Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1572349112:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 33967
        )

    [_wp_page_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_elementor_controls_usage] => Array
        (
            [0] => a:0:{}
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [rank_math_permalink] => Array
        (
            [0] => האם-תיוג-הילד-היא-הנבואה-שמגשימה-את-עצ
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הילד,תפקיד,הורים,תיוג,תכונות
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 2192
        )

    [rank_math_seo_score] => Array
        (
            [0] => 81
        )

    [rank_math_facebook_title] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר.נט | האם תיוג הילד היא - "הנבואה שמגשימה את עצמה?" | סיגל וצלר | הורים וילדים
        )

    [rank_math_facebook_enable_image_overlay] => Array
        (
            [0] => off
        )

    [rank_math_facebook_image_overlay] => Array
        (
            [0] => play
        )

    [rank_math_twitter_use_facebook] => Array
        (
            [0] => on
        )

    [rank_math_twitter_card_type] => Array
        (
            [0] => summary_large_image
        )

    [rank_math_twitter_enable_image_overlay] => Array
        (
            [0] => off
        )

    [rank_math_twitter_image_overlay] => Array
        (
            [0] => play
        )

    [_advads_ad_settings] => Array
        (
            [0] => a:2:{s:11:"disable_ads";i:0;s:19:"disable_the_content";i:0;}
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:5:"index";}
        )

    [_the_champ_meta] => Array
        (
            [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;}
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 360
        )

)

האם תיוג הילד היא – "הנבואה שמגשימה את עצמה?"

10/10/19 משפחה פלוס 360 צפיות

שתפו

סיגל וצלר סיגל וצלר, מומחית ליחסים במשפחה, תוך מתן כלים ליצירת אוירה והרמוניה ביחסים המשפחתייםסיגל וצלר, מומחית ליחסים במשפחה

תוך מתן כלים ליצירת אוירה והרמוניה ביחסים המשפחתיים בתהליך קצר וממוקד.

טלפון לתאום: 052491141

 

לכל אחד מותר להיות הכל אצלנו בבית

"הילד הבכור שלי פשוט מדהים! עוזר לנו בבית, לוקח אחריות, הוא מאוד חכם, לומד טוב ויש לו ציונים טובים. אח שלו ממש הפוך ממנו, ה"מציק הלאומי" ככה אנחנו קוראים לו בבית, מפריע, לא עוזר בבית, מתפרע כל הזמן.
מה יהיה עוד מעט, כשאחותם תיוולד? אני ממש דואגת!".

עוד כתבות של סיגל בנושא הורות:

תכונות הילד

תכונות הילד או אופיו נקבעות ברוב המקרים לפי התייחסות ההורים. יש משפחות בהן מחזקים דפוסים מסורתיים כמו בן בכור-עצמאי, בת הזקונים – מפונקת. יש משפחות שמאפשרות חופש בחירה – הקטן לא בהכרח תלותי וכו'.

ישנם ילדים שמתויגים אצלנו במשפחה – הילד שלנו בישן, הילד שלנו מסכן, הילדה שלנו חלשה, הילדה שלנו חכמה ועוד.

תפקיד ההורים

אחד התפקידים שלנו כהורים הוא להכין את הילד למעבר מן המסגרת המגוננת לקראת ההתמודדות בחוץ. מתוקף כך, אנחנו אמורים לטפח בהם תכונות מתאימות כמו עצמאות, אחריות ולמנוע מהם חסות יתר ופינוק.
תפקיד נוסף, לזמן להם אפשרויות להתנהג אחרת, להתנסות, שיוכלו להסיר מעליהם את התוויות וגם שילדים אחרים יוכלו "לתפוס" את התכונה הזו שהתפנתה.

מבלי ששמנו לב, יצרנו לילד תפקיד 

אנחנו ההורים, סבים וסבתות, כגורם חיצוני מעודדים דפוסי התנהגות מסוימים, מלבישים תוויות:
הוא מסכן, היא חלשה, הוא ביישן, הוא חכם, הוא עצלן, הוא עוזר לאימא, הוא ילד טוב…

כך אנחנו עוזרים לקבע את התפקידים הפסיכולוגיים של הילדים במשפחה.

הם חשים שרק אם יהיו טובים או רק אם ישתוללו ישימו לב אליהם, ירגישו שהם חלק מ…., שהם שייכים.

יש לנו תפקיד כהורים להכין את הילד למעבר מהמסגרת המגוננת לקראת ההתמודדות בחוץ. מתוקף כך, אנחנו אמורים לטפח בהם תכונות מתאימות כמו עצמאות, אחריות ולמנוע ממנו חסות יתר ופינוק.

תפקיד נוסף, לזמן להם אפשרויות להתנהג אחרת, להתנסות, שיוכלו להסיר מעליהם את התוויות וגם שילדים אחרים יוכלו "לתפוס" את התכונה הזו שהתפנתה.

שוק של תכונות

הבית הוא בעצם כמו שוק של תכונות, לדוגמה: אם הבכור מגלה סקרנות ואחריות, השני מגלה שהתחומים האלה תפוסים. כיוון שאנחנו חיים בחברה תחרותית הוא מבין שלא יוכל להתבלט בתחום הזה ולכן יבחר תחום הצטיינות אחר.

הוא יכול לבדוק מה ממיס את הוריו ומושך את תשומת לבם, זה יכול להיות התרפקות או מרדנות, ברגע שהוא בחר בתכונות מסוימות, תגובת ההורים תחזק ותגבש את הבחירה להתנהגות אופיינית.
לכן, כדאי לחרוג לפעמים מהתגובות הצפויות, כדי לתת לו להתנסות בדברים אחרים ולפתח אישיות מגוונות. זה פועל כמו נדנדה, צריך לתת לילדים להתנדנד או להתנועע על גבי "סולם התכונות".

נקודה למחשבה:

איך מרגיש ילד שגדל כל הזמן בתחושה ש"כמו שאני זה לא בסדר", "כמו שאני זה לא מספיק טוב?"
מה זה עושה לערך העצמי שלו? לביטחון העצמי שלו? לתחושת השייכות שלו?

איך הורים מעבירים את התחושה ש"כמו שאת/ה זה לא מספיק טוב" לילד?

  • מעבירים ביקורת ויוצרים אווירה ביקורתית.
  • משווים בינו לבין אחיו ואחיותיו/ילדים אחרים – ויוצרים אווירה תחרותית:
    מעבירים לילד שלנו את הציפיות שלנו ממנו, ההוא יותר טוב
    המסקנה של הילד: "כמו שאני זה לא טוב, אני לא מספיק!"
  • כשאין עידוד והכרה במובן מאליו אז: "כמו שאני זה לא מספיק!"
  • לא תמיד באופן מילולי: שפת גוף, הבעת פנים, מבטים… גם הם מעבירים את המסר ברור ובהיר.

כדאי לשמוח כשהילד ה'טוב' גם 'רע' לפעמים, מפריע, מציק, וכו' משלוש סיבות:

  • זה מפנה מקום גם לילד המקובע בטריטוריית ה"ילד הרע" להיות גם "ילד טוב".
  • זה מקל על ה"ילד הטוב", הוא לא חייב להיות רק טוב, כלומר לא רק כך אלא אפשר גם אחרת.
    כבני אדם מותר לנו להיות כל מיני דברים – להרגיש הכל, להביע הכל (גם כעס).
  • להורים – מספק אינדיקציה שאין טריטוריות קבועות במשפחה, האווירה המשפחתית מאפשרת תפקידים גמישים.

כיצד הורים יכולים לאפשר ניידות בין התפקידים:

  • להימנע מאמירות מקבעות ולא לסגור טריטוריות, לעזור לילדים לצאת מהטריטוריות שבחרו במקום: "אתה עצלן" – "היום לא התחשק לך….", במקום "אתה שקדן וחרוץ" – "היום בא לך ללמוד".
    זה פותח אפשרות גם לרצות לפעמים, לשחק עם חברים.
  • לא להתערב בדינמיקה בין הילדים "אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו".
  • לאפשר לילדים להיות מועילים ותורמים.
  • קבלה ללא תנאי, אהבה ללא תנאי – לאהוב את ילדך כמו שהוא, זה לוותר על הרצון שהוא יהיה כמו שהייתי רוצה.
  • להפוך את החסרונות ליתרונות, במקום להתייחס לילד כעקשן ניתן לומר לו "איזה יופי שאתה עומד על דעתך".
  • להאיר בפנס את חוזקותיו ויכולותיו של הילד – להסתכל עליו במשקפיים אחרות.
  • לא לעשות השוואות – לראות כל אחד כישות נפרדת יחידה ומיוחדת.

 

יחסי הגומלין שבין האחים במשפחה קובעים את מהלך חייהם. באופן שבו הם נוהגים אחד בשני כך הם לומדים איך לנהוג עם אנשים אחרים.
טיב יחסי הגומלין ילווה אותם באשר ילכו, בכל מעגלי החיים.

 

המסר שכדאי לאמץ: לכל אחד מותר להיות הכל אצלנו בבית!!!

כתבה מעניינת:

קייטרינג

קייטרינג לאזכרה – כיצד מארגנים קייטרינג לשבעה ואזכרה

שתפומערכת פורטל זהר.נט סדרי האבלות ביהדות הם מאוד ברורים. עם היוודע מותו של אדם, עורכים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024