Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => חינוך וזיכרון
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => חינוך וזיכרון
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 80
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1873
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 6984
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => חינוך וזיכרון
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => חינוך וזיכרון
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

חינוך וזיכרון

שתפו

אני זוכר טוב מאוד את כתביהם של הובס, לוק ורוסו. אני יודע לדקלם את ‘פגישה לאין קץ של אלתרמן’, הוא היה משורר סדיסט שקפץ אל גלגלי המרכבה וסיים ‘פצוע ראש’. המורה שלי ללשון תמיד רגשה אותנו בכל שיעור ושיעור. כי כמוני כמוכם, אנחנו זוכרים נרטיבים.

המורה שלי להיסטוריה דאג לחנך אותנו, היינו דרוכים מולו, הוא היה מעניין באישיות שלו. הוא ריתק אותי. זאת הסיבה שאני ‘שוחה’ בחומר הקשור למלה”ע השנייה ולתולדות עם ישראל. המורה לספרות הלהיטה אותנו בהפלגות אל הדמיון בניתוח שירים: “תשתוללו בניתוח השיר…” ציוותה עלינו בשיעור. ואנחנו ‘פנטזנו’ בין השורות ולמדנו ספרות. כך גם בשיעורי הלשון, בסופם תמיד התערבנו אם לבשה המורה שלנו חזייה לבנה או ורודה, או אם לבשה בכלל? כי המורה ללשון היתה באמת בלתי רגילה. בדיוק כמו המורה לספורט עמו רצנו אחה”צ, ערב שבת, אל מול השקיעה כשריחות החלות של שבת מטלטלים את חושנו.

נרטיבים הם מן סרט צילום השמור לנו בזיכרון והוא מורכב מעוצמות של חוויות שבחרנו לשמר. “חינוך הינו התמצית שנותרת לאדם לאחר ששכח את כל מה שלמד”.

מורה טוב הוא אכן זה שמותיר אצל האדם את אותו המשקע שיהיה שמור לכל אורך חייו וזה לאו דווקא קשור לידע – זה קשור בלהיות אדם שמתחבר בראש ובראשונה אל החוויה. אחרי הכול האדם נוטה לשכוח את תשעים ושמונה האחוזים ממה שלמד, שני האחוז האחרים קשורים לרקע, לצבע, לעוצמה, עובדה המוכחת במחקרים. מורה טוב צריך ליצור נרטיב. נרטיב הוא לא הכתבה של ידע, הוא לא בוחן ולא הסבר כזה או אחר על אקלים או על פרק טו’ בספר ויקרא. נרטיבים הם ריחות, חוויות, גוון, מרקם, נרטיבים הם ליטוף, חיוך ומחמאה. נרטיב הוא העצמה של ילד, הוא נגזרת של מצב רוח, שפת גוף, כריזמה ואהבת המקצוע של המורה עצמו.

אינני מתכון להעביר כאן ביקורת על מערכת החינוך העוסקת במרדף אחר הציונים, בהכתבות חומר מיותרות ובישיבות פדגוגיות על ‘איך הילד במתמטיקה?’. כמי שבמשך שנים חוקר את עניין השינוי באורח החיים, רוצה לומר שיש ליצור נרטיב אצל הילד. נרטיב בדמות תמונה בלתי נשכחת של בליל חושים. ואת זה משיגים בדרך לאו דווקא פורמאלית, במורה ‘משוגע’, במילה, בחיוך, בסיפור, בתשומת הלב – בלהיות מורה!

ועד אז, אתם הורים יקרים: תדאגו שלילד שלכם יהיה את המורה הזה: ‘האחר’, הבלתי רגיל, זה שישאיר אצל הילד חוויה חיובית לכל החיים. כן וגם את החוויה של החינוך הגופני אשר תביא אותו לחיים של בריאות ושלמות נפשית.

שבת שלום – שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *