בית / משפחה פלוס / בריאות וכושר / יום אחד של פחד
Image by Lothar Dieterich from Pixabay

יום אחד של פחד

מיה כץ גולן,

בעברי מתרגמת, אמא ל-3 בוגרים, מחלימת סרטן שהתגלה מפושט ובשלב 4. 
כיום מלמדת חולים, מחלימים ובני משפחותיהם מה עזר לי, בהתמודדות שנמשכה 10 שנים. לאחר שהחלמתי לחלוטין מסרטן שלב 4 – אני רואה שליחות לעודד ולבשר לכל מי שנמצא בעיצומו של כל משבר-  יש מחר, ויש תקווה!!

058-6500022 katzgolan@gmail.com

להיכנס לשגרת המחלה, להבין שזה חלק מחיי

לאט לאט נכנסתי לשגרת המחלה.. עמוד השדרה שלי עדיין בוער, מנוסר, מוברג, בנוי מחדש, עם ברגים באורך 7 ס"מ. רואים ברנטגן. אני פוחדת מהכאבים, פוחדת מהגרורות, פוחדת מתוצאות הבדיקות. פוחדת ממבטי רחמים, פוחדת מלהיות עם אנשים, פוחדת מלהיות לבד. פוחדת מהעתיד ופוחדת להיזכר בכאבי העבר. פוחדת ממה יהיה עם כסף, אני הרי "מובטלת".. פוחדת מחשבונות שצריך לשלם. ובעיקר, פוחדת מהמחלה, מהשליטה שלה בי. מאיפה היא באה לעזאזל, עוד לא פענחתי את זה. פוחדת מהמחשבות שלי. פוחדת שאשתגע. פוחדת שלא אצליח לנשום, שהריאה שלי תשבות שוב.

 

הפחד הוא מלווה קבוע, קר ודביק.

שמזדחל לנשמה כמו נחש צפע. המחשבות שלי הפכו להיות כבדות ומעיקות, כמעט מוחשיות למישוש. הדמעות מאיימות לפרוץ את מחסום העפעפיים בכל רגע נתון ואני בורחת לחדר השירותים או למקלחת, ושם מתפרקת לגורמים. לעצמי. בלי שאף אחד יידע, או כך אני משכנעת את עצמי. הילדים שלי לא יודעים על המחלה, אין לי שום יכולת להכיל את הפחד שלהם, אם יידעו. נכון, זה אגואיסטי. אבל מה לעשות. הם יודעים שעברתי ניתוחים, אבל לא את הסיבה לניתוחים. המצב שלי ממש מפחיד, המחלה משתוללת, תוצאות הבדיקות מאיימות בשחור לאורך עמודים רבים. ומשאבי הנפש שלי מוגבלים. אני מנתבת את כל כולי למטרה האחת – להסתכל למוות בעיניים – ולהרוג אותו. לפני שהוא יהרוג אותי.

הכתבות הקודמות בנושא:

הטיפול

טיפול יוד רדיואקטיבי – מקרינים אותי מבפנים. פעם ראשונה ולא אחרונה. בידוד של 10 ימים. אני מקבלת מהרופאה הרדיולוגית גלולה שמגיעה במיכל מתכת סגור, כמו מיכל של נס קפה. היא מסבירה לי מה הולך להיות: בידוד בבי"ח 10 ימים, בגלל מינון גבוה מאוד של היוד הרדיואקטיבי וזה מסוכן לאחרים. את הארוחות אקבל על מגש שיונח מחוץ לחדר. אפתח את הדלת, כשיגידו לי, ואמשוך במהירות פנימה. אסור להוציא מהחדר כלום. רק אחרי שאעשה צ'ק אאוט, ויעברו עוד 10 ימים בהם החדר יהיה נטוש – אפשר יהיה לשלוח פנימה מנקים. אני נלחצת מהתיאור… אני אשכרה מצורעת. ובתוך עשרת הימים שלפניי, יביטו בי מבחוץ בטלוויזיה במעגל סגור, כמו בתוך ניסוי – אני העכבר, נעים מאוד – ויוודאו "שהכל בסדר". ואם לא יהיה בסדר? אני מקשה. אז ידברו איתך דרך המיקרופון, מסבירה הרופאה. נו אז? ומה יקרה אם לא ארגיש טוב? אם אתעלף? הרופאה שותקת. את תהיי בסדר, היא מנסה לעודד אותי. יופי, אני חושבת לעצמי. זה בכלל יצליח?.. הרופאה מגישה לי את הגלולה עם פינצטה. אני בולעת אותה עם מעט מים. "בהצלחה" חטוף, והדלת נטרקת.

תופעות לוואי

באופק מסתמנת מיגרנה, שמתעצמת מהר. אני מוצאת את עצמי במירוץ הקאות בשירותים, מתובל במשככי כאבים אימפוטנטיים. מדי פעם מתקלחת – לפחות יש מים חמים ללא הגבלה, הישג. "מיה, את בסדר?" שואל אותי קול ברמקול. אני מקיאה, לא יכולה לענות. "מיה? מיה!.. מיה? מיה?!" לחוצים בחוץ, איפה אני? אני עם חברתי מיגרנה, בצ'רנוביל.

עד היום שונאת ירוק זרחן.

שתפו

כתבה מעניינת:

שמש קיץ צילום אילוסטרציה Pixabay 2019

5 המכות של הקיץ: ככה ננצח את העונה החמה

עונה אחת, 5 מכות עיקריות. איך מצליחים לשרוד את הקיץ בשלום ולרוץ לספר לחברים נחשים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable