בית / קהילה / דעות / הכל אני יכול בחופש הגדול
חדשות כרמיאל
צילום אילוסטרציה

הכל אני יכול בחופש הגדול

שתפו

חדשות כרמיאלאבי גיסברג, כדורגלן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין, השיג דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, נמנה על סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים. כיום מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה ופרשן כדורגל, בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט. מייל: avigi2@bezeqint.net

 

שלום לכולם, שוב איתכם אחרי תקופה קצרה ללא הטור שלי ואיזה כיף החופש הגדול הגיע. כיף? באמת? למי?  לילדים נכון. ומה איתנו ההורים? זה כבר סיפור אחר. אחרי תקופה של לחץ בעבודה וטקס סוף שנה של המכללה לכדורגל כרמיאל אותה אני מנהל, חיכיתי לחופש הזה מאוד. אבל לילדים תוכניות אחרות. המילה הכי לא מתאימה לתקופה הזו היא המילה חופש זה הכל חוץ מחופש. אם בדרך כלל  קשה להעיר את הילדים לבית ספר ולגן בבוקר, כבר ביום הראשון של החופש כנראה שיש הורמון נסתר שהגוף פולט שגורם לילדים ליקיצה טבעית רק בחופשים וזה קורה בשעות הזויות.

6 בבוקר, שני הילדים כבר בריב היסטרי, מי ישן קרוב לאמא וקרוב לאבא. חלק מהריב תמיד מלווה בבעיטה לאשכים שלי בטעות בליווי מרפק לעורק הראשי בצוואר וברכייה בעין. אתה מתחיל את היום בלי אוויר עם כאבים באזור הבעייתי, דופק 280 ונראה כמו רוקי בסרט אחרי הקרב עם הרוסי. חסר רק  שאני אצעק ״אדריאן״. הילדים יורדים למטה, אתה יורד חצי שעה אחריהם, לאחר שלא הצלחת לשוב ולהירדם והבית נראה כמו מחנה של דעא״ש  בשילוב משחטת עופות.

מה שני הקטנים הללו הספיקו לעשות, כאילו היו צריכים לעמוד במבחן בתחרות ״מי מפרק את הבית הכי מהר״? אתה נכנס לדיכאון, אתה רואה מהחלון את הכלבה ומקנא בה על זה שהחופש שלה הוא באמת חופש. בינתיים הילדים קצת נחים, כל אחד עם הטאבלט שלו והפזמון הכי מושמע בחודשיים האחרונים ״קלאש רויאל״. אם אני במקרה פוגש את זה שהמציא את המשחק הזה, אני הופך אותו לדמות במשחק! הילדים מכורים כל היום, משחקים ומדברים בשפה לא מובנת של המשחק. מאיפה אני יודע שהם לא מלכלכים עלי? והם תקועים במסך, לא עונים כשאתה מדבר אליהם, או שעונים בלי קשר לשאלה ששאלת – מתי אתה מצחצח שיניים? ״במקרר״…ותמיד כשאתה אומר להם לכבות הם עונים: רגע, הרגע התחלתי, אי אפשר להפסיק באמצע, עליתי ארנה, ירדתי ארנה, מג'יקל, לג'נדרי… נמאס לייייי!  אבל רגע אבא עוד מעט נגמר המשחק לא יכול לעצור כשאני באמצע ארנה עם לג'נדרי ומג'יקל… וואלה אולי הוא צודק.

עברת את מלחמת העולם השלישית והשעה רק 7:30 בבוקר. הילדים מקולחים ומצוחצחים עם מבט של חכה אבא מה מחכה לך היום… פה אני כבר מתחיל לקנא בכורי פחם באוגנדה ב-48 מעלות. כפי שאמרתי השעה רק 7:30 בבוקר. מצויין. יש לך עוד 13 שעות להפעיל אותם ואז יסתיים יום אחד מהחופש. וואו הזמן רץ כשנהנים נכון? לילדים של היום יש בעייה, הילדים לא מספיק פעילים, כל היום מול הפלאפונים והמחשבים ואתה רוצה שהם קצת יעשו פעילות מעבר לישיבה מול המחשבים וחבריהם לקרינה, אז עד שכבר הצלחת לשכנע את הילד לצאת, נראה לך  שהוא ילך ברגל? מה פתאום, יש להם הוברבורד. בקצב הזה של הג'נק פוד, ישיבה מול מחשב והליכה עם הוברבורד, הגיל הממוצע להתקפי לב ירד לגיל 9,  ואם שלחת את הילד לקייטנה, או חוג או מחנה ספורט, שהם יגיעו לבד? מה פתאום, אנחנו לוקחים ומחזירים אותם, שחס וחלילה לא יזיעו!  לילדים היום יש יחס שהיה שמור רק לנשיאים.

