Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1453391037:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12361
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בריאות וכושר / רון שפירא
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => רוח
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 478
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/01/מלח.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

הרוח

שתפו

יורגוס אהב את הים. אבל יותר מכל אהב יורגוס את הרוח, כי הרוח הביאהו תמיד אל חלומותיו ומטה לחמו.

יורגוס היה בן למשפחת ימאים יוונית, הייתה לו ספינת מפרשים עשויה עץ ובה היה מפליג בין  נמלי הים התיכון. הוא נולד ברודוס. שם בכפר הציורי לינדוס  למד בילדותו את שושנת הרוחות ורזי הניווט הימי, עד שאלו הפכו למומחיותו. הידע הזה הוביל אותו לרשת את צי הספינות של סבו.

יורגוס שלנו היה זאב למוד קרבות. גופו העיד יותר מכל על שעבר עליו עם השנים. את רגל העץ שלו הוא ‘הרוויח’ ביושר כשנלחם בנמל של רודוס מול פולשים טורקיים. את ידו התותבת הוא ‘השיג’ כשסערת הים ומשברי הגלים כרכו את חבל המפרש סביב ידו. ולא רק, אלא גם רטיית עינו השמאלית הוא חבש מיד אחרי ששודדי ים  ניסו להשתלט על מטעני ספינתו ופצעוהו בפניו.

יורגוס התפרנס כמו אביו וסבו מעסקי הובלות הים: מנמלי פיראוס ואתונה הוא היה משיט תיבות כסף וזהב של סוחרים אל נמלי הים התיכון אל קיסריה וצידון. לכשהגיע ליעדיו היה נוטל מן התיבות את חלקו שלו, משלם ומאכיל את צוותיו ומוסר את המטען לבעליהן. פעם היו אלו מטבעות הזהב, אבני חן או מטעני פירות יבשים וזיתים כבושים שנשלחו אל שני צדי הים. מבטו המאיים וצלקת לחיו לו מנעו ממלחיו לחבבו. יורגוס היה מנהיגם. יותר מכך, יורגוס היה אביהם האהוב.

ולא רק, ליורגוס הייתה אהובה שחיה לה אי שם בצידון. קוראים לה סלינה, היא יפת תואר, שחורת שיער, בעלת עור שחום, עיני שקד וחיוך צחור. הנמל האהוב על יורגוס הוא הנמל בצידון. שם היה פוגש את סלינה אהובתו. לשם היה עורג בלילות הסער, הקור והזעף. ולא רק אל סלינה, יורגוס אהב בכלל להגיע אל כל נמלי היעד שם קיבל את שכרו בכסף, בזהב, באבני חן או במזונות שונים. כי יורגוס גדל על המוטו המשפחתי: ‘אם לא תדע לאיזה נמל הנך חפץ להגיע – שום רוח לא תיקח אותך לשם!’ וליורגוס יש הרבה נמלים ויש לו גם את הנמל של סלינה. ובגלל זה יש לו ליורגוס רוח. תמיד הייתה ותהייה לו הרוח!

וכמו בחיים, בתהליכים בכלל ובתהליכי הבריאות וההרזיה, אם יש בכם להט, מטרה, כיוון, יעד. תהיה לכם תמיד את הרוח שתיקח אתכם לשם, לנמל שלכם.

שבת שלום!

שלכם, רון

כתבה מעניינת:

מסכת בד דטוקס מאג'יריי

אזעקת טרנד: קוסמטיקה ״שחורה״

שתפומסכת פחם, אבקת יהלומים גרוסה ותמצית אבן המטייט – הכירו את הרכיבים השחורים שיסייעו לכם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *