אנה סולומון. צילום מהאלבום המשפחתי
אנה סולומון. צילום מהאלבום המשפחתי

המסע של אנה סולומון

שתפו

הולך הדור ומתמעט. אנה סולומון, מראשונות כרמיאל שנפטרה לפני שבוע בגיל 99 שרדה את מלחמת העולם השניה כשהסתתרה אצל שכנים נוצרים טובי לב. בתה, המחנכת מלכה ינאי מספרת את סיפור המשפחה

מערכת פורטל זהר.נט

הולך הדור ופוחת. בחול המועד פסח נפטרה אנה סולומון, שנמנתה על המשפחות הראשונות בכרמיאל, והיא בת 99.

סולומון הותירה אחריה שני ילדים – מלכה ינאי המחנכת ואריה סולומון, נכדים ונינים. עלילת חייה היא במידה רבה סיפור הישרדותה של קהילת יהודי רומניה בתקופת השואה וסיפורה של כרמיאל שהוקמה ע״י ותיקים ועולים מרומניה.

הסתתרה בבית השכנים הנוצרים

אנה סולומון נולדה בשנת 1922 בעיר פיאטרה ניאמץ שבצפון רומניה. משפחה צנועה עם חמישה ילדים. זמן מה לאחר שפרצה מלחמת העולם השניה, הממשלה הרומנית שיתפה פעולה עם היטלר והנאצים. השלטון המקומי עודד ואף ביצע בפועל מעשי אלימות וטרור קשים נגד היהודים בעיר וסביבתה. רבות מהמשפחות גורשו, גברים רבים מהקהילה גוייסו לעבודות כפיה וחלק נרצחו. משפחתה של אנה התפזרה בזמן המלחמה, והיא מצאה מסתור אצל זוג חברים – משפחה נוצרית שכנה אשר דאגה לכל מחסורה. מאחר שהפכה לאחת מהמשפחה, ״גוייסה״ אנה למאמץ הלאומי בזמן המלחמה, כמו רוב תושבי רומניה באותה תקופה ועסקה בתפירה ומילוי של מעילים מחממים עבור הצבא הרומני. כתוצאה מתנאי העבודה הקשים בתוך מרתף טחוב, היא חלתה במחלות בדרכי הנשימה וסבלה מבעיות רפואיות עד יומה האחרון.

בתום המלחמה חזרה אנה לבית המשפחה, חידשה את הקשר עם האחים ואימה אשר הצליחו לשרוד, התחתנה עם מאיר (ז״ל, נפטר בשנת 1993) והקימה משפחה ברומניה. אנה ובעלה היו ציוניים ורצו לעלות ארצה בשנות החמישים, אחרי קום המדינה, אבל לא קיבלו אישור עלייה. פעמיים נדחתה בקשתם. רק בשנת 1964, אחרי המתנה של שנים רבות, התקבל ההיתר המיוחל והמשפחה השאירה מאחוריה שני בתים ועלתה לישראל עם כמה ארגזים כבדים לתוכם נדחסו כמה שיותר בגדים ורכוש.

נשארה כאן 57 שנים

העליה ארצה לא היתה פשוטה ומהירה, כמו היום. תחילה הגיעה המשפחה למחנה מעבר בנאפולי שבדרום איטליה שם שהתה כשלושה שבועות, ורק אחרי זה עלתה על אוניה בשם מאסטיה שעשתה דרכה לישראל.

בתה של אנה, מלכה ינאי, מספרת: ״כשעלינו אני ואחי היינו כבר בני 15 ו-13. אני זוכרת שאמא ואבא ביקשו משליחי הסוכנות לקבל דירה בנהריה או בחיפה כדי להתגורר קרוב לבני משפחה שלנו. נציגי הסוכנות סיפרו להוריי שהם עוברים להתגורר בעיר שבה 50,000 תושבים ונמצאת 10-20 דקות נסיעה מחיפה ונהריה… כשהגענו לנמל חיפה, עלינו על משאיות פתוחות ונסענו כל הדרך ל…כרמיאל. ראינו הרים חשופים, מלאי טרשים ואבנים. לא הבנו לאן לוקחים אותנו״…

