בית / Fun / לייף סטייל / הרבה יותר מסתם פנים יפות
חדשות כרמיאל
אור זרגרוף. צילום: אופיר זגורי

הרבה יותר מסתם פנים יפות

רגע לפני הפריצה הגדולה, אור זרגרוף דוגמן כרמיאלי בן 21, מספר על התאונה שכמעט קטעה את החלום, על החזרה בתשובה ואחר-כך בשאלה וגם על המלכודות האורבות בענף הדוגמנות

מאת גיל דובריש

בסוף חודש נובמבר 2015 התהפך אוטובוס אזרחי שהיה מלא חיילים, בדרכו מאחד הבסיסים לתחנה המרכזית בירושלים. כתוצאה מהתאונה, נפגע באורח בינוני עד קשה אור זרגרוף, חייל בן 21 מכרמיאל ודוגמן מתחיל. אחת מחברותיו הטובות, סתיו פרטוש, נהרגה במקום. עוד 40 חיילים נפצעו בתאונה, כולם פונו לבתי החולים באזור.

עבור זרגרוף, זה היה יכול להיות הסוף של קריירת הדוגמנות הקצרה שלו, זמן קצר אחרי שחתם בסוכנות יולי היוקרתית. “אני זוכר רק את הנסיעה, זה היה בדרך מהבסיס”, מספר אור. “לא זכור לי שהאוטובוס התהפך, אבל כנראה קיבלתי מכה חזקה והתעלפתי. כשהתעוררתי, מישהו צעק ברקע שצריך להציל את סתיו, הבנתי במעורפל שמשהו לא טוב קרה ואז איבדתי שוב את ההכרה”.

זרגרוף התעורר אחרי כמה שעות, בלילה, בבית החולים בילינסון. “ההורים שלי היו שם, קצינים, אנשים שאני לא מכיר. דבר ראשון שאלתי מה עם סתיו, לא ענו לי, חלק מהאנשים התחילו לבכות ונלחצתי, הבנתי שקרה משהו נורא”.

אור זרגרוף. צילום: אופיר זגורי
אור זרגרוף. צילום: אופיר זגורי

הרופאים איבחנו פגיעות בכל חלקי הגוף. זו הייתה רק ההתחלה של תהליך שיקום ממושך בן מספר חודשים, שאותו החל על כסא גלגלים, המשיך על קביים וסיים על רגליו. “ללא ספק התקופה הכי נוראית בחיים, קשה פיזית ונפשית, גם בגלל האובדן, גם בגלל הפציעה וגם בגלל תהליך השיקום המורכב”, אומר אור. “הפגיעה הכי מדאיגה הייתה דווקא בפנים שלי. נחתכתי מעל העין, זמן קצר אחרי התאונה הייתי חייב לעשות ניתוח פלסטי ולא הסכמתי. אני זוכר שאמרתי לרופא המנתח שאני לא רוצה לעבור את הניתוח, שאלתי אם תישאר צלקת בפנים, הוא אמר לי כן, אז סירבתי להיכנס לחדר הניתוח. התעקשתי שישחררו אותי כי עוד שלושה ימים תוכננו לי צילומים עבור קמפיין של דורין סגול. הרופא הביט בי, אמר לי ‘אתה לא יוצא לשום מקום’, אמרתי לא – אין מצב שאני נכנס לחדר הניתוח! אחרי ויכוח שנמשך דקות ארוכות הוא קרא למנהל בית החולים. המנהל שאל אותי אם אני יודע איך אני נראה. אמרתי שלא, הוא צילם אותי בטלפון שלו והראה לי את הצילום. היה לי חור גדול מעל העין”.

– איך הגבת?

“התעלפתי. אחרי שהרימו אותי והתעוררתי פניתי לרופא, אמרתי לו ‘תעשה את הניתוח, תעשה מה שאתה רוצה, כבר לא מעניין אותי. בסוף נשארה צלקת קטנה, בגבה. לא רואים”.

חזרה בתשובה – ובשאלה

אור הוא הבכור מבין שלושה אחים. בגיל 15 החליט לחזור בתשובה, בעקבות מות סבו. “סבא שלי נפטר לפני 6 שנים, הייתי מאוד קשור אליו, הוא היה כמו האבא השני שלי. סיפרו לי שכאשר הייתי קטן, רק סבא שלי היה מסוגל לגרום לי להפסיק לבכות ולהתחיל לחייך. כשהוא נפטר, לקחתי את זה מאוד קשה. בשנת האבל, אבא שלי לקח אותי לתפילות ולשיעורי תורה. נכנסתי לזה די עמוק, מאוד אהבתי את כל הקטע של החזנות והפייטנות ופשוט החלטתי שאני חוזר בתשובה, לבד. אפילו רציתי לעזוב לישיבה, אבל אבא שלי עצר אותי מלעשות את הצעד הזה. שמרתי מצוות באדיקות, למעשה במשפחה הייתי היחיד ששמר שבת”.

– המשפחה לא חזרה בתשובה?

“לא. וזה היה קשה מאוד. היו לנו שיחות ארוכות על הנושא, ניסיתי לשכנע את ההורים שלי לחזור בתשובה. אני זוכר שבימי שבת ההורים יצאו לטייל עם האחים שלי ואני נשארתי לבד בבית, כשהאוכל עדיין קר. נהגתי להוציא את האוכל החוצה אל השמש, כדי לחמם אותו ולאכול ארוחת צהריים. אני יודע שהיה קשה להוריי לראות אותי ככה. כשזה הגיע למצב שהחזרה בתשובה התנגשה עם כיבוד אב ואם, החלטתי לרדת מהעניין בהדרגה עד שבסופו של דבר חזרתי בשאלה. אני עדיין לא פוסל אפשרות לחזור בתשובה, גם היום אני לא מדליק אש בשבת, אבל כרגע טוב לי כך, כמו שאני. החזרה בתשובה די ניתקה אותי מהעולם החילוני, אפילו פייסבוק לא היה לי עד לפני כשנתיים”.

חולם בגדול. זרגרוף. צילום: אופיר זגורי
חולם בגדול. זרגרוף. צילום: אופיר זגורי

אור מעיד על עצמו שתמיד היה ילד ביישן וחסר ביטחון. לפני כארבע שנים התלווה לחבר העובד בדוגמנות, ליום צילומים בתל אביב. זה היה המפגש הראשון שלו עם עולם הזוהר.

זרגרוף: “ישבתי בצד, הסתכלתי איך האיש הופך לכוכב של היום, מטפלים, מאפרים, מלבישים, מאכילים ומשקים אותו. בשלב מסויים המעצבת פנתה אליי ואמרה לי ‘מה אתה יושב שם, יש יום צילומים!’ לקח לי זמן להבין שהיא חשבה שאני אחד הדוגמנים. אמרתי לה, אני בסך הכל נמצא פה עם חבר. הייתי ילד מאוד ביקורתי כלפי עצמי, פחות רזה, פחות אהבתי את עצמי, אפילו לא צילמתי את עצמי בטלפון. ואם היו תמונות שלי, דאגתי שיגנזו אותן מיד. לא היה לי ביטחון לעשות מה שאני רוצה, מה שאני אוהב, תמיד חשבתי מה אחרים יגידו”.

בעקבות החוויה, סיפר אור לאביו ואמר לו שהוא רוצה להיכנס לעולם הדוגמנות. “אני תמיד מתייעץ עם אבי, בכל עניין ובכל שאלה. אני מאוד מעריך את דעתו ומקשיב לעצותיו. כשאמרתי לו שאני רוצה לנסות לדגמן, הוא לא היה בעד זה, כי גם הוא יודע, שזה עולם שאתה יכול ליפול בו בשניה, כל פעם צצים כוכבים חדשים ואתה יכול יום אחד לעבוד ולהגיע לשיא, ואחר כך לא לקבל הצעה אחת במשך שנה. הוא אומנם לא עצר אותי מלנסות את מזלי בתחום, אבל מאוד חשש שאני אשבר ואכשל”.

 

יש פוטנציאל

יום אחד, אחרי שהתגייס, ואחרי שקיבל עצות מידידה שעובדת בענף, יצא אור, עם מדים, היישר מהבסיס, לתל אביב. “לא היה לי אפילו צילום אחד, לא ידעתי מה זה בוק בכלל… נכנסתי לסוכנות דוגמנות, כשאני רועד מהתרגשות כמו ילד קטן, פחדתי שיגידו לי שאני לא מתאים. הביאו לי קטע קריאה של פרסומת, אחרי שסיימתי להקריא, והאחראי הסתכל עליי ואמר, ‘התקבלת’. העיניים שלי נצצו. הוא אמר לי שיתכנן צילומים למחרת, ביקש שאביא 3 סטים של בגדים והבטיח שבמקום יהיו מאפרת, ספר וכל מה שצריך. שאלתי כמה זה עולה, אמר לי 3000 שקלים בערך והסביר לי שבלי זה, לא אוכל להיכנס לעבודה בסוכנות. אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה קצת ושאני צריך להתייעץ. חזרתי הביתה, הראיתי לאבי את החוזה והוא שלל בתוקף. אפילו לא נתן לי להביע דעה. מה פתאום לשלם 3000 שקלים?”

אור ויתר על הרעיון ועל החלום, אבל רק באופן זמני. הוא פנה לחבר ילדות טוב שלו, הצלם הכרמיאלי אופיר זגורי, ושאל אם יוכל לעשות למענו טובה, לצלם כמה תמונות: “אופיר אמר לי שאיננו צלם דוגמנות, אבל בשבילי היה מוכן לעשות מספר צילומים. אחרי כמה שעות, קלטנו שזה נגמר עם 300 תמונות… התאהבתי במצלמה במבט ראשון, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אני לא אשכח את היום הזה. סוף סוף היה לי תיק עבודה”.

כאשר פתח אור דף פייסבוק והעלה תמונות מהבוק של זגורי, הוא קיבל פניה מנציגת סוכנות רוברטו בן שושן, שאהבה את הצילומים. היא הזמינה אותו לפגישה אישית עם רוברטו, אחד האנשים החזקים בעולם הדוגמנות בארץ. “נפגשתי איתו, הוא אמר לי שקיבל המלצה חמה עליי, שיש לי פוטנציאל ושהוא רוצה אותי בסוכנות שלו. כשהביא לי את החוזה, ציין שיעלה לי כסף להכין את הבוק, 2000 שקלים ליתר דיוק. כבר היה לי מספיק ביטחון כדי לומר לו שכבר הייתי בסיפור הזה. התייעצתי עם אבא שלי ועם חברים אחרים וויתרתי על ההצעה. הגעתי לשלב שבו כבר הייתי מתוסכל. פניתי לסוכנות אחרת, שם קיבלתי אותה תשובה, שאני מתאים להם, אבל שעליי לשלם אלפי שקלים על הבוק”.

לפני קצת יותר משנה ניסה זרגרוף שוב את מזלו ושלח תמונות מהבוק שלו לסוכנות יולי. “הם הודיעו לי שהם מעוניינים לפגוש אותי”, הוא משחזר את השיחה. “שאלתי כמה עולה בוק? אמרו לי שיש לי פוטנציאל ושהם מוכנים להשקיע בי, לכן אצטרך לשלם רק כמחצית העלות של ההפקה, כ-1000 שקלים. הבנתי שיש פה גישה שונה, שמדובר בסוכנות רצינית והסכמתי”.

 

סגירת מעגל

העבודה הראשונה של אור הייתה כעבור מספר חודשים בצילומים לקמפיין של זיפ. “אחרי שהתקשרו אליי והזמינו אותי להגיע לסט הצילומים, התרגשתי מאוד, לא הצלחתי להירדם לילה לפני זה, פחדתי שלא אצליח לעשות כל מה שיאמרו לי. בדרך לשם לא הפסקתי לרעוד. לא אשכח כל חיי את הרגע שהגעתי לסט, ראיתי את אסתי גינזבורג שם. כשהחלו הצילומים הרגל שלי החלה לרעוד בלי שליטה. בהפסקה התקשרתי לחבר, אותו דוגמן שליוויתי אותו לצילומים לפני 4 שנים ושאלתי אותו מה לעשות כדי להפסיק את ההתרגשות. הוא אמר לי ‘תירגע, זה היום שלך, זה בשבילך, אנשים באו לשרת אותך’. קראתי לו לבוא, כדי להיות שם איתי והוא אכן הגיע על מנת ללוות אותי, בדיוק כמו שלפני ארבע שנים אני ליוויתי אותו לצילומים. סגירת מעגל”…

לפני כחצי שנה, נפגע אור באותה תאונה שבה פתחנו את הכתבה. רק בשבועות האחרונים הוא מתאושש וחוזר לעצמו. בימים האחרונים השתתף בקמפיין אופנה של תל אביב יפו. הוא עדיין נמצא בשלבים הראשונים של הקריירה, אבל אינו מתכוון לוותר. “למדתי דבר אחד מהתאונה הנוראה. להעריך את החייים” הוא מדגיש. “לא משנה מה אעשה, לאיזו פסגה אגיע, כל עוד אני קם בבוקר, זה הכי משמעותי. כל השאר זה בונוס. חצי שנה לא עבדתי, הייתי בתהליך שיקום ארוך וממושך, בסוכנות יולי המתינו לי בסבלנות, זה לא מובן מאליו. בזמן האשפוז והשיקום, עטפו אותי שם בחום ובאהבה, כשסיפרתי להם שאני חוזר הם מיד הציעו לי שורה של קמפיינים”.

מה הלאה, אני שואל את אור, איפה הגבול? “יש לי כמה קמפיינים בדרך, שאני מעדיף לא לספר. יש פרויקטים שהסוכנות בונה עלי בעתיד הלא רחוק. אחרי כל מה שעברתי, אני מתמסר להגשמת החלום שלי, זה מה שאני רוצה לעשות בשנים הקרובות, בשאיפה להגיע לחו”ל. אני גם רוצה שיבינו שאני הרבה מעבר לסתם פנים יפות. הלוואי שכל ילד שרוצה להגשים חלום, לא משנה באיזה תחום, יראה בי דוגמה לעקשנות והתמדה”.

שתפו

כתבה מעניינת:

אישה שירותים צילום אילוסטרציה 2018

תחזרו לנשום: כך תפתרו את בעיית הריח הרע בחדר השירותים

תסלחו לנו על הביטוי אבל לחרא יש היסטוריה ארוכה. רובנו לא מדברים על הריח הרע …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable