יהודה אבן חיים בית הכנסת הסלוניקאי בחיפה
יהודה אבן חיים בבית הכנסת הסלוניקאי בחיפה. צילום ארכיון

השואה שאף אחד לא מדבר עליה

שתפו

מבין כל הקהילות היהודית שנספו בשואה, כמעט שלא מזכירים את קהילת יהודי יוון. הסיפור האמיתי ועדויות על ימיה האחרונים של האוטונומיה היהודית בסאלוניקי

מאת יהודה אבן חיים יוזם מיזם הנצחה של שואת יהודי יוון ומחבר הספרים: "סאלוניקאי באושוויץ" בז'אנר ספרות ילדים על השואה, "הטלאי הסאלוניקאי", "הרוקח מטריקאלה", "אני אלברטו מטרסו", יוצר סרט התעודה "טלאדינו" שהשתתף בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים

הפלישה ליוון החלה באפריל 1941 כחלק מסיוע הוורמכט לצבא האיטלקי באלבניה. במתקפת בליץ מהירה הוכרע הבלקן מסרביה ועד יוון שבגבול תורכיה. יוון נחלקה לשלושה חלקים: החלק המזרחי אשר נקרא תרקיה סופח לבולגריה, החלק הגדול כולל סאלוניקי נשאר בכיבוש גרמני ישיר והחלק הדרומי בשליטת האיטלקים. במשך שנה לא היו אירועים חריגים ביוון על מנת להרגיע את הקהילה היהודית ולהפילה בפח. משנת 1943 החלו הצרות והאס אס החל בתוכנית "הפתרון הסופי" ממש כמו במזרח אירופה. הוקמה היודנראט – מועצת היהודים אשר נועדו לסייע לגרמנים ללכוד את הקהילה ולבצע את המשלוחים לאושוויץ. כך הוקם מפקד ורישום של היהודים והחל יישום הטלאי הצהוב וגם סימון חנויות היהודים והרכוש היהודי. לגירוש עצמו נבחרה שכונת הברון הירש שהייתה ממוקמת סמוך לתחנת הרכבת של סאלוניקי. מרגע זה ואליך היה ברור כי היהודים נמצאים במוקש וכל דרכי העיר סגורים למילוט, אין יוצא ואין בא.
היו אלה רגעיה האחרונים של האוטונומיה היהודית של סאלוניקי שפרחה ושגשגה מרגע היווסדה בגירוש ספרד בשנת 1492. היהודים היוונים דוברי הלאדינו הרגילים לשמש הים תיכונית, הגיעו למחנה קפוא ולמפגש עם יהודים דוברי יידיש שלא האמינו שמדובר ביהודים. האחווה והרעות היו הדבר היחידי שסייע להם בגהינום אליו נקלעו.

יתכן שתרצו לקרוא גם את המאמר הזה:

עדויות הניצולים

הגב' רנה מנו ז"ל (ממשפחת מנו ספנות)
הגיעה כילדה לאושוויץ. מאחר והייתה ילדה קטנה עם "בקבוקים" בשיער היא הייתה אהובה על הכל וכך קרה שאשת אס אס בשם רוזלין הצילה אותה ממוות שכן דאגה שרנה מנו תהיה אשת טיפוחיה ולא יאונה לה כל רע. נראה היה כי רנה הקטנה מסאלוניקי הזכירה לה את בתה הקטנה…

ג'אקו רזון ז"ל
הגיע לאושוויץ מסאלוניקי וזוהה על ידי הגרמנים כמתאגרף מקצועי מיוון. הם העבירו אותו ממחנה העבודה אל עבודת המטבח המבורכת בה יש גם חום, תנור והגנה מהקור של פולין וגם אוכל. בכל יום ראשון היה על ג'אקו להתאגרף ולנצח על מנת לשעשע את האס אס בלב הגהינום והתופת. ג'אקו עזר לחבריו הסאלוניקאים במזון ובתמיכה נפשית וכך שרד הוא ואלו שאתו את השואה.

הרקליס רוטוס ז"ל – הרוקח מטריקאלה
רוקח זה מהעיר טריקאלה שבהרי יוון הציל יהודים באמצעות בית המרקחת שלו. הוא היה יושב ראש אגודת הרוקחים של טריקאלה בעת המלחמה. כל מי שהגיע אליו ניצל שכן הועבר לפרטיזנים בהרים. במקום זה גם פעלה המחתרת היוונית.

