זהר.נט חדשות כרמיאל
עשרים שנה עברו מאז שקבוצת הנוער של הפועל כרמיאל בכדורסל, שזכתה לכינוי חתולי הפרא בגלל הקמע שלה, הייתה הדבר החם בעיר והייתה אחת מהקבוצות הטובות במדינה. מאות אוהדים מילאו מדי שבוע את אולם הספורט במשחקים, נהנו מהפנינגים צבעוניים עם פרסים לקהל והרבה נצחונות. שני עשורים אחרי, כינסנו כמה מהאנשים שעמדו מאחורי ההצלחה הגדולה ההיא לפגישת מחזור מרגשת
שנת 1994 תיזכר כאחת משנות השיא של הכדורסל הכרמיאלי והרבה בזכות חבורה של אנשים בעלי ראש יחודי וקבוצת כדורסלנים צעירים שעדיין לא מלאו להם 18, אשר הטריפו את כל העיר. קבוצת הנוער הפועל כרמיאל שנקראה אז “חתולי הפרא” העפילה לגמר גביע המדינה, הישג היסטורי חסר תקדים – ושיחקה מול הפועל חולון. באותה שנה זכתה להעפיל לליגה הבכירה לנוער ונחשבה לאחת משתי הקבוצות הטובות בארץ באותה תקופה.
כל מי שהיה כאן בכרמיאל לפני עשרים שנה, גם אם אינו אוהד ספורט מושבע, זוכר בוודאי את הטירוף הגדול. המקומונים התגייסו ופירגנו עם כותרות ענק ותמונות, הקהל מילא את היכל הספורט של אורט הורוביץ בכל משחק בית, הקמע – בובת ענק של חתול פרא, הסתובב בין האוהדים, מוטי המחשמל היה על תקן הכרוז וחימם את האווירה, פרסים והפתעות חולקו לאוהדים. בקיצור, היה כאן מאוד שמח, פעם… האווירה במשחקים הזכירה לא פחות ממשחק של קולג’ בארה”ב, עם כל הצבע והרעש. כאמור, גם התוצאות על הפרקט היו בהתאם, כשרוב המשחקים הסתיימו בנצחונות גדולים.
כוכבי הקבוצה התפזרו מאז לכל עבר, חלקם המשיך לפתח קריירת כדורסל מפוארת בקבוצות בליגות הבכירות, חלקם עזב את הספורט. אנשי ההנהלה והצוות המקצועי המשיכו גם הם – כל אחד בדרכו. אחרי כמה שנים, חתולי הפרא פשוט נעלמו מהמפה, למרבה הצער.
הרעיון אמריקאי, הביצוע כרמיאלי
עשרים שנה אחרי, הפגשנו בביתו של שי סולומון, מחתולי הפרא של אז, חלק מהאנשים שעמדו מאחורי הפרוייקט היחודי: איתן שוחט מנג’ר הקבוצה, יוסי בוכניק המאמן, ושלושה משחקני הקבוצה: גיא כהן, איתן הרשקוביץ ושי סולומון. כל מי שהגיע, הביא עימו תמונות וגזרי עיתונים מאותה תקופה, ופיזרו את הכל על השולחן. כמות הצילומים הייתה כה גדולה עד שלא היה מקום פני לספלי הקפה. הצצה בכותרות של אז, מספקת תמונה אמיתית של מה שהתחולל כאן וסחף אחריו עיר שלמה, גם מי שלא נחשב לאוהד ספורט התעניין אז בנעשה בקבוצה והגיע למשחקים.
איתן שוחט שנמנה על מקימי הקבוצה, נזכר בערגה: “טסתי להשתלמות מאמנים באריזונה ארה”ב בשנת 1991 ושם פגשתי במאמן של אחד המכללות ומאד התחברנו. שם הקבוצה שלו היה ה”Wild Cats”. כשחזרתי הביתה, הרגשתי שהייתי חייב לעשות משהו עם הדבר הזה. הלכתי ישירות לדידי לדרר שהיה חבר טוב שלי ומשם התחלנו לגלגל את הרעיון. נפגשנו עם אבשלום זיגרון ז”ל שהיה מזכיר מועצת הפועלים באותה תקופה. כבר מההתחלה החלטנו להציב רף גבוה מאוד של סטנדרטים. דידי מונה ליו”ר הקבוצה, מינינו את יוסי בוכניק למאמן הקבוצה, הבאנו את רון שפירא כמאמן כושר ולאחר מכן את ארקדי. אבשלום שחר ועידו חגי היו אחראים על הקשר עם הקהילה. איציק מנדלי מונה למנהל הקבוצה”.
