהייתי נותן הכל כדי לארח אותו בסוכה ולו ללילה אחד הוא אבי, גדי טישלר, שנפטר לפני כמעט 15 שנה. הייתי משתף אותו בכל הדברים, קטנים כגדולים שעברו עלי ועל משפחתי, על הנכדים, על החוויות, על הספורט, על העשייה המקצועית ועל העשייה הציבורית…. על ההצלחות וגם על הכישלונות, שואל לעצותיו ובכלל זוכה להרגיש ולהקשיב לו ולו רק לפעם אחת.
רותם ינאי: בכל שנה מחדש מעלים בי חגי תשרי זכרונות ילדות וגעגועים עזים לסבא וסבתא שלי, יהודה ואסתר קובי. לו ניתנה לי הזדמנות כזו הייתי מארח אותם בסוכת משפחתי לשעות ארוכות של שיחה מרתקת ומשחק רמי משובח. סבא היה מספר את זכרונותיו ממרוקו ומשנותיו הראשונות בצפת, מצחיק אותנו בבדיחותיו השנונות ומאריך גם בשתיקותיו תוך שהוא מתבונן בנו, משחק באצבעותיו, חושב, מקשיב וגאה. סבתא היתה מכינה לנו את התה עם שיבה המתוק ביחד עם מבחר העוגיות הטעימות שכולנו מתגעגעים אליהן ובמקביל מוסיפה מסיפוריה, משבחת אותנו, מחזקת ומחייכת בלי די כאילו אין מאושרת ממנה בעולם.משחק הרמי שלהם שמור בביתי עד היום, עדיין עטוף בעטיפת הפורמייקה שסבי הכין לו, כל משחק בו מעלה בי את הקולות, הריחות והחוויות מבית סבא וסבתא ובחג הסוכות הקרוב, כשנשחק בו עם משפחתי ונשתה תה עם עוגיות, אדמיין את האושפיזין הפרטיים והאהובים שלי לצידי ואספר עליהם שוב לילדיי.
מירב סארמילי: הייתי הכי שמחה לארח בסוכה את הורי כרמלה ויום טוב בז'רנו זכרם לברכה. ככל שחולפות להן השנים, החוסר שלהם בחגים קשה יותר.
אלון אזולאי: משה רבנו הוא דמות תנ"כית שמלווה אותי מזה שנים ואחת הדמויות המשפיעות ביותר בעיני בהיסטוריה של העם היהודי כולו. הסיפורים מספרים על אדם עקשן, חדור מטרה, פורץ גבולות, בעל יכולות מנהיגות וקור רוח יוצא דופן. אדם שאפשר לסמוך עליו, כזה שמקיים את מילתו. לאורך עשרות שנים ליווה את בני ישראל במדבר עד שהשיג את מטרתו. תכונות אלו נכונות גם כיום לכל מי שאי פעם ירצה לנהל, להוביל אנשים, להוביל ארגון עסקי, ציבורי או מגזר שלישי להצלחה. משה רבנו הוא ללא ספק אושפיזין שהייתי שמח לארח בסוכה ולשמוע דווקא ממנו, כיצד רואה את העם היהודי ומדינת ישראל כיום. לתחושתי, היה מתמלא בגאווה. בפחות מ-80 שנה הפכה מדינתנו הקטנה לאחת המדינות המובילות בעולם בכלכלה, בטכנולוגיה, בחדשנות ובעוד אינספור תחומי חיים. אך יחד עם זאת, היה אולי מוסיף כי יש עוד הרבה עבודה שצריכה להיעשות גם היום, בעיקר בין אדם לחברו.
אוריאל מלכא: בכל אחד מימי החג אנו מארחים בסוכתנו אחד מ-7 האושפיזין – האבות החדשים, האבות הקדושים, אבות האומה. נתבקשתי לתת דגש על אחד מהאושפיזין ועלה בדעתי לארח את יוסף אבינו ע״ה. ידוע שיוסף עבר נסיונות קשים במהלך חייו: נזרק לבור, נמכר לעבד, ירד למצרים ואף היה בכלא. עם כל זאת, יוסף לא עזב מעולם את מורשת אבותיו ונשאר נאמן ותמים בצדקותו על-אף כל הקורות אותו. כמו כן היום, על אף כל הנסיונות והקשיים העוברים על האדם, חובה עלינו לזכור כי אסור לנו ליטוש מורשת אבותינו ועלינו להמשיך ולהחזיק – ולהתחזק, ולהיות מחוייבים למורשת ולמסורת. החיבור הזה לקדושה, לאמת ולמידותיהם של האבות – יזכה אותנו לייצג את ה׳ בעולמו בגאון, משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, כך נזכה לחיים, לטב ושלם אמן.
יובל שבתאי: הייתי מארח את סבא שלי. יש לי זיכרונות טובים מאוד ממנו כילד. זיכרונות של צחוק, משחקים, שמחה ואהבה. הייתי שמח לחלוק איתו ערב שכזה.
