בית / חדשות / חברה / המונדיאל שלו
אבי גיסברג מונדיאל רוסיה 2018

המונדיאל שלו

שתפו

לאבי גיסברג לקח כמה שבועות כדי להתאושש מהטיול שלו עם המשפחה למונדיאל ברוסיה. עכשיו הוא מוכן לספר על החוויות הבלתי נשכחות, כמו משחק חצי הגמר, החיבוק עם האיראנית, המפגש עם כל הישראלים וקבלת הפנים הרוסית שהפתיעה אותו לגמרי. מונדיאל 2018, ״גיסברג סטייל״

כבר לפני שנה התחלתי את ההכנות לקראת המונדיאל במוסקבה, הזמנתי כרטיסי טיסה ומלון לכל המשפחה כשהכרטיסים למשחקים עדיין לא הוצאו בכלל למכירה. פשוט ידעתי שהמחירים של הטיסות והמלונות יעלו בטירוף לקראת המונדיאל בגלל הביקוש הרב – ואכן כך היה!

מאוחר יותר, אחרי חצי שנה כבר הצלחתי לקנות שני כרטיסים לחצי הגמר לי ולבני טום שעלו לי בערך כמו כליה ולבלב במצב טוב. לך תסביר לילד שהוא הולך ל״פאקינג״ חצי גמר גביע העולם כשאותי בגיל שלו לקחו לעכו העתיקה ובשבילי זה היה החו״ל האמיתי – לא הפסקתי להודות להורים שלי. בבר מצווה בכלל עשו לי שם שייט בסירת פדלים שקרעו לי את המפשעות, הקרסול והמעי הגס! אבל זה היה גמר המונדיאל בשבילי!

 

ואז הטייס הודיע…

מוסקבה הייתה תעלומה בשבילי, טסנו במטוס של חברה רוסית ואני כידוע סובל מפחד טיסה… אז מה קיבלתי כדי להתמודד עם הפחד? מסך ענק שבו רואים במהלך כל הטיסה מצלמה מנקודת ראות של הטייס, כולל ההמראה והנחיתה. מה שלא ראו במסך זה שחיסלתי בקבוק רסקיו עוד כשהמטוס היה על הקרקע. הילדים היו שקועים במשחקים, אישתי ישנה ואני במסך. פתאום ראיתי על המסך שאנחנו מתקרבים לעננים שחורים – ואז הטייס הודיע משהו ברוסית, שלפי הפירוש שלי והטון הדרמטי שלו כאילו אמר: ״נוסעים יקרים, דעאש, חמאס והיטלר חטפו את המטוס״. לשמחתי אחרי שחזר על ההודעה גם באנגלית ובעברית הוא בסך הכל אמר – וזה ציטוט מדוייק: "אנחנו נכנסים לאזור לא יציב, שבו במקומות והדקו חגורות". בשלב הזה כבר אכלתי את בקבוק הרסקיו וחיפשתי אמא עם תינוק כדי לקחת ממנה חיתול!

משפחת גיסברג מונדיאל רוסיה 2018
משפחת גיסברג בכיכר האדומה

אחרי חמש דקות שוב הודעה דרמטית והפעם: ״צוות הדיילים, נא לשבת ולהדק חגורות, אנחנו נכנסים לאזור לא נוח. נוסעים יקרים שירות הדיילים מפסיק ברגע זה". ברוסית זה נשמע יותר ארוך ומפחיד – לא שבעברית זה לא הפחיד… ברגעים הללו חיבקתי את הילדים והתחלתי להיפרד במוחי מהקרובים שלי. הילדים נרדמו, אישתי נרדמה ואני מזיע כמו מירי רגב שרצה להצטלם אחרי הישג ספורטיבי. בנתיים המטוס קופץ כמו טנדר סובארו.

זאת הפעם הראשונה שמחאתי כפיים בהתלהבות אמיתית בזמן הנחיתה. הידד! האח! שאפו!
עמדנו בביקורת דרכונים, את פנינו קיבל פקיד ביקורת גבולות שלעומתו אייכמן במהלך המשפט שלו היה נראה מלא שמחת חיים.

לפי איך שהוא בחן אותי והסתכל עליי כבר התחלתי להאמין בעצמי שאני מרגל ותפסו אותי. אחרי חקירה לא קצרה ומילוי טפסים לא ברורים יצאנו לחופשי. הבנתי שאף פעם לא הייתי מרגל ואני גם לא ארצה להיות.

 

וירקוד ישראלי עם איראנית

יצאנו מפתח שדה התעופה וישר קפצו עלינו נהגי מוניות כדי לקחת אותנו למלון. לשמחתי ביררתי עוד בארץ כמה אמורה לעלות נסיעה למלון – מה שהנהגים לא ידעו שאני יודע. הנהג הראשון דרש 500 ש"ח, השני ירד ל-400 ש"ח, בסוף השמיני לקח אותנו ב-70 ש"ח. עלינו למונית. הנהג היה פחות חייכן ממתי כספי.

אבי גיסברג ואוהדת איראן
אבי גיסברג ואוהדת איראן

כבר בדרך למלון הופתענו מיופיה של מוסקבה ומהרגע שהגענו למלון נתקלנו באנשים מאוד מאוד נחמדים. האירגון ברוסיה היה פשוט למופת, עשרות אלפי אנשים שטפו את העיר בנחל צבעוני שמח, שרו ברחובות ורקדו. שום אלימות, כולם התחבקו עם כולם: איראנית וישראלי (מותר לי, מה), פלסטינאים עם ישראלים, אפילו אורוגוואים עם ארגנטינאים! אם זה היה תלוי באוהדי הכדורגל היה מזמן שלום עולמי.

לפי האוהדים שהגיעו, המועמדת מספר אחת לזכות במונדיאל הייתה בצורה ברורה – ישראל! אתה רואה ישראלים בכל פינה, זה פשוט מטורף. בכל מקום שפלסטינאי מניף דגל פלסטין (והיו לא מעט) ישר שני גולנצ'יקים לשעבר שולפים דגל ישראל ודגל בית"ר ומניפים לידו. מבחינתם בגמר בין צרפת וקרואטיה בית״ר לוקחת בטוח. אבל הכל באווירה מצויינת.

הרוסים היו בכל מקום, כל כך נדיבים וכל כך זמינים לעזרה. אם רק רואים אותך מסתכל על איזו מפה במטרו ישר באים לעזור לך.

הם כל כך נדיבים ורוצים לעזור כל הזמן, עד שפחדתי שבלילה כשאכנס למיטה כדי לישון עם אישתי, יבוא באמצע הלילה איזה רוסי וישאל אותי אם אני צריך עזרה…

המטרו במוסקבה לוקח אותך לכל מקום ואתה מחכה חצי דקה, לא יותר. העלייה למטרו – למרות הכמות האדירה של האנשים, התבצעה בסדר מופתי. קודם כל נותנים לרדת לאלו שיוצאים ואחרי זה נכנסים בלי שום דחיפה. ממש כמו בארץ… בארץ – בדרך לנתב״ג, עוד בעלייה לרכבת שני מבוגרים כמעט רמסו את הילדים שלי כדי לתפוס מקום לפניהם.

 

משחק בלתי נשכח

בכניסה למשחק חצי הגמר אנגליה – קרואטיה באצטדיון לוז׳ניקי במוסקבה האווירה הייתה פשוט מטורפת, האדרנלין חגג בכל פינה. כולם שרו, כולם היו שמחים, ברחבה מסביב לאצטדיון הפנינג ענק וחגיגה מטריפה, הופעות, בובות, עמדות של פיפ״א עם משחקים ואוהדים מכל העולם, כל אחד לבוש בתלבושת של נבחרתו. כל הדרך מהמטרו למגרש מתנדבים כיוונו אותנו לאן ללכת ועל הדרך נתנו לנו כיף עם כפפה ענקית מספוג וחיוך רחב. פשוט תענוג.

אבי ובנו טום מניפים את דגל ישראל באיצטדיון
אבי ובנו טום מניפים את דגל ישראל באיצטדיון

בכניסה לאצטדיון עצמו לקח לי 5 דקות להיכנס לתוך המגרש למרות 80 אלף צופים שהיו במקום (כמו בארץ, כבר אמרנו?).

האיצטדיון מפואר ומרהיב ביופיו. התיישבתי, הסתכלתי על טום הבן שלי והתרגשתי מהזכות הגדולה שנפלה לי לאפשר לו כזה אירוע ענק. הוא מבחינתו הסתכל עלי וחשב על משחק הפורטנייט במחשב שהוא מפספס בבית עם חברים.

האווירה הייתה מחשמלת, קשה לתאר במילים. האנגלים שהיו לידי הגיעו למשחק בטירוף, כאילו שאם אנגליה מפסידה יוציאו אותם להורג. בגול של אנגליה אוהד אנגלי חיבק אותי כל כך חזק שהתחלתי לחשוב שאני בעצם אליזבת המלכה. לשמחתי בסוף אנגליה הפסידה ולא כבשה יותר, אחרת לא יודע לאן זה היה הולך. כל שניה במשחק הייתה שווה כל שקל, אלו היו רגעי קסם שלא רציתי שיגמרו. נכון שכאשר שקניתי כרטיסים לחצי הגמר האמנתי שאני אראה אגדות כמו ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, ספרד, אפילו לרגע לא תארתי לעצמי שאראה את קרואטיה נגד אנגליה – אבל ראיתי משחק שלא אשכח כל חיי ואני מקווה שגם טום לא ישכח.

