Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1459936272:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 13386
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => אשמה
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => אשמה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 66
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1711
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/04/אצבע-מאשימה-1038.jpg
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => אשמה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

היא אשמה. היא פגעה בי!

שתפו

לא פעם אני שומעת את המשפטים האלו. משפטים שמעבירים את האחריות לחיים שלנו, לבחירות שלנו – למישהו אחר. כל מה שקורה בחיינו לטוב ולרע זו הבחירה שלנו – בחירה שאת התוצאות שלה – אנחנו נושאים.

והארועים האלו, מגיעים אלינו כדי ללמד אותנו משהו שהגיע הזמן לשחרר. השאלה היא איך אנחנו בוחרים להגיב לארוע? מה אנחנו בוחרים לעשות איתו? להאשים מישהו אחר/ את עצמנו? /לכעוס עליו/ עלינו? / להתאכזב מעצמנו/ ממנה?/להתנתק?… או לבחור לראות את ההזדמנות ללמוד את השיעור שיש לנו כאן, שיעור שיכול להביא איתו את ההזדמנות לשנות משהו בנו, כדי שלא נחזור שוב ושוב אל אתגרים, שניצבים בפנינו כדי להראות לנו את הדרך האחרת, את הדרך לשנות/לשחרר/להשתחרר.
עם החיים שלי אני מאוד מרוצה, מאוד מסופקת מכל מה שאני עושה ומשתדלת מאוד לעשות רק דברים שמהם אני נהנית וזה מקור הכוח שבי – הסיפוק,וההנאה שהוא מביא איתו.

לפני כמה חודשים החלטתי לצאת מהקונכייה שלי אל מקום לא נודע והמקום הזה החזיר אותי אחורה, אל מלחמות שאני כבר לא רוצה להיות חלק מהן, גם אם הן מלחמות מאוד צודקות והאדמה רעדה מתחתיי, מה אני עושה? מתקיפה? בורחת? קופאת? – הרגשתי כאילו שאני שוב באיזשהו מקום מאוד הישרדותי. ובמקומות הישרדותיים – אני קודם כל מנתקת את הלב מהמחשבה. ולא. אני לא רוצה את זה. אני רוצה לחוש את הכאב, את הפחד ולקבל אותם באהבה כחלק מהיציאה שלי מהמקום ההישרדותי שלי. תודה לסיטואציה הזאת שגרמה לי להחליט לקבל את הרגע הלא נעים הזה, כחלק מהיציאה שלי אל מקום של שינוי, ושינוי הוא מקום שגורם לאי נוחות. מה? מה אני עושה עכשיו? וכשאני מעדיפה לא לעשות שום דבר האם זה בגלל הפחד? הפחד מהחדש ומהאפשרויות הטמונות בו? איפה זה פוגש אותי? איזה רגש זה מעלה בי?

התמונה שעולה היא תמונה של ה”מאיה הרעה”. מאיה בת ה-6 ששיחקה לה בהנאה עם חווי, בת הדודה שלי וכשהגיעה רעיה בת הדודה שלנו וחווי החליטה לשחק עם רעיה, אני הרגשתי נבגדת וזרקתי אבן על “האוייבת” הגדולה שלי, על רעיה ופגעתי בול בראש ומ”הילדה הטובה” – הפכתי בין רגע ל”ילדה הרעה” ומאותו היום הייתי כל הזמן עסוקה בלרצות אחרים, כדי להוכיח לעולם שאני טובה.

אני משחררת את הילדה הטובה שאני, אני משחררת את הילדה הרעה שאני. אני אוהבת ומקבלת את כל כולי. אני מקבלת את הארוע וסולחת לעצמי ומבקשת סליחה מרעיה, על כאב שנגרם לה בגללי.

ותודה למי שרק לפני כמה דקות התקשרה ואמרה: היא אשמה!

כתבה מעניינת:

מסכת בד דטוקס מאג'יריי

אזעקת טרנד: קוסמטיקה ״שחורה״

שתפומסכת פחם, אבקת יהלומים גרוסה ותמצית אבן המטייט – הכירו את הרכיבים השחורים שיסייעו לכם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *