Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הולכת לחפש את הדרכון
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הולכת לחפש את הדרכון,מוצאת את עצמי חושבת לברוח מהארץ לכמה ימים. לנשום קצת אוויר נקי ממלחמות, נקי מהרג ומשכול, נקי מגופות. אוויר אירופאי צח ונקי. שלווה .
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 88
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2046
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 360
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2014/08/israeli-passport.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => הולכת לחפש את הדרכון,מוצאת את עצמי חושבת לברוח מהארץ לכמה ימים. לנשום קצת אוויר נקי ממלחמות, נקי מהרג ומשכול, נקי מגופות. אוויר אירופאי צח ונקי. שלווה .
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הולכת לחפש את הדרכון
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
מוצאת את עצמי חושבת לברוח מהארץ לכמה ימים. לנשום קצת אוויר נקי ממלחמות, נקי מהרג ומשכול, נקי מגופות. אוויר אירופאי צח ונקי. שלווה מרגיעה כזו שלא פקדה את ארץ הקודש מזה שנים רבות ובספק אם תפקוד אי פעם בכלל.

הולכת לחפש את הדרכון

שתפו

מוצאת את עצמי חושבת לברוח מהארץ לכמה ימים. לנשום קצת אוויר נקי ממלחמות, נקי מהרג ומשכול, נקי מגופות. אוויר אירופאי צח ונקי. שלווה מרגיעה כזו שלא פקדה את ארץ הקודש מזה שנים רבות ובספק אם תפקוד אי פעם בכלל.

ובאותה השניה בדיוק בה אני מהרהרת לאיזה יעד כדאי לטוס מחלחלת בי תחושת אשמה עזה החותכת בנשמה ומפלסת דרכה אל מוחי וליבי – הכיצד אשאיר מאחוריי את ארצי המדממת, את המשפחות השכולות, את המאבק על אדמתינו, את המולדת. אין לי שם בעזה ובסביבתה אף קרוב משפחה, או שכן, או אח או בן אבל יש לי ולכולנו שם המוני ילדים ישראליים אמיצים וחדורי מוטיבציה שנלחמים על אדמתי. יש שם המוני מילואימניקים בעלי משפחות וילדים שעזבו את הכל והתייצבו למשמרתם בחירוף נפש מעורר השראה וגאווה. ואני אקום ואסע לי לחופשה? אחשוב רק על עצמי ועל הנאותיי? כמה נורא מצידי, איך אני בכלל מעזה להעלות במחשבתי ובדמיוני כזו יוזמה.

בינתיים טרם כירטסתי. זה כמעט כמעט קרה… מאמינה שזה יקרה בסוף. הטירוף פה מחלחל לכל פיסה בגוף ומאמינה שאוכרע בסוף ע”י כרטיס יציאה כזה או אחר ולו לימים בודדים. רגש האשמה ייסע עימי ביחד לאן שזה לא יהיה וסביר שגם יחזור לכאן איתי אולי עצום אפילו יותר. אבל מאמינה שאסע….

חשבתי על לונדון או אמסטרדם, משהו קרוב ורגוע ואז מגיעות התמונות הנוראיות מרחבי אירופה, מפריז ומלונדון, מגרמניה ומבלגיה על מעשי אנטישמיות מזעזעים. על שנאה ושטנה כלפינו רוצחי הילדים בעזה. נכון, המצב סבוך. בכל צד יש ילדים ותינוקות. ולא אכנס כאן לדיעותיי ולמחשבותיי כי זה לטור אחר ואין לי את הכוחות כרגע להיכנס לפינה הכואבת הזו. אבל פתאום הבנתי שגם אירופה “השלווה” אינה כה בטוחה לנו. ידעתי את זה גם קודם אבל עכשיו זה נעשה ברור כשמש אף יותר. גם במקומות אחרים על הגלובוס אנחנו לא בדיוק הפייבוריטס…

שקעתי בעצב עמוק אף יותר. עצב, כעס ואי שקט. מדוע אנחנו נידונים לעבור כל זה? מדוע עלינו לחיות באי שקט תמידי ומייגע וכך גם הדורות שאחרינו?

לצערי הולכת לחפש את הדרכון.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *