בית / Uncategorized / הכל כלול
חדשות כרמיאל
מלון בכרתים. צילום ארכיון

הכל כלול

קיץ, ילדים בחופש, סוף אוגוסט, כמו רבים וטובים החלטנו לצאת לחופשה משפחתית. מתברר שלא חכם במיוחד בתקופה הזאת של השנה להיות ספונטאניים ולהזמין ברגע האחרון (אבל האחרון ממש, יומיים לפני!)  אבל אחרי כמה חיפושים, הזמנות וביטולים שקיבלנו בשל חוסר מקומות במלונות/טיסותיום לפני הטיסה מצאנו את החבילה שלנוחמישה ימים מפנקים בכריתים.

אני לא יודעת איך זה עם ילדים אחרים, אבל לעמוד בתורים הארוכים של סוף אוגוסט בנתב"ג עם ילדים, ביניהם אחד בן שלוש וחצי שובב במיוחד שאוהב כל הזמן לברוח, לא ממש תענוג.

את הדיוטי פרי "תיקתקנו" במהירות, על התורים הארוכים בכל העמדות של האוכל נאלצנו לוותר כדי לא לאחר לטיסה, קנינו בדיוטי כמה חטיפים לנשנש בינתיים והתתנחמנו שהטיסה קצרה יחסית. בסופו של דבר הגענו בזמן לשער העלייה למטוס, וראינו שרוב הממתינים שם אוכלים גם הם תוך כדי המתנה, את כולם תפסו התורים הארוכים התברר, חלקם הגדול עם ילדים קטנים כמובן כמתבקש בטיסה ליעד של "הכל כלול" בשיא העונה.

שעת הטיסה כמעט הגיעה, בעמדה ישבה עובדת שמסרה שהטיסה ממריאה בזמן כפי שהורו גם השלטים האלקטרוניים השונים. אבל מועד הטיסה הגיע ועדיין לא העלו אותנו לטיסה. "יש עיכוב של כמה דקות" היא הסבירה לנו, בדיוק מתדלקים את המטוס. אז המתנו, אחרי כרבע שעה ראינו ששום דבר לא מתקדם. שאלנו שוב מה קורה וקיבלנו אותה תשובה. לאט לאט יותר ויותר אנשים מוטרדים החלו לגשת לדלפק ולנסות לברר מה קורה עם הטיסה. העיכוב היה כבר של מעל לארבעים דקות ממועד הטיסה המקורי. על השלטים האלקטרוניים הופיעו שעות שכבר חלפו בשעון של זמני כניסה למטוס והמראה. בשלב כלשהו האשה עם ההבטחות של ה"הנה עוד כמה דקות" הלכה משם, בחור צעיר הגיע במקומה. עם מבט מבוהל בעיניים, גישה מעט יותר כנה ועדיין תשובות שלא ממש קידמו אותנו "לא יודעים, מנסים לברר, המטוס עוד לא פה וכו'..". בסופו של דבר המתנו שם מעל לשעתיים עד שהטיסה אכן יצאה. בכל הזמן הזה בשל חוסר הוודאות לגבי מועד הטיסה והחשיבה שהנה עוד כמה דקות מתחילים להעלות את הנוסעים למטוס, אף אחד לא התרחק משם ולא באמת הלך לעוד סיבוב של אוכל וחנויות. הילדים הקטנים כבר התעייפו, מיצו את הג'ימבורי, חלקם ישנו בידיים או על כסאות ההמתנה וחלקם סתם איבדו סבלנות ושאלו שוב ושוב מתי טסים. היינו שם כולנו נוסעים ישראלים מגוונים בדרך לנופש המשפחתי שלהם, כמעט כולנו התעצבנו וניגשנו לדלפק מידי פעם לברר מה קורה, פתחנו בשיחות מזדמנות בנינו, קיטרנו ביחד, ובכל זאתלא היתה שם התלהמות, לא היו צעקות, למרות המתח והעייפות, האווירה היתה רגועה.

אתמול בפארק מיים גדול ומלא במגלשות ואטרקציות שיש פה בכריתים עלינו הבן שלי ואני על מגלשה ארוכה (בשם "Crazy River"). שהיא מעין נהר משוגע ומתמשך שחוצים אותו על אבוב עם בריכות שנזרקים אליהן באמצע. החוכמה היא למרות ההחלקה במגלשות והבריכות שנופלים לתוכן ונדחפים ע"י גולשים אחרים, להשאר על האבוב וגם להשאר יחד אם עולים כמה ולהצליח להפלט מבריכות הביניים למגלשה הבאה (לא בטוח שההסבר שלי ברור, אבל עזבו אתכם, לא באמת קריטי לפוסט). כאמור עליתי על אבוב וגם נפלתי ממנו באחת הבריכות (לאבוב שלוםוגם לי, מזכירה לכם שזאת חלק מהאטרקציה…) בין קריאות הצחוק שלי ושל שי בני ראינו פתאום כמה צעירים ישראלים (מניחה שהם תיכוניסטים)  שהיו גם כן באותה בבריכה עוצרים את הגלישה שלהם וניגשים אלינו ("בוא, הם ישראלים, חייבים קודם לעזור להם") , תופסים את האבוב של שי כדי שלא יחליק בטעות הלאה ונתנתק בנינו ועוזרים לי לעלות חזרה על האבוב שלי. הודיתי להם ואיחלנו אחד לשני המשך חופשה מהנה.

עוד יומיים נטוס בחזרה הביתה, נהיה שוב בתורים הארוכים של שדות התעופה, נעלה על כביש 6 וננסע צפונה הביתה, נקנה ציוד לבית הספר (כי לא רק בהזמנת נופשים אנחנו דחיינים כרוניים…), אוגוסט יסתיים, נכניס את הבנים שלנו למסגרות חדשות וישנות, נחזור לעבודה, למרתון של החיים. בינתיים נתפנק פה עוד קצת, נאכל הרבה שטויות שאחר כך נצטרך להוריד בהרבה מאמץ ודיאטה, נעשה את ה"צחוקים" שלנו, נבלה זמן איכות משפחתי.

אבל רגע לפניי הייתי חייבת לעצור ולספר לכם שגם בטיול "הכל כלול" זכיתי לראות הרבה ישראלים יפים.

שתפו

כתבה מעניינת:

חיית מחמד ובעלים תחרות 2019-02

שתי טיפות מחמד

התחרות ״שתי טיפות מחמד״ יוצאת לדרך. מי הכי דומה לחיית המחמד שלו? תחרות הפרסים הגדולה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable