Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1462439854:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 13650
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => הולכת
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הולכת
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 84
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1490
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/05/הולכת.jpg
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הולכת
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

הולכת. וממשיכה ללכת

01/05/16 Uncategorized 1,490 צפיות

שתפו

הרומן שלי עם אמירים, החל לפני כשנתיים. החלטתי לפרוש כנפיים ולצאת עם הסדנא שלי אל מחוץ לכרמיאל. המקום אליו הגעתי פשוט קסם לי. איך שירדתי מהאוטובוס נשמתי את החופש, את השלווה, את העוצמה. וזה מה שאני חווה כל פעם מחדש, כשאני מגיעה לאמירים. הייתה לי שם סדנא מאוד מוצלחת עם נשים מדהימות. ולכולנו נשאר טעם של עוד, אבל יש כנראה טעמים כל-כך טעימים, שמעדיפים להישאר שם כמו משהו ששווה להתגעגע אליו. הקיץ חלף ולקראת החגים ניסיתי לראות אם אוכל להתחיל עוד סדנא, אבל זאת עברה דירה, וזאת עסוקה עם הנכדים וזאת נסעה לחו”ל… ורק אחת שעברה באותו הקיץ חוויה מאוד קשה, החליטה להגיע לחוג שלי בכרמיאל. אני חושבת שמה שחיבר בינינו, הוא כאב , כאב הפרידה, מאדם שכל-כך אהבנו. הפרידה שלי הייתה כבר לפני יותר משלושים שנה ושלה כל-כך טריה. יכולתי להתחבר לכאב שלה ודרכו לשחרר עוד יותר את שלי.
ואז ניתנה לי הזדמנות של פעם בחיים, לסעוד אישה שגם בגילה המתקדם, יכולתי ללמוד עוד כל-כך הרבה ממנה. פגשתי אישה מאפשרת ואמיתית ואמא שמקבלת הכל באהבה. הגעתי אליה כמטפלת, אבל נראה לי שהטיפול היה כל-כך הדדי. ידעתי שזה הולך להיות חודש קשה. ידעתי, שאני חייבת אותו לעצמי, ידעתי שהחודש הזה יביא איתו מפנה חיובי בחיי. השהייה הזאת באמירים, מוקפת במשפחה אוהבת, באווירה פסטורלית, שלווה והרמונית, שבה אפילו הכלבים מסתובבים חופשיים ומסתדרים זה עם זה. וזה אכן כך קרה. בטיפין טיפין הרשיתי לעצמי לעשות דברים רק בשבילי. להשקיע בהנאות שהן נטו בעבורי: טיולים, הופעות, נסיעות, שבעבר הייתי פוסלת על הסף, כי אין לי. אין יותר אין לי. יש רק יש לי. והיש לי הלך והתעצם.
לפני כמה חודשים חברה הזמינה אותי להצטרף לחברותא של עוזי, לטיולים של פעם בשבוע שיוצאים מאמירים. תמיד מצאתי “תירוץ” מאוד אמיתי לא להגיע, אבל בחודש האחרון זה קרה. וכדי להקל עלי, הצטרף לקבוצה גם אבי מכרמיאל, אדם שנתינה מכל הלב ודאגה לזולת הוא שמו הראשוני. הטיולים בחברותא הזאת עושים לי כל-כך טוב. זה כאילו לקחת את כל הטוב שבאמירים ולהביא אותו אל הטבע שתמיד עושה לי טוב. ועם כל הטוב הזה, זה ממש, אבל ממש קשה. ואני בלי ידיים ורגליים יציבות הולכת עם חבורה של מיטיבי לכת. הולכת לאט, הולכת עם ובעזרתם של אנשים טובים, אבל הולכת. וממשיכה ללכת.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024