משפחת סולומון הגיעה לכרמיאל ב-24 באוקטובר 1964, ממש בזמן לטקס ההכרזה הרשמי על הקמת העיירה. ״היינו בין 20-30 המשפחות הראשונות בעיר, לדעתי״ משחזרת מלכה ינאי. ״היו כמה ותיקים שהגיעו מחיפה ומהקיבוצים והיו אותנו, הרומנים. ממה שאני זוכרת כשהגענו לכאן, היו בכרמיאל רק חלק מבתי הנוימנים, חלק מבניין הרכבת ובית מספר 13 ברחוב צה״ל, שבו התגוררנו. היו עוד בניינים נוספים בשלבי בניה״.
הדירה שהמשפחה קיבלה, 2 חדרים קטנים וסלון, 54 מ״ר, הייתה בלי חלונות ודלתות. עדיין לא היה חיבור לחשמל, למים או לגז. לא היו מדרכות או כבישים, רק חצץ ובוץ. הרבה בוץ. ביום הראשון ירד גשם זלעפות ואנה הביטה בבעלה ואמרה: ״מאיר, אני לא נשארת פה, נוסעים הביתה לרומניה״. מאיר השיב לה: ״כבר עשינו את הצעד הזה ועלינו לארץ, אנחנו פה כדי להישאר״. אנה באמת נשארה בכרמיאל – 57 שנים נוספות. בסופו של דבר אפשר לומר שהתאהבה בכרמיאל ולא הייתה מוכנה לעזוב אותה עבור שום מחיר שבעולם.

מלכה ינאי מספרת כי ״בימים הראשונים שלנו בכרמיאל התארחנו קצת אצל קרובי משפחה עד שסידרו את החלונות והדלתות בדירה. אבל נשארנו בלי חשמל, תצפתנו על כפר ראמה שם היה חשמל ואור, ופה הסתפקנו בהדלקת עששיות ונרות. במקום מקרר היתה קופסה, היינו קונים גושים של קרח ממישהו שהגיע לכרמיאל וככה שומרים את האוכל לשבת״.

אנה ומאיר סולומון ז״ל. צילום מהאלבום המשפחתי
אנה ומאיר סולומון ז״ל. צילום מהאלבום המשפחתי

ידעה רק לתת

כמה חודשים אחרי שהגיעה המשפחה לעיר, נפתח בית הספר הראשון של כרמיאל, פלמ״ח. אנה סולומון החלה לעבוד בבית הספר כטבחית ובישלה אוכל לתלמידים ולמורים. באותם ימים, סופקה ארוחת צוהריים חמה לצוות המורים ולכל התלמידים במסגרת יום הלימודים בבית הספר. אחרי כמה שנים כשנפתח בית הספר השני בעיר, הדקל, התמנתה אנה לאחראית על ההזנה והארוחות במערכת החינוך העירונית. בשנות השמונים היא פרשה לגימלאות ועשתה לביתה. במשך תקופה מסויימת התנדבה במסגרת נעמת למען הקהילה.

15 שנים אחרי בואה לכרמיאל, בסוף שנות השבעים, רכשה המשפחה דירה אחרת באותו רחוב צה״ל ושם התגוררה אנה במשך שנים רבות, עד אשר מסיבות בריאותיות העתיקה את מגוריה לבית האבות בראט. במשפחה מודים מקרב לב להנהלת בראט וצוות העובדים על הטיפול המסור באנה.
״אמא שלי היתה אדם שאמר תודה על כל מה שנתנו לה מספרת מלכה ינאי, בתה שברבות הימים סגרה מעגל ושימשה כמחנכת ומורה אהובה בבית הספר פלמ״ח, באותו מקום שאימה עבדה במשך שנים. ״אמא שלי היתה אדם מאוד צנוע, היא מעולם לא חשבה שמגיע לה לקבל, מבחינתה התפקיד שלה בחיים היה לתת ולתת. המשפחה שלנו נותרה מחוברת לכרמיאל, גם אני וגם אחי שגדלנו על ערכי האהבה לארץ ולכרמיאל נשארנו בעיר והקמנו כאן משפחות ואילו הנכדים מייצגים את כרמיאל בכבוד רב בכל הארץ״.

כתבה מעניינת:

משפחתו של שלומי פינקלשטיין ז״ל: אלמנתו יהודית והילדים רועי וטלי מקבלים את תואר יקיר העיר בשם שלומי. צילום אייל מן

יוסף סצ׳י, שלומי פינקלשטיין וליקי אבירם ז״ל – בין מקבלי אות יקיר העיר

שתפומערכת פורטל זהר.נט בטקס חגיגי שנערך ביום שני, הוענק 11 תארי יקירי העיר כרמיאל לשנת …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.