על האווירה המטורפת שהייתה סביב הקבוצה, מספר שוחט: “הסתובבנו בקניונים, בבתי הספר ובכל העיר על מנת לשווק את הקבוצה. ההתעניינות בעיר היתה מטורפת. אפילו הטלוויזיה המקומית – מט”ב העבירה משחקים שלנו בשידור ישיר. מוטי המחשמל (מוטי היבש) היה אחראי על כל נושא המוסיקה ושימש ככרוז הקבוצה”.
גיא כהן שנמנה על כוכבי הקבוצה, מספר: “היה מרגש לראות את כל הילדים שמילאו את האולם של אורט הורוביץ כשעה לפני המשחק, וחיכו לנו רק כדי שנחתום להם. לא היה ניתן להכניס סיכה לאולם. גם המעברים בין הכסאות היו מלאים. זו היתה חוויה בלתי נשכחת”.
יוסי בוכניק מאמן הקבוצה מעלה זכרונות גם הוא: “הרבה אופי וווינריות היו בקבוצה הזו. האימונים והמשחקים שהיו קשים מאד, המאבקים הפיזיים תוך כדי המשחק או האימון רק חיזקו מנטלית את השחקנים. גם כשהיו הפסדים, והיו… ראו עליהם את החוסן הנפשי. יש לי הרבה מילים טובות להגיד על ההורים של אותם ילדים ששיחקו אצלנו, כי ראו שהילדים קיבלו את החינוך הטוב ביותר. אין ספק שלהורים יש השפעה מכרעת על הצלחת הקבוצה, כי לעשות עלייה לליגה הבכירה ולהגיע לגמר גביע באותה עונה, זהו דבר שאינו מובן כלל מאליו”.
הקבוצה פורקה לאחר 4 עונות, בעקבות החלטה עירונית לבצע סדר מחודש בספורט המקומי. ענף הכדורסל הועבר לידי מכבי, וכל מה שהיה קשור לקבוצת הכדורסל של הפועל נסגר ובוטל.
מחכים לדור הבא של חתולי הפרא
הזכרונות מהעבר המפואר נשארים חקוקים עמוק בלב. כרמיאל היא עיר של כדורסל, כך אומרים. אחרי ההצלחה הגדולה של חתולי הפרא, הייתה כאן גם קבוצת נשים – נירוסופט שסחפה עיר שלמה. הקהל הכרמיאלי צמא להצלחות.
שי סולומון, משחקני חתולי הפרא: “אין לי ספק שהילדים של היום רוצים לראות מודל בדמות קבוצת בוגרים בליגות הבכירות, רק כך תהיה המשכיות לכל מועדון ומועדון. זמן רב מחכים בכרמיאל לקבוצה שתסחוף אחריה עיר שלמה. בדיוק כמו לפני עשרים שנה, אז זה היה דבר מאד מיוחד. עיר שלמה התרגשה איתנו יחד ואני בטוח שהודות לכך שקיבלנו ‘גב’ מהקהל שמילא עד אפס מקום את האולמות, הגענו להצלחה האדירה הזו. יש לנו עיר נפלאה שמונה כ-50,000 תושבים. מגיע לנו גם להתגאות ולהשתייך לדבר שהוא גם תרבותי וגם חינוכי. אני חושב שכשרואים אולמות מלאים במשפחות, זה נותן תחושת סיפוק אדירה. כשאני עובר בעיר צפת למשל, אני תמיד רואה שהאולם מלא מפה לפה במשחקי הקבוצה. חבל שבכרמיאל אנחנו לא רואים זאת”.
כל המשתתפים במפגש המחזור המאולתר הסכימו כי שנת 1994 תיזכר כאחת משנות השיא של הספורט המקומי. “אנו תקווה ששנים אלו אכן יחזרו עבור אוהדי הספורט המקומיים ועבור הקהילה אשר צמאים למעט גאווה מקומית” אמרו שם.
בתמונה: חלק מחתולי הפרא, היום. צילום: אייל קמחי ואמיר שיבי