קשה גם להעניש את הילדים. אני מחרים להם את הפלאפון ואמא מחזירה להם, יוצאים לקניון להעביר עוד שעה או שעתיים  ואז אבא תקנה לי, אבא תקנה לי, לא משנה מה הם רוצים… הכל – וגם אם אין משהו שאהבו, מצידם תקנה להם מייבש חסה, העיקר תקנה להם. השעון בקושי זז, כל דקה על השעון זה בערך 20 ש"ח בקניות ועוד לא הגעתי לפיצה, גלידה, ברד, אייס קפה וכמובן כדור נגד כאבי בטן שיהיה להם אחרי זה. זהו, נשברתי. בפעם הבאה אני לא לוקח אותם לקניון, אני אקח אותם ל"יד ושם" גם שילמדו משהו חשוב וגם אין מה לקנות שם. אה…ואני ארויח כמה שעות מהנסיעה.

בינתיים חזרת הביתה, כולה 13:00. מסתובב בבית כמו נרקומן, מת לשים ראש 10 דקות, אבל לא, זה לא יקרה אסור שזה יקרה. זה מופיע בשבועת הילדים כנראה. ואז אתה מחכה לישועה שאחד החברים יתקשר להזמין אותו…  מתקשר חבר שההורים לא פראיירים ואומרים שוקי מאוד רוצה לבוא אליכם, אפשר? ואשתי מיד אומר בטח, טום וליב ישמחו. ואז הבעיה גדלה דעא"ש התרחב, בא לך למות, מוכן לראות כל היום ערוץ הקניות במקום. ואז שכבר ילד אחד מזמין את הילד שלך, אתה קופץ על המציאה, שולח גם את אחותו ובלי בושה שולח להם גם את הסבתא כי בא לך שקט!

19:00 בערב כאילו נצח מהבוקר אתה מרגיש שהזדקנת בחמש שנים ואתה רק ביום הראשון, הילדים שוב בטאבלט שהחרמתי רק לפני כמה שעות ואמא החזירה. שוב מדברים לקיר, שוב קלאש רויאל מכרסם לי במוח של הילדים, שוב מחרים להם. ארוחת ערב לכל ילד, דרישות של 2 כוכבי מישלן, מסכנה אישתי שצריכה לרצות אותם, זה דבר בלתי אפשרי. קחו את כל צוות השופטים של מאסטר שף – לא יצליחו לעבור מבחן אצל הילידים שלי. אחרי שעשו טובה ענקית שאכלו, אחרי משא ומתן מתיש ניסיון להשכיב אותם. זה קשה, זה תהליך יותר ארוך מהצוואר של איתי אנגל. 22:00 נרדמו… ישששששששששש!!! סיימנו יום אחד של "חופש". אתה הולך בבית יחף על קצות האצבעות, שחלילה לא להעיר אחד מהם כשהוא מצוברח כי אם זה יקרה זה יותר גרוע מעונש מוות!

ואז יוצאים לחופשה בחו"ל  איזה כייף?  לאאא ממש לא, אין כזה דבר חופשה עם ילדים הם מקבלים בחופשות בחו"ל תכונות של סופרמן, הם לא מתעייפים, מקבלים ביטחון וחוש השמיעה שלהם יורד לרמת אפס. כבר בדרך לשדה תעופה אחרי חמש דקות הם שואלים מתי מגיעים? ויש כלל כשאחרי 5 דקות הילדים שואלים מתי מגיעים, גג אחרי חצי שעה הם הולכים מכות מאחורה ולא משנה על מה, גם אם תשאיר צלחת עם מחלת האבולה עליה, הם יריבו מי יקח את  זה.

מגיעים למלון סחוטים, התכוונתי שאני ואישתי סחוטים, הילדים כאילו על אקסטות. קודם כל כלל ראשון אצל ילדים במלון כשנכנסים לחדר מתחילים לקפוץ במיטות עד שמאבדים הכרה… איך היה בהמשך הטיול תדעו בטור הבא אחרי שאני אחזור מחופשה של 10 ימים בסין.

יש לי הרגשה שהולך להיות מעניין , ממממ טעות, לא חופשה של 10 ימים, כי אין חופשה עם ילדים. נקרא לזה מסע של עשרה ימים בסין

אבל הנה שיתפתי אתכם ביום אחד בחופש הגדול יש כולה 60 כאלו …קטן עלינו!…או שלא? כי תכלס בשביל מי אנחנו חיים אם לא בשביל הילדים המקסימים שלנו. אני אומר את זה גם כי אני מת עליהם וגם שאם הם יקראו את זה אז דעא"ש הפרטי שלי לא יכרתו לי את הראש ….אה וכמעט שכחתי …איזה כייף לנו בחופש הגדול?  חופשה נעימה לכולם!!!

 

כתבה מעניינת:

אייל גולן צילום ארכיון יוני שלפי

מה רוצים מאייל גולן?

שתפואבי שמחון, בעל טור קבוע בעיתון זהר הצפון מייל sasl@017.net.il   אורלי וגיא וילנאי הכינו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.