הנוסטלגיה הכרמיאלית שכבשה את הפייסבוק

שתפו

מי עומד מאחורי קבוצת הפייסבוק החדשה "זכרונות ילדות כרמיאל" שכבשה את כרמיאל בסערה והפכה למקום המפגש המרכזי להעלאת זכרונות, תמונות והרבה נוסטלגיה? יאנה מלניקוב יצאה להתחקות אחרי סוד ההצלחה ופגשה את היוזמת ומקימת הקבוצה, שני אבוטבול

מאת יאנה מלניקוב

אם גדלתם בכרמיאל ועברתם את שנות העשרים המאוחרות בחייכם, בין אם אתם מתגוררים בה היום ובין אם כבר לא, סביר להניח שגם על הפיד שלכם בפייסבוק השתלטה בימים האחרונים נוסטלגיה כרמיאלית במיטבה. הפוסטים "קופצים בזה אחר זה" ונדמה כאילו כרמיאל של שנות השמונים, התשעים והאלפיים התעוררה לאחר שינה ממושכת וקמה במלוא הדרה באופן וירטואלי מחדש.

זיכרון קולקטיבי

מאחורי פרץ הנוסטלגיה הפתאומי עומדת קבוצה בשם "זכרונות ילדות כרמיאל" שהתיאור שלה מגדיר אותה בפשטות ובקצרה: "חזרה בזמן לילדות תמימה ומדהימה בעיר כרמיאל". הקבוצה אמנם סגורה ותכניה אינם חשופים למי שלא נמנע עם חבריה, אך מספר ימים בודד מאז שנפתחה, היא מונה נכון לכתיבת שורות אלו מעל ל-7600 חברים ונדמה שהיא גדלה מידי יום. היטיבה לתאר זאת אחת מחברות הקבוצה בפוסט שהעלתה "קבוצה מטורפת שהגיעה בסערה וכבשה לי את הפיד. מרוב זכרונות ילדות לא רואים את תמונות האוכל שאני מעלה וזה לא פשוט. השתלטות טוטאלית. שאפו לפותחי הקבוצה. זכרונות נהדרים מעיירה קטנה שהפכה לעיר ונתנה לנו שנים של אושר שלא יחזרו לעולם. לחיי עידן התמימות".

ואכן ההתלהבות רבה ונדמה שהקבוצה ממכרת את כל מי שנחשף אליה. בזה אחר זה משתפים בה "הכרמיאלים" (גם כאלו שבפועל כבר לא מתגוררים בה) בזכרונות מכרמיאל של פעם, מקומות שכבר שינו פניהם, מעלים תמונות, חוויות, מזכירים שמות של אנשים שונים חלקם אפילו כבר אינם בין החיים. הפוסטים נוגעים בידיים חשופות אך מלטפות בכל קשת הרגשות שלנו- והם נעים בין שמחה, צחוק, געגוע ועצב.

כל אחד מעלה ומשתף בזיכרונות הפרטיים שלו אבל לפי כמות התגובות, העניין שהקבוצה מעוררת וכמות החברים שהצטרפה אליה במספר ימים ספורים, ניתן להבין שלמרות הכתיבה מהמקום האישי ולמרות שכל אחד גדל בדרכו ונמצא היום בחיים במקום כזה או אחר, יש לנו זיכרון כרמיאלי קולקטיבי משותף, זיכרון תמים ונעים מכרמיאל של פעם ומהילדות וההתבגרות שלנו בתוכה, והנגיעה המשותפת בזיכרון הזה עושה לנו טוב.

כשבוחנים את הסטטיסטיקות של החברים בקבוצה, כ-60% הן נשים וכ40% הם גברים. מבחינת הגילאים מרבית חברי הקבוצה הינם בטווח שבין 25 עד 45 (עם רוב גורף מעל לגילאי השלושים פלוס) אך יש ייצוג גם לגולשים בגילאים מבוגרים יותר. מרבית החברים בעמוד הם מטבע הדברים תושבי ישראל, אך יש גם כמה מאות חברים מרחבי ארצות שונות בעולם כשהדומיננטיות שבהן הן ארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, הולנד ואפילו סין. יש גם ארצות אחרות מפתיעות שמהן הצטרפו חברים בודדים לקבוצה כמו ויאטנם, מונגוליה, ניגריה, ניו זילנד ועוד… מסתבר שגם מרחוק כולם נהנים לקחת חלק בחידוש הזיכרון הקולקטיבי שלנו.

מאיפה צץ הרעיון

אחת השאלות שחזרה שוב ושוב על עצמה בקבוצה היא מי פתח את הקבוצה? אז אנחנו כאן כדי לספק לכם את התשובות…

מאחורי פתיחת הקבוצה עומדת שני אבוטבול, שמרבית חבריה מכרמיאל יזכרו אותה כשני לוי, תושבת אילת, נשואה ואם לשלושה (18, 16.5, 2.5).

שני אבוטבול מייסדת קבוצת זכרונות ילדות מכרמיאל

ביקשנו ממנה לספר מעט על עצמה, על הזכרונות שלה מכרמיאל וגם להבין מה גרם לה פתאום לפתוח את הקבוצה שהשתלטה לגמרי על חיינו ועל הפייסבוק שלנו…

שני: ״ראשית, תודה לכל החברים בקבוצה שלנו זכרונות ילדות כרמיאל, שהפכתם את הקבוצה למעניינת מרתקת מרגשת נוסטלגית וגם בזמן כתיבת שורות אלו חלקכם הופכים כל קופסא בבית של ההורים ומחפשים פיסות זיכרון בבויידם לעלות לקבוצה״.

״נולדתי בקיבוץ כרמיה, מיד לאחר מות אבי עברנו אני, אחי ואמא לכרמיאל ליד אחות של אמא, אריקה שעד היום היא בכרמיאל. בין זכרונות הילדות שחקוקים לי: טיולים שכונתיים (בלי הורים) להר העתיקות וחפירות בפסיפס, משחקי שכונה – מחבואים, גומי, תחרות סקטים, אופניים…. לחסל קופסאות פתי בר עם קפה בבית של טלי נחום (סליחה, כוכבה ונחום), לעלות לבית ספר מגדים מרחוב הדקל תוך טיפוס על הר… הגלידריה, מפגשי חברה בפארק, הברזות משיעורים ונסיעות בטרמפים מחוץ לעיר עם חברות. שלושת חברות ילדותי (ענת זר בנימין, טלי נחום תורג'מן, עינב קדמי חן) עדיין גרות בכרמיאל ואנחנו עד היום החברות הכי טובות וחוגגות כל שנה את ימי ההולדת שלנו יחד״.

בגיל 17 עזבה שני את כרמיאל לעיר אילת, לדבריה ״בגיל הכי משמעותי, ובעצב גדול השארתי את כולם מאחור. חברת ילדות שלי עינב חן (קדמי) רשמה לי לפני שבועיים: ׳כשהודעת לנו שאת עוזבת השתנו לי החיים׳, ממש תיארה את מה שאני הרגשתי בגיל הזה. אולי יש שיגחכו אבל הכי הציק לי שאני לא בתמונת מחזור של השכבה שלי בתיכון… אולי עוד נעשה שיחזור. באילת התחברתי מהר והשתלבתי מדהים, המון חברים וחברות, התגייסתי ולאחר צבא נשאבתי לענף המלונאות כ-20 שנה במגוון משרות מנהלת לשכת מנכ"ל, משאבי אנוש ומנהלת גיוס ברשת מלונות פתאל. מאחר ובעלי גם בתפקיד בכיר במלונאות החלטתי לפרוש למדתי קוסמטיקה רפואית ופתחתי קליניקה מקצועית לטיפולי פנים״.

– אז מה גרם לי לפתוח את הקבוצה?

״הכניסו אותי לקבוצה דומה בעיר אילת, היה נחמד… אבל לא הרגשתי הכי שייכת, וכשחוזרים בזמן לילדות מתגעגעים למשהו שהיה תמים בלי דאגות, כיף, שמחה עושים מה שרוצים בלי לחשוב מה יקרה אם… אז לקחתי את הנייד ופשוט פתחתי את הקבוצה, זו הקבוצה הראשונה שאני פתחתי בחיי…. צרפתי את חברי הילדות שלי מכרמיאל, בנות דודות שלי , העליתי פוסט על סצ'י המורה למוסיקה… ומכאן כולם שותפים להצלחת הקבוצה״.

– האם תארת שהקבוצה תצליח לעורר כל כך הרבה התלהבות ועניין?

ממש לא תארתי לעצמי שככה זה יסחוף ושהקבוצה תתמלא תוך מספר ימים לאלפי חברים. להיות כנה יותר חששתי לצאת צ'יפס"…

שני וחברות הילדות שלה מכרמיאל. מהן הכל התחיל…

כתבה מעניינת:

קבר רבי ישמעאל כהן גדול בסג׳ור. צילום אריאל פלמון (ויקיפדיה)

הילולת רבי ישמעאל כהן גדול: המשטרה תחסום הכניסה לאתר הקבר

שתפוההילולה הגדולה שבה משתתפים מדי שנה כרמיאלים רבים, לא תתקיים הפעם באתר הקבר – בהנחיית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.