השבוע אני אחגוג יומולדת. אתם בטח מסננים שם ‘מזל טוב’. אז תודה.
יקירנו נוהגים לנפח לנו בלונים לרגל היום הזה. חשבתם פעם על החיים במשמעות הבלון? אז ככה, החיים הם בלון! החיים הם בלון שנע על ציר הזמן מן העבר האין סופי אל הנצח האין סופי. הלידה שלנו היא הישאבות אל תוך הבלון, כמו אל שואב אבק, אל בועת חיים קטנה הנקראת ‘ארץ’ ביקום עצום, ענק ובלתי נתפס.
אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו בכלל רוצים להיות בתוך הבלון. טריליארדי תאי זרע מתרוצצים בכל רגע בפתחו של הבלון הזה ורק כמות המשתווה לזעיר אנפין נשאבת אל תוכו ויוצרת חיים. ואז כבתוך ‘אוטובוס טיולים’ אנו נעים בו בבלון על ציר הזמן ובכל רגע אנשים יורדים מירכתי הבלון הן מפאת זקנה, מחלה או תאונה. ותמיד גם עולים אנשים חדשים מפתחו ונשאבים פנימה (נולדים) בכל רגע.
פילוסופים רבים דנו משך השנים בשאלה: מהי תכלית החיים? אם נשאבים אנו אל ‘הבלון’ וסופנו גם להיפלט ממנו בבוא היום, מה הצורך בזאת? התורות כולם ובעיקר תורת ישראל, דיברו על תכלית הטוב והאמונה. על הצורך להיות טובים בטיול החיים הזה. ההנחה כי: “אדם לאדם זאב” הייתה בסיס ההנחות הפילוסופיות של כולם, מסיפורי בראשית, היוונים: אפלטון ואריסטו ועד הובס לוק ורוסו המודרניים. בתנ”ך זה נוסח כך: “לפתח חטאת רובץ ואתה תשלוט בו!”. זאת התכלית. להיות אדם טוב. בעיקר גם לגופנו אנו. אם נשכיל להיות טובים לעצמנו, נהייה גם לזולתנו, שהרי “ואהבת לרעך כמוך” זה כלל גדול בתורה, אמר לנו רבי עקיבא.
באוטובוס הזה לעולם אין לדעת מתי התחנה בה נצטרך להיפרד לשלום. ולכן, תהיו תמיד הילד שפותח את החטיף ומחלק לכולם. תהיו אלו ששרים בקול, מספרים בדיחה טובה, מביטים דרך החלון אל הנוף כאסירי תודה על הזריחות, השקיעות והפרחים. ולעיתים כמו בטיול של ממש נצטרך לרדת מן האוטובוס למסלול הליכה. תהיו תמיד אלו שעוזרים, שמרימים את ג’ריקן המים, את הצידה ואת תיק העזרה הראשונה. תדחפו את החלשים מאחור, תשמרו על הביחד, כי ביחד יותר קל בעיקר בעליות ובנתיב הקושי ותשאלו את העגורים הנודדים, איך שהם עפים.
אז לרגל יום ההולדת שלי אפתח לכם, ‘כאן ועכשיו’ באוטובוס, כמה חטיפים של שוקולד מקופלת, עוגיות חמאה ותריסר בקבוקי קולה. כי אתם להקת אנשים מקסימה שמטיילת ביחד אתי בנתיב החיים המקסים הזה.
שבת שלום,
רון שפירא – מכון שפירא