זהר.נט חדשות כרמיאל
אורט בראודה… למה?
מכללת אורט בראודה נמצאת על הירח? אולי על מאדים? אולי בכלל היא בתל אביב? אומר לכם מדוע אני שואל. לא יודע מה הסיבה, אבל המכללה שיושבת כידוע בכרמיאל, בשטח השיפוט שלנו, פשוט מעלימה ממודעותיה את העובדה הזו. במודעות שלה בכל הארץ כרמיאל לא מופיעה… ואני שואל: מה נהיה אתכם שם באורט? מתביישים בעיר? לא מבין את הענין הזה. הפרסום של המכלל יכול לשמש כחלק מהמיתוג של כרמיאל כעיר לצעירים, סטודנטים, מכל הארץ. אסור לנו לוותר למכללה…
המחאה חוזרת?
מה אומר לכם. אם יש בכוונת מקימי האוהלים שם בשדרות רוטשילד לקיים מחאה כפי שהתרחשה ב-2011, אז תודה, לא צריך. אם החלטתם לצאת למאבק אמיתי, רציני, בלי שירים, נרות ונעליים, אני אתכם.
זוכר את המחאה ההיא. הייתי כמעט בכל ההפגנות הגדולות שם (מלבד בימים שבכרמיאל התקיימה הפגנה). אני זוכר את ההפגנה הראשונה. לא האמנתי למראה עיניי. חלום שהתגשם… עשרות אלפי אנשים יצאו מהבית להפגין… אבל, כלום. נאומים רפים, אמירות לא ברורות. זה היה בזבוז אדיר כי לך תדע מתי שוב יצא המון כזה לרחובות.
הענין חשוב לטעמי לא פחות מהאיום האיראני. ממש לא פחות כי מדינה שדור שלם של צעירים והוריהם שמנסים לסייע להם על חשבון הפנסיה שלהם, חיים ללא קורת גג יציבה, ללא עתיד בעצם וללא תקווה, זו מדינה בסכנת קיום אמיתית כי הרי בסופו של דבר לצעירים ימאס והם פשוט יעזבו את הארץ, רבים כבר עוזבים. לך תבוא אליהם בטענות. אי אפשר. הם נותנים את כל כולם למדינה, כולל את נפשם ואם שרדו, הם נאלצים להמשיך ולהלחם על מנת לשרוד את החיים כאן עם ידיעה ברורה שדירה לא יוכלו לרכוש וכי שכר הדירה הוא שכר דירה מטורף.
אז נראה איך המחאה הזו תתפתח. דבר אחד ברור לי. כך אי אפשר להמשיך. כולנו יודעים זאת ומחכים למשיח…
ומה?
הטור הזה נכתב ביום שני,יום לפני הנאום של ביבי בקונגרס. הוא יודע כמו שחבריו למפלגה יודעים שזו טעות קשה. אבל לא זה הענין שלי. אני רוצה לשאול שאלת תם. תגידו, ואם לא יחתם הסכם בין המעצמות לבין איראן? מה אז? מה אז, הא ביבי? (חומר למחשבה).
מפתיע?
אותי ממש לא. הסרטונים של הנוסעים לוורנה, ההשתוללות של ה”תיירים” בבית המלון… לא הפתיעו. זה קורה כל הזמן וכמעט בכל מקום. יש כאן כמה עניינים. הפיוז הקצר שלנו הישראלים שנובע ממצבינו המיוחד כאן בארץ. אין כאן יום אחד של שקט… ממש אין. האנשים פה חיים “על הקצה”. מראש עצבנים כי שוב ייקרו משהו, כי הבנק רודף, כי שוב היה פיגוע ושוב עניינים. האם זה מתיר לנו להתנהג ככה? ממש לא, אבל זה קורה כל הזמן. העניין הנוסף הוא ,במקרים רבים, היחס הרע שאנחנו מקבלים מרבים מנותני השרות. בואו לא נתייפיף… רבים מנותני השרות באמת מתהגים רע אלינו. האם זו סיבה להשתוללות הזו? בוודאי שלא, וחייבים לטפל בזה ביד קשה. מצד שני אולי באמת הגיע הזמן לקבל כאן טיפה שקט… טיפה… מבטיח לכם שמקרים מן הסוג הזה יתמעטו.
