אליק דרדיקמן, מורה דרך ומדריך טיולים.
בעל נסיון רב בטיולי משפחות עם היבט חווייתי.
טלפון 0502516239, מייל [email protected]
השבוע מובטחת לנו חוויה רוחנית עם אגדה עממית וסיפור אמיתי, אתן לכם להחליט מה האמיתי בעיניכם.
המסלול הוא – טיול על מצוק בגליל עליון, סחוף רוחות וסחוף נופים ומראות, כ-20 דקות נסיעה מכרמיאל.
כיצד אפשרי להגיע – רישמו בוויז: חניון מערת קשת, פארק אדמית.
מהחניון, אנו נלך עם שילוט ברור לאורך שביל בטון לכיוון מערת קשת, בתחילת הדרך נראה מרפסת תצפית על שם גולדווסר ורגב, שני לוחמי מילואים שאירוע חטיפתם הדליק את מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
נמשיך עם השביל לכיוון המערה, ומתחת לעץ החרוב, נתמודד עם השאלה, איך נוצרה המערה.
תאוריה אחת מוזרה מספרת על תהליכים קרסטיים שבהם חומציות מהאויר ומהצומח מפוררת את הסלע, אוכלת אותו מבפנים, התקרה קורסת, והרי לנו מערה. בינינו, לא נשמע רציני (קצת הומור). הסיפור האמיתי – אולי כן .
בכפר ערב אל ערמשה הסמוך, היתה כנופיית שודדים שהיו עורכים מנקודה זו תצפיות אל הדרך שלמטה, שראו שיירה היו יורדים מהר במדרון , בוזזים ושודדים ועוד דברים נוראים נוספים שנגמרים ב "…ים".
רק מוחמד אבן עלי, הרגיש והצעיר חש ייסורי מצפון, "זה לא מוסרי" אמר להם ועוד כמה מיני תוכחה.
"אוף, איזה חפרן העלי הזה" אמרו השודדים וזממו להיפטר ממנו, נמאס היה להם מההצטדקויות שלו.
לכן, ביקשו ממנו לעמוד קדימה לפני תהום הדרך ולהיות צופה, ולכשיראה שיירה מגיעה יעדכן אותם.
הם לבינתיים ישבו מאחור, בנקודה שאתם יושבים. וכשעלי המסכן יאמר: "שיירה עוברת, אולי לא נפגע בהם, בבקשה, בבקשה.." הם יקומו יתקרבו לעלי כדי להשליכו מהצוק, כדי להיפטר מהחופר הזה.
כשזה קרה, אבינו שבשמיים (במקרה זה של המוסלמים) חש להציל את עלי הצדיק, מוטט את הרצפה עליה עמדו הרשעים, ורק רצועה צרה, עליה עמד עלי, נותרה כקשת במקומה.
לאחר שנהנינו מחוויית המערה, בדרכנו חזרה נתצפת למדרון, וניהנה מזרימתו של נחל בצת. לכאן היה מוביל סגן אלוף אמיר מיטל את לוחמיו מסיירת גולני, ואומר להם: כשאנחנו נלחמים שם בלבנון, זה כדי לאפשר חיים בגליל הנשקף לעינינו. סגן אלוף אמיר מיטל נהרג ב-1998 בפעולה בלבנון. השביל עליו אנו צועדים נקרא על-שמו, שביל אמיר מיטל, חבריו לסיירת השתתפו בהכשרת שביל זה.
באתר יש:
שרותים מסודרים
פינות ישיבה
צל, רוח, אויר, נוף
גישה עם הרכב ומסלול מונגש לעגלות