יפית בלמס: אם הייתי יכולה לארח בסוכה אורח אחד חשוב ומיוחד אין ספק שזה היה משה רבינו. מה היה חושב גדול נביאי ישראל על הארץ המובטחת שאליה נאסר להכנס והאם אחרי ישראל של 2021 הוא עדיין חושב שמדובר בעונש? קודם כל, הייתי מגישה לו צלחת מרק חרירה הגונה כזו מלאה בקטניות וירק, מלאה בבריאות ובאהבה למשה, המנהיג הצנוע הזה, שלא עסק ביח"צ עצמי, לא עשה הרצאות בזום ולא העלה פוסטים בפייסבוק. האם היה מרוצה מההתקדמות שעשינו, על ההמצאות, על החדשנות, על האינסטגרם, הקורונה ועד לוויז שהיה מסיים את המסע ממצרים לישראל בארבעים דקות במקום ארבעים שנה? לא נורא מויישה, העיקר שהגענו בסוף.
ליאת בן דוד: אין התלבטות בליבי, מלבד לבחור באבי ז"ל, משה בן-דוד. 15 וחצי שנים חלפו מאז לכתו, ומשנה לשנה חסרונו מורגש יותר. אבי השאיר חותם בליבם של רבים מתושבי העיר. גם כיום אני ממשיכה לגלות את פעולותיו הגלויות והסמויות למען הקהילה הן בחלקו במועצת העיר לצד ברוך ונגר ז"ל כיו"ר ועדות כמבקר העיר, רישוי עסקים ועוד. הקמת מועדון התאחדות דרום אמריקה, ייסוד מועדון הרוטרי וכהונה כפולה כנשיא המועדון ואף קבלת פרס "פול האריס" היוקרתי. בנוסף, במשך שנים רבות היה מזכיר מפלגת העבודה בכרמיאל. בעיקר נגעה לליבי העזרה ובאוזן קשבת לכל אחד שפנה אליו ונענה למאווי ומצוקות התושבים, שרבים מהם זוכרים לו את עזרתו עד היום. נאמר עליו כי היה "הלוחש לסוסים", כי ידע להגיע עד חברי כנסת ושרי ממשלה בכל בעייה. אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהוקיר על עשייתו שמהווה עבורי דוגמה עד היום.
משה צדקיהו: אם הייתי יכול לארח מישהו? זה היה אבא שלי ז״ל שנפטר לפני קצת יותר משנתיים בגיל 68. כל כך הרבה דברים שלא הספקתי לומר ולשאול. האדם המקסים, הצנוע שהיה אהוב על כל הבריות, שחינך אותי על אהבת האדם ועזרה לזולת. הגעגועים כל כך עמוקים וחזקים. ולמרות שידעתי כמה היה אהוב ותומך, כל כך הרבה אנשים לאחר מותו באו וסיפרו על מקרים שעזר ותמך ורק העצימו את שידעתי. אני מודה כל יום על כך שיש לי הזכות להיות הילד שלו ושל אימי שתיבדל לחיים ארוכים. ובהזדמנות זאת קורא לכולם תירמו והתנדבו בכל דבר שתוכלו, עזרה לזולת היא מעלה עליונה.
איילה לרנר: לו יכולתי לארח בסוכתי, אושפיזין היקרה לליבי, ושכבר אינה עימנו, הייתה זו סבתי האהובה מצד אימי, סבתאל׳ה רחל זכרונה לברכה. אשה גדולה מהחיים, ירושלמית שורשית, לוחמת למען ארץ ישראל, אשר אהבת המולדת הייתה בדמה ובנשמתה, אישה יפה חיצונית ופנימית, אצילית, אלגנטית וצנועה. אשת צבי הלוי ז״ל, מלחין, משורר ומורה ידוע למוזיקה. בתו של הגאון רבי אליהו ראם זצ״ל, מגדולי רבני ירושלים ומעמודי התורה, ונצר לגאון מוילנא.
למרות השנים הרבות שעברו מאותו יום קדם-פורים ארור, הגעגועים לא פוסקים לרגע. כל הזכרונות, החוויות, השיחות הארוכות, הביקורים שלי אצלך כל יום, הריחות, הטעמים, הקולות, מורגשים כאילו קרו זה עתה. כל זכרון מתוק מלווה בהרגשת החמצה. ילדה שרצתה לחוות עולמות עם סבתה, ולא הספיקה. הלוואי ויכולת להיות כאן ולהאיר את סוכתי ואת חיינו. אוהבת אותך, ומתגעגעת.
אופיר זגורי: הייתי מאחר בסוכה את סבא היקר שלי, צבי, שנפטר לפני כ-11 שנים. אני ירשתי ממנו את הערכים לאהבת הארץ, את מוסר העבודה, הוא זה שלימד אותי גם איך להתנהל בצורה פיננסית נכונה. הדבר הראשון שהייתי עושה כשהיתי פוגש אותו, זה לחבק אותו חזק חזק. אני חושב שהייתי שואל אותו האם אני מצליח להסב לו עונג וגאווה כשהוא מביט עליי שם מלמעלה״.