לך תדע…
טוב, פורים השבוע ואי אפשר שלא לצחוק קצת גם אם מצב הרוח לא בשמיים. אז תראו… יום שלישי (ערב) נואם ביבי בקונגרס ובעצם פותח כאן בישראל את תענית אסתר (כן, יודע שזה מעלות השחר עד שקיעת החמה). אבל תשמעו איראן הלא היא פרס של אז, שוב, בפורים, במרכז העניינים… אז היה אחשורוש, היום מה שמו חמינאי. אז היתה ושתי ואסתר, היום יש… בדיוק. תראו איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה…
* למה כתבתי לך תדע? כי תמיד בפורים עולה השאלה האם ירד גשם או לא. יש שמשוכנעים שבכל פורים יורד גשם, אבל בבדיקה שעשיתי, זה לא ממש נכון. כלומר זה ממש לא נכון כי ברוב חגי פורים לא ירד גשם. אגב, גם השנה, בפורים עצמו לא ירד גשם. החשש היה שמא ירד גשם ביום שלישי שבעצם איננו פורים וכאן הענין. הרבה פעמים ירד גשם ביום התחפושות של בתי הספר שאיננו ממש פורים…
* אז איך אני למשל חגגתי את פורים כשהייתי ילד וזה היה מזמן… אז ככה: 3 שנים ברציפות התחפשתי למרדכי היהודי…3 שנים לקובוי (ככה אמרו- קובוי,לא קאובוי), 3 שנים לליצן, 3 שנים להיפי…שיער צבוע וארוך, מכנסי פאדלפון, לא, זה לא סוג של סמארטפון, אלה מכנסיים שמתרחבים מאוד למטה, חולצה קרועה ושר שירי “שיער”… אגב, כל התחפושות מעשה ידי אימי, לא חלילה לקנות וטוב שכך…
אני זוכר שבאחת משנות הקובוי שלי, קנה לי אבי אקדח שיורה חתיכות של… תפוחי אדמה… באבש’לי. לוקחים תפוחי אדמה נועצים את קנה האקדח בתפוח אדמה ויורים ואני הייתי בשמיים… אז איך היינו עושים קולות פיצוץ? הייתי לוקח מהארונות את המפתחות שהיו חלולים, קושר אליהם חוט מצמר, כי אז היו עוד סורגים, בצידו השני של המפתח קושר לחוט מסמר, לוקח גפרורים, ממלא את החלק החלול של המפתח בגופרית האדומה של הגפרור (או החומה…), מכניס את המסמר למפתח, דוחס אותו ואז… מכה את הכל על הרצפה ו… בום… אחלה פיצוץ… (האייטם הזה לא לילדים…)
* כשהיינו ילדים התירו לנו ההורים לעשן… כן כן. אגב, גם היום אצל החרדים לילדים מותר לעשן בפורים. למה? כי נהפוכו… קודם היית ככה, עכשיו אתה ככה בשפה גששית חיוורת. או והנשפים, אחחח הנשפים של פורים,אז,מזמן….סתם…סתם נשפים… רק מה? היו מביאים להקות לפורים, כלומר להקות של חתונות… כלומר פותחים בטנגו, עוברים לפסדובלה, הורה ואחר כך “שייק”…כן, כך קראו לריקודים שהושרו בלועזית והלהקה היתה מחרבשת משהו שנשמע כמו אנגלית אבל לא ממש אנגלית… למשל היה להיט ענק בשם “ונוס” של להקת “כחול מזעזע”, נשבע לכם ככה קראו לה בעברית, כי בלעז שמה היה “ SHOCKING BLUE” ומי שהיה ככה בעניינים קרא לשיר “וינאס”…יעני ונוס באנגלית… אההה ואחר כך היה ריקוד בשם צ’רלסטון… מן ריקוד מוזר כזה עם תנועות רגליים וידיים מוזרות כאלה והיה טוויסט וכמובן רוק’נרול… ובסוף הנשף, תמיד,”התקווה”, כך הלהקה בישרה על סיום הנשף… אגב,מי שחושב שלא שתו אז טועה… הענין הוא ששתו באירועים ולא סתם כך…
