בית / Fun / פרשת השבוע - הרב יעקב ידיד / חג הסוכות: כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת
חדשות כרמיאל

חג הסוכות: כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת

שתפו

א. חודש של חגים

עוד לא הצלחנו להתאושש מצום יום הכיפורים, ודבש ראש השנה עוד מתוק בפינו, וכבר אנחנו בחג חדש, המון מצוות ונושאים יש בו: סוכה, וארבעת המינים, ושמחת בית השואבה, והושענא רבה, ושמחת תורה ושמיני עצרת. חג עמוס במיוחד וחודש עמוס מאד של חגים ואורות. לא לחינם נקרא החודש הזה: " ירח האיתנים".  חודש עם כזו עוצמה וכל כך הרבה חגים, הוא בוודאי צריך להיות איתן. לעיתים נדמה שהיה קל יותר לו החגים היו מחולקים גם לשאר החודשים ולא מתמקדים כולם בחודש אחד, אך בעלי החסידות מסבירים כי עכשיו אנו לוקחים כוחות לחורף הארוך, שבו אין חגים מן התורה, וכל העוצמה המאירה לנו עכשיו היא צידה לדרך החיים, שאם נדע לאסוף נכון את האורות מחודש תשרי נוכל לצעוד עמם ומכוחם כל השנה. מעבר לשמחת החג, ולחוויה המשפחתית המשותפת, ומעבר למאכלים המיוחדים, ולימי חול המועד הנעימים, יש אם כן צורך להבין את עניינו של כל חג, את משמעותו וייחודו, את מה שהוא בא ללמד אותנו כדי שנצעד מכוחו גם הלאה. יש לחגי ישראל עומק פנימי רב, ומוסר השכל גדול המאיר ומדריך את חיינו. מה בא אם כן ללמדנו חג הסוכות?  מה נושא עימו החג הזה?  מה ניתן ללמוד בדור הזה?

ב. יוצאים מהבית, לאן?

לכל חג מצוות משלו, בפסח אוכלים מצה, בשבועות מאכלי חלב, לומדים תורה כל הלילה ועוד, אבל סוכות דורש מאיתנו משהו קשה יותר. בסוכות אנו עוזבים את הבית, המבצר, ועוברים לבית בד או עץ, דווקא בעונה הסתווית והמתקררת. מדוע?  מהי משמעות המעבר לסוכה?  חז"ל למדו אותנו שהסוכה זכר לענני הכבוד שהיו מקיפים את ישראל בהיותם במדבר, וזכר לסוכות שהיו ישראל עושים בעצמם ביציאתם ממצרים (שו"ע או"ח סימן תרכ"ה מש"ב ס"ק א'). "יכול היה הקב"ה לעשות נס לצבאותיו ולהושיבם בבית גם במדבר  כשם שעשה להם נס בהושיבם בסוכות ובהקיפם  בעננים… אלא לכך הושיבם בסוכות בדירות ארעי, למען ידעו דור גאולים, וידעו כל דורותיהם אחריהם, כי אין מושב בית, ואין מקום דירה, אלא זה שה' בונה אותו…" (ספר התודעה).  הסוכה באה ללמד אותנו עיקרון חשוב ובסיסי באמונה: לא מה שנראה בטוח הוא אכן כזה, ולא המבצר ששם האדם לביטחונו אכן מגן עליו, ואין בטחון בשום מציאות שאיננה חלק מרצון ה'. יבנה האדם את בטחונו ואת יציבותו על המשען האלוקי, ולא יסמוך רק על מעשה ידיו. וזוהי הסיבה שמונה הטור לתאריך של חג זה: "ואף על פי שהוציאנו ממצרים בחודש  ניסן, לא ציונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך, ולכן ציוה אותנו שנעשה סוכות בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה…" (או"ח תרכ"ה). יוצאים מהבית הבטוח בזמן הלא נכון, ומבטאים בזה את האמונה הפנימית בבורא עולם.

ג. סוכתו של יעקב אבינו

סוכות מופיע בספר בראשית כשם מקום, מיד אחרי פגישת יעקב עם עשיו בפרשת וישלח, קובע יעקב את מקומו: "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות" (בראשית ל"ג י"ז). קושי גדול עולה למתבונן בפסוק הזה: יעקב בונה בית למשפחתו, ובונה סוכה לצאנו, והיה ראוי לכאורה שיקרא למקום על שם הבית, ולא על שם הסוכה הארעית, ומדוע קורא יעקב למקום סוכות על שם המבנה של הצאן?  נראה לכאורה שיעקב אבינו רצה למד אותנו את יסוד הסוכה:  אמנם עראית, וניתנת לפרוק בכל רגע. הרוח והגשם מטלטלים אותה, ואין לה את היציבות הברורה של הבית. אבל יציבות קביעות ובטחון לא קונים במטבע חומרי, לא האמצעים הפיסיים משרים בטחון, שהרי כל אלה לא יכלו לסייע לו בפגישה עם עשיו, ובבריחה מלבן, מה שנותן עמדה בטוחה היא האמונה והביטחון באלוקים. יכולה להיות סוכה בטוחה ובית מלא פחד, יש מצב שבו הבית הנראה כחזק יפול בעוד הסוכה החלשה תשרוד, כך היא האמונה הישראלית ואותה אנו מבטאים בסוכות. ויעקב כשבונה את ביתו ואת סוכתו הוא מדגיש דוקא את הסוכה ולא את הבית. ולכן קורה למקום על שם הסוכה.

ד. ושמחת בחגך והיית אך שמח

מכל החגים שמח הוא חג הסוכות, בו ציוותה התורה במפורש על השמחה: "ושמחת בחגך והיית אך שמח", בו היו נערכות מדי לילה בבית המקדש שמחת בית השואבה, שאמרו עליה חז"ל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". שמחת בית השואבה שהיתה נערכת כל לילה היתה נמשכת כל הלילה, וכבר היו תנאים שאמרו שבחג הסוכות לא ראו שינה בעיניהם כמעט כל שבעת ימי החג. גם היום נערכות בכל מקום לילות שמחה לזכר אותה שמחה מופלאה שהיתה בבית המקדש. גם ארבעת המינים: לולב אתרוג, הדס וערבה משמעותם היא השמחה וההתחדשות שהם מולידים באדם. אולם אחרי שראינו לעיל כי הסוכה הארעית באה לקבע בקירבנו את תחושת האמונה, והידיעה שכל מבטחו של האדם הוא ברוחני האלוקי ולא בגשמי המורגש, מובנת השמחה עוד יותר:  רוב השמחות הקטנות שלנו באות כדי לשכח מאיתנו את צרת היומיום, לצאת קצת מהחלקים הלא נעימים של חיינו, ולשקוע בשמחה מרפדת. אבל השמחה שעליה אנו מדברים כאן היא שמחה מסוג אחר: שמחה של רוממות רוח, שמחה שבאה מתוך עוצמה של אמונה, שמחה שמביאה לידי ביטוי את האדם כולו, הוא מרים את חייו ומגביהם לאמונתו, הוא שמח בבית המקדש, בקודש,  בשמחה של רוממות רוח וטהרה. האמונה שבנו מגביהה את האדם ונוטעת בו שמחה של אמת, שמחה שנשארת נטועה בו. האדם לא בא לשכוח את עצמו, להיפך הוא בא כדי לחזור לעצמו, ביתר שאת, וביתר עוצמה.

ה. כל ישראל בסוכה אחת

חכמים קוראים לסוכה: "צילא דמהימנותא" – שמשמעו צל האמונה. יוצא אדם מביתו אל בית אלוקיו. אנו כביכול מתארחים אצל הקב"ה במשך שבעת ימי החג. אוכלים שותים ישנים ומטיילים בסוכה, מעלים את הכלים הנאים, את הממצעות הכל לסוכה, כעין הליכה לבית מלון אלוקי, אל בית המלך. מקובל לומר בשם הגאון מוילנא כי ישנם שתי מצות שנכנסים אליהם עם המגפיים, סוכה, וארץ ישראל. שתי מצוות שאדם נכנס לתוכם, שהם עומדות וקיימות ואדם נכנס כמו שהוא אליהם, סוכה וארץ ישראל. ויש קשר עמוק בין שתיהן, בשתי המצות הללו אנו יוצאים מעצמנו, וזקוקים לאמונה רבה, שתי מצוות שבהם האדם מביא לידי ביטוי את בטחונו בה'. יש לנו כיום צורך בחיזוק של שתי הסוכות הללו יחד: סוכת ארץ  ישראל, בחיזוקה ובהעמדתה בראש סדר עדיפויותינו, ובתקווה שכל אירועי השנה שעברה היו בבחינת תכלה שנה וקללותיה, ויחד עימה את סוכת הרוח האמונית שלנו, חזרה לעצמנו לכוחות הישראליים המיוחדים. בהלכות סוכה לא מוגבלת היא גודלה של הסוכה, ולמרות שגובה הסוכה מוגבל, גודלה הוא בלתי מוגבל וחכמינו קובעים: ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, אין הגבלה לכניסה לסוכה היהודית הישראלית, כולם מוזמנים, יהי רצון שנזכה כולנו אכן לישב בסוכה אחת, מאירה מחזקת ומחממת.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תרומה: עומדים מול ארון הקודש ביראה

שתפובס"ד במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.