פיט סטפ פרו באנר עליון 2018-10
ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26
תמונת אילוסטרציה

ילד שלי

ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26

ילד יקר שלי, לא בחרתי את האתגרים איתם אתה נאלץ להתמודד, לא בחרתי שיהיו לך קשיים, לא בחרתי לקבל פעם אחר פעם טלפונים זועמים לרוב שאומרים לנו במילים כאלו או אחרות ש"אתה מפוטר" מהמסגרת שהיית בה. טלפונים שגורמים לנו להתרסק קצת מבפנים בכל פעם וגם לקוות שבגילך הצעיר כל כך אתה אולי עוד לא ממש מבין.

לא בחרתי שהמילים המפחידות האלו של "צרכים מיוחדים" ו"חינוך מיוחד" ייכנסו אלינו הביתה.

לא בחרתי לטבוע בתוך המון מידע לא מאורגן, לא מונגש, לא זמין, שצריך ממש ללמוד לשחות בתוכו על מנת לנשום אוויר ולהסתדר.

לא, לא בחרתי את כל זה.

אבל בחרתי להיות אמא, ואם זה היה תלוי בי, הייתי בוחרת עוד 1000 פעמים לפחות להיות אמא שלך!

ולכן, אני מקבלת באהבה את המסע הזה שבחר בי.

מסע שבמהלכו נתמודד כולנו יחד כמשפחה, עטופים בחום והתמיכה של האוהבים שסביבנו ואני מבטיחה לך שגם ננצח.
ננצח לא רק את הקשיים הטבעיים, אלו שיהפכו יום אחד לכלים נפלאים וייחודיים בארגז הכלים שלך לחיים, אלא גם ננצח את הקשיים החיצוניים והמיותרים כל כך.

את האטימות, הבורות, חוסר המקצועיות של חלק גדול מידי לצערי של אנשי החינוך בשטח. ננצח את הרוע, האדישות, השיטה הקרה והמסורבלת.
את הסלוגן שנשמע טוב כל כך "אפס סובלנות לאלימות" שמטשטש היטב מאחוריו חוסר רצון ומקצועיות של אנשי החינוך בשטח להתמודד, להכיל שונות, לעצב התנהגות, לעבוד עם ילדים שונים בתבניות שונות וצרכים שונים.

את אותם מקבלי החלטות קרים, אדישים, דוגמת אותה מנהלת בכירה מהעירייה שכששאלתי אותה מה אמורה לעשות במשך כל הקיץ אמא עובדת שהילד בן הארבע שלה מגורש מהקייטנה השיבה לי להשאיר עם שכנה, סבתא או למצוא בייביסיטר. אותה מנהלת שאף שיתפה אותי שהלקח שלה להבא הוא פשוט לא לקבל לקייטנות של העירייה ילדים עם קשיים. כן, הלקח היה לבודד ולנטרל את השוני ולא חלילה להשקיע מחשבה או מאמץ בלהתאים לילדים עם קשיים מענה אחר מותאם יותר לצרכיהם.

ילד יקר שלי, אני מבקשת שאם תראה את אמא ואבא לפעמים קצת עצבניים, או עצובים, או כועסים. בבקשה בבקשה אל תחשוב אפילו לרגע שזה בגללך. זה רק בגלל המלחמות המיותרות הנגזרות עלינו מבחוץ ואני מבטיחה לך שגם אותן ננצח.

וכשנתחזק קצת ויהיו לנו הידע והכלים, ננסה אפילו להרחיב את המסע שלנו ולעזור גם להורים וילדים אחרים שצריכים להלחם את אותן המלחמות. אתה יודע מה, לא נחכה. פשוט נהיה אנחנו גם בחולשותינו ונושיט יד לכל ההורים והילדים שירצו לצעוד איתנו יחד במסע.

אני מקווה שתבין ותסלח לי על שאני מפרסמת וכותבת את הדברים האלו שמיועדים אליך גם לאחרים.

המסע הזה מביא איתו הרבה בחירות, חלקן יהיו נכונות, חלקן גם אולי יהיו שגויות בדיעבד, אבל אם יש משהו שחשוב לי להכריז עליו בקול גדול הוא שאין לנו במה להתבייש, לא בקשיים ובטח ובטח שלא בילדים שלנו. ורק אם אנשים כמונו, שמוגדרים "נורמטיבים" וחזקים בחברה, ישתפו במסע הקסום והמאתגר שלהם את העולם, אז אולי גם הסביבה קצת תתייחס אחרת, ואולי זה ירחיב אפילו במעט את הרגישות וההתנהלות של המערכות סביבנו שאמורות לתת לנו מענה.

רק להם – מקבלי ההחלטות בדרגים השונים: הקרים, האטומים, הבירוקרטיים המסרבלים את החיים וגוזלים את כוחותינו דווקא ברגעים שאנחנו כל כך צריכים לגייס אותם בשביל הילדים שלנו, רק להם יש במה להתבייש.
אוהבת אותך עד סוף העולם ובחזרה, וגאה להיות אמא שלך.

אמא (שם הכותבת נשמר בסוד לבקשתה)

שתפו

כתבה מעניינת:

קוביה הונגרית 2019-01 צילום אילוסטרציה Pixabay

הטרנד החדש שסוחף את תלמידי כרמיאל

הקוביה ההונגרית עושה קאמבק מרשים בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים, מה שמחזיר גם אותנו ההורים, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פיט סטפ פרו באנר עליון 2018-10

SHOP NOW
close-link