זהר.נט חדשות כרמיאל
אז בסוף מצאתי את עצמי אחרי התלבטויות לא פשוטות על טיסת אייר ברלין לברלין ביחד עם אימי היקרה לטיול שורשים קצרצר בן 6 ימים בעקבות סבי היקר, אביה של אימי, וולף קרטיגנר.
אני ביקרתי בעברי הרחוק אי שם בשנת 2002 בעיר ברלין אבל לא ממש טיילתי לאורכה ולרוחבה. הביקור היה יותר ביקור ידידים שכלל בעיקר רכיבה על זוג אופניים מקומיים ברחבי השכונה הלוך ושוב. חייבת לציין שהשוטטות ברחובותיה של ברלין הפעם היתה אמביוולנטית משהו. מצד אחד אתה נפעם מהניקיון ברחובות, מהשקט המופתי, מההתניידות המדהימה בכל אמצעי התחבורה הזמינים כל העת – רכבות עיליות , תחתיות, חשמליות, אוטובוסים, כלי שיט הפועלים בזמנים מדויקים נטולי איחורים, ומצד שני חולפת לה מידי פעם המחשבה הקשה ומפלסת את הנפש כי אותו סדר מופתי ואותה התנהלות מעוררת הערצה ועמידה בזמנים הם אילו שניהלו את רצח העם היהודי במהלך השואה הארורה. ביקרנו גם בוילה ואנזה בה הוחלט ונחתם הפתרון הסופי. אתה עומד במרכז העיירה ואנזה, שוב נפעם מהשקט, היערות ירוקי העד, האגם המדהים ומעגני היאכטות שלאורכו. נכנס פנימה אל וילה רחבת ידיים יפהפיה ואז קולט כי בנוף הפסטורלי כל כך הזה, נחתם הסכם מוות כה אכזרי ונוראי. מה עובר לבן אדם מטורף בראש כדי שיגיע להגות ולחתום על הסכם שכזה בנוף מדהים ושקט כל כך? ניגוד מרטיט חושים!
ביקור באנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו הידועה גם כ”אנדרטת השואה” עורר בי צמרמורת. האנדרטה היא יד זיכרון שהוקמה בברלין ליהודים שנרצחו בשואה, ותוכננה על ידי האדריכל פיטר אייזנמן. האנדרטה נחנכה בשנת 2005 והיא ממוקמת בצידה המזרחי של העיר, מעט דרומית לשער ברנדנבורג, מול בניין השגרירות האמריקאית בברלין, במקום שבו שכן בימי הרייך השלישי בניין משרדי הקאנצלר של אדולף היטלר. האנדרטה משתרעת על שטח של 19,000 מ”ר והיא מכוסה ב-2,711 קוביות בטון, המסודרות בתבנית משבצות על גבי מישור אשר שקוע במרכזו, ומזכיר סידור של קברים בבית עלמין. קוביות הבטון הן באורך של 2.38 מ’, ברוחב של 0.95 מ’, ובגבהים שונים, בין 0.2 מ’ ל-4.8 מ’. הצבת הקוביות תוכננה על מנת ליצור אווירה של אי נעימות ובלבול. המיקום שנבחר לאתר הזיכרון, בקרבת אזור עסקים, אשר בו מרוכזות גם מספר שגרירויות, יוצר מצב בו אנשים רבים חולפים על פני האנדרטה מידי יום ואינם יכולים להתעלם ממנה. מרכז מידע תת-קרקעי המסונף לאתר כולל את שמותיהם של כל הקורבנות הידועים של השואה, אשר התקבלו ממוזיאון יד ושם, וכן תערוכה בנושא השואה.
במקום עמדה קבוצת תיירים ערבים ישראליים משפרעם מלווים במדריך יהודי ישראלי דובר עברית כמובן וקיבלו הסבר מקיף על אנדרטת השואה. כל כך סימלי. בין השאר סיפר המדריך כי היה חשש בקרב מקימי האנדרטה כי אנשים יציירו כתובות גראפיטי על הקברים כמקובל ברחבי העיר ברלין. מדי שנה עוברים על כל הקברים המדומים עם גז ציקלון שדוחה את כתובות הגראפיטי. רק אני מצטמררת למשמע אזניי?
במהלך הטיול בשעה שנסענו אימי ואני באוטובוס מקומי מהפוצדאם פלאץ הרגישה אימי כאב באצבע ידה. כשהציצה לבדוק מה פשר הכאב ראתה כי טבעת הנישואין של אביה הברלינאי וולף שנמצאת על אצבעה מאז מותו בשנת 1980 כ- 34 שנה, נחצתה ל-2 ממש נבקעה במרכזה של עירו ברלין. 34 שנים חיה לה הטבעת בשלום על אצבעה ודווקא בעיר ברלין בחרה להיבקע. זהו ביקורה הראשון של אימי על אדמת גרמניה ובוודאי שעל אדמת ברלין העיר בה גדל אביה. הוא ברח מברלין בשנת 1933 כשהשלטון הנאצי החל להרים ראשו. היה מורה לספורט וחבריו הגויים הפצירו בו לקום ולעזוב לפני שהסכנה הממשית תפרוץ. בתחילה לא שעה לבקשתם אבל לבסוף התרצה. עזב במנוסה את העיר היישר לקופנהגן שבדנמרק וסיים שם קורס חקלאות. משם עלה ישר לקיבוץ רמת הכובש בישראל וכך ניצלו חייו. האם עצם בקיעתה של הטבעת מסמנת סגירת מעגל? האם בא סבי לומר לאימי- ראיתי שהגעת למחוזות ילדותי לבקר במקום ממנו נסתי על נפשי וכעת הגיע הזמן לשחרר אנרגיות רעות אילו? קטונתי, באמת שקטונתי. אבל אין ספק שהיה זה סיום מצמרר ומדהים לטיול השורשים של אימי.
דוא”ל [email protected]
