בית / קהילה / אנשים / השף שלומי נחום – חדור מטרה
שלומי נחום שף כרמיאל

השף שלומי נחום – חדור מטרה

שתפו

איך הפך המסתערב בדרום לבנון לאחד השפים הבולטים בצפון וכיצד התמודד עם השכול שהיכה פעמיים? העבר, ההווה והעתיד של שלומי נחום (40) מכרמיאל

מאת גיל דובריש

שלומי נחום בכלל לא דמיין שיהיה שף ידוע ובולט. בגיל 18 הוא התגייס ליחידת מסתערבים בחיל המודיעין, עם ״רעל״ בעיניים ושירת בדרום לבנון, כשעוד הייתה שם רצועת ביטחון. השירות הצבאי מעבר לקו הגבול כלל אורח חיים לא פשוט: שלומי גידל זקן כדי להיראות מקומי, לבש בגדים אזרחיים והסתובב עם מרצדס. ״הסתובבנו באופן די חופשי בשטח רצועת הביטחון מהדרום ועד למובלעת ג׳זין, אפשר להבין שהיינו באזורים שלא בשליטתנו…״ הוא משחזר.

בבית קיבלו בהבנה את התפקיד המסוכן. כלומר מי שהיה בסוד העניינים. ״אבא היה איש צבא, שירת בחיל המודיעין, הוא הכיר את הנפשות הפועלות וידע מה אני עושה. אני והוא שמרנו בסוד את העניין ולא ממש עירבנו את אמא ואת האחים שלי״ הוא מספר. ״היה לא קל לשרת בלבנון שלפני 20 שנה, יש הרבה דברים שאני לא יכול לדבר עליהם, אבל בסך הכל אחרי תקופה מסויימת אתה מתרגל, דרך החיים הזו הופכת לצערי לסוג של שגרה. התחושה הייתה שאתה כל הזמן על הכוונת, שכל הזמן יכול לקרות משהו. אתה נוקט בשיטת כבדהו וחשדהו – מצד אחד מתחבק עם האנשים שם אבל מצד שני מביט לאחור לראות מי מנסה להתגנב אליך״.

הרימו גבה בבית

דווקא שם, בלבנון השסועה והמפולגת, התוודע שלומי לאוכל, שיהפוך לקריירה שלו בעתיד. ״אתה ילד בן 21, נקלע לסיטואציות מסויימות, מגיע לבתים של סייענים ותושבים מקומיים כדי להתארח, פותחים לך שולחן ואתה נחשף לאוכל לא מוכר, לתרבות אחרת, לסגנון אחר. זה עניין אותי. זה פקח את העיניים שלי״.

לאחר שסיים את שירותו הצבאי, ולמרות לחצים ממפקדיו שרצו להחתימו על שירות קבע, לשלומי היה ברור – הכיוון שלו יהיה שונה: ״רציתי ללמוד טבחות, נרשמתי ללימודים בבית הספר תדמור. בבית קיבלו את זה בהרמת גבה. התדמית של טבח אז, לפני 20 שנה, במיוחד לאיש צבא כמו אבא שלי, הייתה בתחתית המדרגה. זה לא היה מקצוע נחשב אז, לא כמו היום ששפים הופכים לסלבריטאים ויש להם תוכניות טלוויזיה. הייתה אכזבה בבית מהכיוון שבחרתי, כל הורה ציפה אז שהבן שלו ילמד להיות עורך דין. למרות זאת ההורים איפשרו לי לעשות מה שאני רוצה, כנראה חשבו שזה יהיה ׳ג׳וק׳ חולף. ניתן לילד לעשות מה שהוא רוצה״.

שף שלומי נחום עם אסף גרניט
שלומי נחום ביחד עם אסף גרניט

אחרי שסיים לימודי טבחות בבית הספר תדמור, יצא שלומי להשתלמות בנאפה ואלי בקליפורניה שבארה״ב, בבית הספר לשפים בשם קולינארי אינסטיטיוט אוף אמריקה, CIA באנגלית. בדיוק בסוף ההשתלמות, בחודש ספטמבר 2001 אירע אסון התאומים. הוא חזר ארצה והרחיק עד אילת כדי לעבוד שם. העיר הדרומית תהפוך להיות ביתו במשך שנים רבות. את דרכו שם החל כטבח מן השורה במלון רויאל ביץ׳, התקדם בהתמדה ומילא תפקידים כמו שף האירועים של המלון, שף מסעדת לה קוצ׳ינה ברויאל ביץ׳ וסגן השף של המלון. בהמשך עבר לסקטור הפרטי, פתח מסעדות חדשות וגן אירועים באילת ועבד במסעדות שונות כשף ראשי.

אי אפשר להתנתק מהכאב

החלום להיות שף מצליח היה קרוב מאוד להתרסק באוקטובר 2002, כאשר האח ניר, ששירת בחיל התותחנים, נהרג בפיגוע באוטובוס בצומת כרכור בעת נסיעה בתפקיד. שלומי לא ישכח את הרגע שבו קיבל את הבשורה הקשה: ״הייתי בעבודה, במלון באילת, הגיעו קצין העיר ונציגים מהצבא, סיפרו לי שניר נהרג בפיגוע… הדבר ראשון שעשיתי היה להרים טלפון להורים. התארגנתי וטסתי צפונה. ניר היה הבן השני במשפחה, אחריי, הוא היה צעיר ממני ב-3 וחצי שנים. אין לי איך לתאר את ההרגשה כשמודיעים לך משהו כזה. אין דרך מסויימת להתמודד, אין טיפים בנושא. לכל אחד יש צורת הסתגלות שונה, כל אחד לוקח את זה למקומות שלו. אני לא מאחל לאף אחד לאבד ילד, קשה מאוד. ההורים שלך סובלים ובוכים כל הזמן, אתה גדל בבית שבו האב הוא אדם רציני, איש צבא, נקרא לזה קשוח מקצועי – ואתה רואה אותו נשבר. לא פשוט״.

תישארו מעודכנים, הצטרפו אלינו:

שלומי נשאר בכרמיאל, החליט להיות קרוב לאמא, לאבא ולאחים. הוא פתח בית קפה במתחם הקאנטרי טופ קלאב. אחרי השנה הראשונה ניסה לחפש רעיונות חדשים ומעניינים יותר. זה לא הצליח. הוא חזר לאילת, שם המשיך לעסוק ובהצלחה במה שהכי אהב – אוכל.

באחת הגיחות שלו לכרמיאל הכיר דרך חבר משותף את מור, שעוסקת בתחום הקוסמטיקה. אחרי כמה חודשים היא הגיעה לאילת, שם השניים נפגשו שוב והחלו לצאת. הם נישאו והקימו משפחה בעיר הדרומית, יש להם שלושה ילדים בני 14.5, 11 ו-10.

ביוני 2007, כמעט חמש שנים לאחר האסון הראשון, היכה במשפחת נחום האסון השני. הבן אביחי, שהתגייס 4 חודשים לפני כן ושירת בחטיבת הנח״ל, נהרג בעת פעילות מבצעית ליד הכפר ראג׳ר, סמוך לגדר המערכת. הוא היה בן 19 במותו, צעיר ב-9 שנים משלומי.

שלומי מהסס קצת כשאני מבקש ממנו לשחזר: ״זה תפס אותי בבית לפנות בוקר, בסביבות השעה 4… דפקו בדלת, הבטתי מבעד לעינית וראיתי חיילים. לא כל-כך הבנתי מה קורה. פתחתי את הדלת, שאלו אם הם יכולים להיכנס… בישרו לי שאחי אביחי נהרג. חטפתי סטירה שניה. עכשיו, כשאני חושב על זה, הבשורה הייתה כואבת לא פחות, אבל כאילו הייתי מאומן, מתורגל, אחרי פעם אחת, הגוף שלך כבר יודע להתגונן קצת יותר…״
שלומי חזר לכרמיאל פעם נוספת כדי להיות עם הוריו והאחים, אבל הפעם לא חיכה זמן רב ובתום תקופת האבל לאילת. ״כבר הייתה לי משפחה משלי, הייתי נשוי ואבא, האישה עבדה, הילדים במסגרת, הייתי צריך להיות שם בשבילם״ הוא מסביר. ״אין מה לעשות, החיים ממשיכים. היה לי קשה להישאר בכרמיאל, העדפתי להתמודד עם האובדן באמצעות השגרה, להיות רחוק כל האפשר מהכאב, לעבוד קשה. אי אפשר באמת להתנתק מכאב כזה״.

מלונאות אחרת

כמו כל שף מצליח שלומי שאף להקים מסעדה משלו, לעשות את ״הקטע״ שלו בלי ״רעשי רקע״. בהתחלה חלם לעשות זאת באילת, עם הזמן תיכנן לעבור לעיר הגדולה תל אביב, אבל כשהמשפחה גדלה והתרחבה היה ברור שיש צורך לשנות את התוכניות. ״גדלנו. הילדים גדלו והבנתי שגם ההורים מתבגרים ולא תהיה עוד הזדמנות לתקן את מה שלא תיקנתי״ הוא אומר. ״אני ומור הבנו שהגיע הזמן לחזור לצפון, להיות קרובים למשפחות שלנו. הייתה התלבטות האם נגור בכרמיאל או ביישוב קרוב, במקביל חיפשתי אפשרויות שמתאימות למקצוע שלי, לדפוס המקצועי שאני נמצא בו, אחרי שניהלתי מערכות גדולות״.

ארוחת ערב שלומי נחום צילום גיל אבירם copy
צילום: גיל אבירם

ואז פגש שלומי את אודי קריגר, יזם ומלונאי. חבר משותף הפגיש בין השניים וידע למה הוא עושה זאת. לקריגר היה חזון, להחיות את התיירות בגליל המערבי והוא תיכנן להקים מלון בוטיק בשבי ציון. בין השניים היה קליק מיידי. שלומי התחבר לסיפור. הם הסכימו שיש צורך במלונאות אחרת כאן בגליל וחיברו ביחד את הקונספט החדש. התוצאה: מלון ניאה. המלון משתרע על 26 דונמים וכולל שלושה מתחמים – מבנה מרכזי, מלון ספא ומתחם של וילות פרטיות שכל אחת מהן מצויידת בבריכה. שלומי הקים את מסעדת המלון מהמסד ועד לטפחות. המסעדה מיועדת לאורחי המלון ופתוחה גם לסועדים מבחוץ – בתיאום מראש. במקום נערכים גם אירועים פרטיים. מאז ההקמה בשנת 2016, הפכה המסעדה למגנט עבור סלבריטאים רבים שמגיעים כדי ליהנות מהאוכל הנפלא ומהאווירה היחודית. זו מסעדה שונה במהות שלה. לא תמצאו שם בופה לאורחי המלון בארוחת הבוקר, אלא תפריט משתנה שכולל מנות מקוריות ומורכבות מבית היוצר של שלומי.

״הקונספט הקולינרי של מסעדת ניאה הוא ערבי גלילי ים תיכוני״ הוא מסביר. ״אני חצי טורקי וחצי טריפולטאי כך שמדובר בקונספט שאינו זר עבורי. אוכל הוא אבולוציה, אתה לוקח את הריח והטעם מהבית ונותן לו פרשנות אחרת. זה אוכל גלילי ׳שלומי נחום סטייל׳. אני משתמש בחומרי גלם טריים שמגיעים מהאזור שלנו, אני בונה תפריטים משתנים בהתאם לעונה, הכל אצלי טרי בלבד, מוצרים קפואים לא נכנסים למסעדה״.

ממשיך לחלום

שלוש וחצי שנים חלפו מאז עזבה משפחת נחום את אילת ועברה לכרמיאל. ״איך הגיבו המשפחות שלנו? ברור ששמחו מאוד״ הוא אומר. ״אני חייב לציין שההורים לא לחצו עלינו לחזור – מתוך הבנה שאין לי יותר מדי אפשרויות מקצועיות באזור כרמיאל. הם לא ניסו לשכנע אותי לחזור לכאן. מה שקרה זה חיבור של הרצון שלנו לחיות קרוב למשפחות שלנו, ביחד עם הזדמנות מקצועית שצצה בדיוק בזמן הנכון״.

– איך התאקלמתם בכרמיאל?

״לעבור עם הילדים מאילת, זה לא דבר של מה בכך. גם אשתי מור עזבה מקום בתחום הקוסמטיקה – וממשיכה לעסוק כאן באותו התחום בדיוק. זה יצא מושלם מבחינת האנרגיות״.

ושלומי עדיין ממשיך לחלום. ״יש תוכניות לעתיד, לעשות משהו משלי פה בגליל. יותר מזה, הפנטזיה שלי היא להרים את כרמיאל מבחינה קולינרית עם מיזמים מיוחדים ומקוריים שאין בעיר. אני רוצה להביא קולינריה כמו באירופה ובתל אביב, משהו עממי לגמרי שמדבר בגובה העיניים אבל ברמה הקולנרית ברמה הגבוהה ביותר. למשל, אוכל רחוב מגניב״.

– אתה מתכוון להישאר כאן בכרמיאל?

אני אוהב מאוד את הגליל, התחברתי לשקט ולרוגע שיש כאן לעומת המרכז ואפילו לעומת אילת עמוסת התיירים. אני בהחלט רואה את עצמי נשאר כאן״.

כתבה מעניינת:

אוהד אלנבוגן גיטרות צילום פרטי

אצל אוהד אלנבוגן המוזיקה היא דרך חיים

שתפואוהד אלנבוגן מכרמיאל הפך את אהבתו הגדולה למוזיקה לפרנסה נוספת ומשווק כלי נגינה ומוצרי אספנות …


תגובה אחת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שלומי הוא שף מדוייק ויצירתי, וכל כך מתאים לאווירה הכיפות שיש במלון ניאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.