זהר.נט חדשות כרמיאל
השבועות האלה שחלפו היו שבועות של המאבק של עדי למען החופש שלו. חופש שנגזל ממנו לפני 10 שנים, על ידי רשויות שכבלו את ידיו ורגליו ורק בזכות הרצון שלו להוכיח לעולם שהוא חזק – הוא שרד.
עדי נולד עם שרירים חלשים למשפחה ללא עמוד שידרה חזק וללא שורשים איתנים ובריאים. לאורך כל הילדות שלו הוא היה הצלע החלשה. ילד מאוד חולני שקיבל כמויות אדירות של תרופות. בגיל 13 הוא החליט לזרוק את כל המשאפים ולהתחיל לרוץ. הרופא שאל אותו: אתה, עם התקפי האסטמה שלך רוצה לרוץ??? כן. הוא הוכיח שהוא יכול ובמרוץ שהתקיים בחיפה ליוויתי את הבן הבכור שלי למקצה הנערים. את הבן הצעיר למקצה הילדים. הוא סיים את התחרות והוכיח לכולנו שאין דבר העומד בפני הרצון, אבל אז הוא גם ויתר על המשך הריצה, כי זה אכן היה לו קשה מאוד.
בגיל צעיר הוא עזב את הבית והחל לנדוד בארץ. כשהוא מביא לכל מקום ריפוי ואהבה ואנשים מאוד נהנו מהכוחות שלו לראות מעבר, אבל ללא הכנסה קבועה זה היה קשה. הוא התיישב בתל אביב והחל לעבוד בעבודות הקשות ביותר, אבל הגוף שלו כל פעם קרס מחדש. מתוך החולשה שלו ובמאבק הישרדותי יום-יומי, הוא למד להכיר את מערכת החוק והמשפט ולנהוג בהתאם לפרצות שבחוק ולהתנהלות של מערכת המשפט שרדפה אחריו כאילו והוא היה פושע אלים, והוא כולה רצה רק לחיות.
ברגע של משבר הוא ברח אל המדבר. השקט ששם, האנשים עם זמן המדבר ועם החום שבלב. הרצון שלו להשקיע את כולו, כדי לפתור את הבעיה שרודפת אחריו ולא מאפשרת לו לנשום. והידיעה שאין לו שום ברירה. הוא חייב להצליח. הוא חייב להשקיע – הביאו לזה שהוא עשה את הבלתי אפשרי – לאפשרי. עם החוכמה האינטואיטיווית שלו הוא ידע איך לפעול. הוא ידע מתי להתעקש ומתי להתרכך. ותוך כדי כך הוא גילה שוב את עצמו והצליח לראות פנימה, כמה שמערכת החוק והמשפט מנוונת, וכמה היא פוגעת באזרח התמים, שפשוט נפל בין הכסאות. הוא הצליח לשנות את גורלו והצלחה גררה הצלחה.
הילד הקטן שלי, זה שנולד עם שרירים חלשים. הילד,שהרופאים סימנו אותו כילד עם ניוון מוחי, הצליח להראות לעולם,הנה אני כאן! אני כאן בטוב! וטוב שאני כאן!