בהתחלה עוד חשבנו שנצליח לקנות כרטיסים לגמר, אבל המחירים היו מופרזים ואת הכליה שלי כבר השקעתי בכרטיסים לחצי הגמר… אז את משחק הגמר כבר ראינו במתחם מיוחד שבנו לאוהדים עם אווירה לא פחות מחשמלת. עשרות אלפי אוהדים, מסכי ענק מפוזרים, דוכנים של אוכל, בירות, עמדות של משחקים, אווירה נדירה שקשה לתאר. ישבנו וצפינו, כל המשפחה ביחד במשחק, זה היה פשוט לילה בלתי נשכח. כיאה לרוסיה זה התחיל בחום מטורף ואחרי שעתיים מבול שפשוט שטף את כולם. אבל האמת? זה הוסיף לחוויה.

 

קעקוע וקרחת

חוץ מחגיגת הכדורגל מוסקבה באמת מדהימה. הכיכר האדומה וכל האזור של הקרמלין פשוט כמו ביקור בתוך ציור. היינו בקרקס, אקווריום ענק, הופעת ענק של דולפינים, כלבי ים ולוויתנים, מוזיאון האשליות הנפלא, מוזיאון החלל הסופר-סופר מעניין, מדרחוב ארברט שפשוט מטריף חושים עם מסעדות, פאבים, אומני וזמרי רחוב, שוק פשפשים, פארק ויקטורי המרהיב, קניות, קניונים ענקיים וכיף אחד גדול. פשוט אדיר, מושלם. רק דברים טובים יש לי להגיד. פוטין השיג בדיוק מה שהוא רצה. אני כמו עשרות אלפים אחרים הפכנו לשגרירים של רוסיה ונמליץ עליה בחום.

עם אוהדות ברזילאיות
עם אוהדות ברזילאיות

במהלך המונדיאל נהייתי כוכב תקשורת, ראיינו אותי לטלוויזיה הברזילאית, לוואלה ספורט, לטלוויזיה הצרפתית, של קוסטה ריקה ושל מקסיקו והייתי אמור לעלות בשידור חי בסקייפ בערוץ הספורט אבל הייתה בעיית סאונד. נו טוב.

מהארדנלין וההתלהבות חזרתי משם עם קרחת שעשיתי לראשונה בחיי וקעקוע על היד עם שמות הילדים שלי. מזל שחזרנו כי עוד שבוע שם בקצב הזה, עוד הייתי עושה הגדלת חזה ובוטוקס.

על הכל חשבתי רק על דבר אחד לא, שעכשיו שחזרתי ל״אייכמן״ אחר בביקורת הדרכונים לך תסביר לו שעשיתי שם קרחת כשהתמונה שלי בדרכון עם שיער… הבחור עיכב אותי בעשרים דקות, הק.ג.ב היה בהיכון אבל לבסוף אחרי שהראיתי לו מאה תמונות בפלאפון של ״לפני ואחרי״ הוא השתכנע סופית והמחשבות שצצו לי לעשרים דקות שאגמור את חיי בכלא רוסי עם האשמות ענקיות התפוגגו לשמחתי. ושוב הרגשתי חופשי.

לסיום מושלם ישבתי שעה בשדה התעופה עם הפרשן של ESPN הדרום אמריקאית ושל הטלויזיה המקסיקנית שהוא לא אחר מדניאל בריילובסקי האגדי, שחקן מכבי חיפה ונבחרת ישראל לשעבר, שהיה בדרכו לארץ אחרי שפירשן כ-40 יום מהמונדיאל לפגישה חגיגית עם יענקלה שחר, ניר קלינגר, שלמה שרף ואחרים, איש מדהים.

עלינו לטיסה. שוב רסקיו. הילדים נרדמו. הסתכלתי עליהם בגאווה ושוב חשבתי מה הם עברו ואיזה כיף היה להם – וישר נזכרתי בילדות שלי ובסירת הפדלים בעכו העתיקה…

עלינו לרכבת הביתה, כמעט רמסו אותי ואז הבנתי שהחלום נגמר, אני בארץ.

הגענו הביתה היישר מחלום ישר לחגיגה אחרת לפסטיבל אחר. אומנם לא מונדיאל, אבל פסטיבל מחול כרמיאל. אוקי זה לא אותו דבר, ממש לא! אבל בכל זאת, גם בו ראיתי אנשים שמחים ורוקדים.

צריך להבין איזה דבר אדיר זה הכדורגל. הוא מחבר בין תרבויות, בין מדינות, בין אנשים לא צריך שפה – רק את שפת הכדורגל וכל העולם נראה יפה יותר. תודה לאלוהי הכדורגל על הדבר הכי מדהים בעולם שיצרת וכיף שחוויתי הכל ביחד עם אישתי והילדים שכל כך נהנו.

מוסקבה, עשית לנו כל כך טוב ואני שמח שבסופו של השבוע… אני לא מרגל.

כתבה מעניינת:

אונס נערה בוכה ראשי אילוסטרציה Depositphotos

״פחדתי לספר״

שתפונערה שהגישה תלונה במשטרת כרמיאל נגד ידיד שלה בחשד לביצוע מעשים מגונים ואונס, חושפת לראשונה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.