אלברט אררה הי"ד
בקיץ 1944 התקיף ופצע אלברט את שומרי האס אס במתחם הזונדור קומנדו של פינוי אפר הנרצחים וניסה להמלט מעבר לנהר הוויסלה. הוא נתפס ועונה למוות. הוא מסמל את הגבורה היהודית היוונית בתופת של אושוויץ והשואה .
(עדות זו מופיעה באנציקלופדיה של השואה, ערך "יוון").

מרד הזונדרקומנדו אוקטובר 1944
השתתפו במרד יוונים רבים מהם 135 מיהודי יוון שנהרגו במרד. יהודים אלו היו קצינים בצבא היווני ולכן עמדו בחוד החנית של המרד ברוצחים הגרמנים. יהודים יוונים אחרים שנבחרו מבלי שידעו לעבוד במחנה הזונדרקומנדו באושוויץ סרבו להוראת האס אס בעת קבלת המשלוחים של הונגריה בשנת 1944 והוצאו להורג. 400 יהודים אלה מיוון נרצחו על סרובם זה בקיץ 1944. הם שילמו את המחיר היקר על אצילות נפשם.
יהודי יוון פינו את הריסות מרד גטו וורשה ואף השתתפו במרד עצמו מניפים את הדגל היווני.

השמדת יהדות איי יוון
מתוך עדותו של הרופא היהודי – הונגרי שעבד בכפיה עם ד"ר יוזף מנגלה: "הלילה שרפו את יהודי האי קורפו, יהודי יוון שבים התיכון, אחת הקהילות הוותיקות ביותר של יבשת אירופה. ספינות גרר גררו אותם על רפסודות במשך 27 ימים. לאחר מכן הם התגלו בקרונות הסגורים, ללא מזון ומים. בהגיע הקרונות לרמפת המוות של אושוויץ ונפתחו דלתותיהם, לא יצא מהם איש. מחציתם היו מתים ומחצית שניה שכבה ללא הכרה, במצב גסיסה. הטרנספורט כולו, עד לאדם האחרון שבו, הועבר ישר לקרמטוריום מספר 2״.
(מתוך הספר "הייתי עוזרו של מנגלה באושוויץ" מאת ד"ר מיקלוש ניסלי)

אלברטו מטרסו
נער בן 14 עת פלשו הגרמנים לסאלוניקי. השכן הנוצרי של משפחתו ניסה לשכנע את אביו, יעקב מטרסו, לא ללכת לטרנספורט ולהימלט בכפר בו מצויה משפחתו של השכן. מאחר ושכן זה היה פליט בעצמו מתורכיה בעת הטרנספר בין יוון לתורכיה הוא חש בסכנה וטען כי ילדים, זקנים, חולים ונכים לא הולכים למחנה עבודה. איזו תועלת יביאו לגרמנים כח עבודה זול? ואולם הורי אלברטו יעקב וליזה לא רצו להקשיב לאזהרת השכן הטוב בסאלוניקי. לאחר תלאות וייסורים רבים הגיעו בני המשפחה המורחבת לאושוויץ והנשים והילדים הועלו ברמפה למשאיות עם סימון הצלב האדום.

אביו של יעקב שמח על כך ואמר שלפחות הם אינם צועדים כמו הגברים. יהיה להם פחות קשה במחנה העבודה אליו הגיעו כל בני הקהילה. מאחר ואביו של אלברטו, יעקב, גם דיבר צרפתית, הוא שאל את הקאפו הבלגי שהיה להם בצריף הבידוד מתי רואים את הנשים והילדים. כשנודעה לו האמת הוא מעולם לא סלח לעצמו שלא שמע לשכן היווני נוצרי בסאלוניקי ולא הסתתר בכפר. מרגע זה ואילך הוא איבד מרצונו לחיות ולשרוד ואף בהמשך רזה מאד ולא שרד סלקציה…

אלברטו עצמו לאחר אין ספור אירועי רווח והצלה, הגיע לחיפה והפך לפועל נמל בתקופת ראש העיר אבא חושי. הוא נשוי, אב לשני ילדים וסב לנכדים ונינים המסבים לו אושר רב.

כתבה מעניינת:

מוטי היבש. צילום מהפייסבוק

״מוטי המחשמל״ איננו עוד

שתפומוטי היבש שהיה מוכר במשך שנים רבות כ״מוטי המחשמל״ והיה התקליטן המוביל באזור הצפון נפטר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.