בית / חדשות / חברה / ישראל מקדש את השם
חדשות כרמיאל

ישראל מקדש את השם

שתפו

יקיר העיר, ישראל ליכטנשטיין, שהקים את ארגון זק”א בכרמיאל ונמנה על מייסדי ארגון איחוד הצלה, מספר בראיון מיוחד על שליחות, על מצוות ועל חסד למען הזולת ללא תנאי

מאת גיל דובריש

ישראל ליכטנשטיין, רק בן 43, אבל למרות גילו הצעיר, הוא פעיל בזק”א כבר שני עשורים וחצי, וכיום משמש בתפקיד יו”ר זק”א בכרמיאל ומנהל איחוד הצלה בכרמיאל והסביבה. את כמויות הזוועה שחווה בחייו אי אפשר לתאר.

ישראל נולד וגדל בירושלים, הצעיר מבין חמישה אחים ואחיות (“משפחה קטנה” הוא אומר בחיוך), בהם אח תאום. האם הייתה פעילה מאוד במסגרת התנדבותית ונהגה להרצות בכל רחבי הארץ. ישראל למד בישיבה תיכונית בבית וגן ולאחר מכן המשיך בישיבה עליונה אצל הרב קוק ברחובות. “תמיד הרגשתי שהייעוד שלי בחיים הוא להיות מעורב בקהילה ולתרום. בחופשות שלי נהגתי להרחיק עד ליישובים בפריפריה, כמו קריית שמונה, טבריה, בית שאן, אני ועוד כמה חבר’ה חרדים פעלנו בהתנדבות מטעם ארגון לב לאחים, מאתרים תלמידים שנשרו מבתי הספר, מארגנים להם פעילויות ערב ומנסים להחזירם לתלם. התאהבתי בפריפריה, ידעתי שאחרי שאתחתן, אעבור לגור בצפון, כי כאן אוכל למצות את הכישורים והיכולות שלי ולתרום לקהילה. כשאתה נמצא במקום כמו בני ברק וירושלים, יש ריכוז של אלפי בחורים חרדים, אתה לא יכול להגיע לכדי ביטוי עצמי”.

טבילת האש בזק”א

ישראל ליכטנשטיין ארכיוןלכרמיאל הגיע ישראל אחרי שכבר התחתן, לפני כ-18 שנה, בעקבות המלצה חמה של חבר טוב. “התארחתי כאן לסוף שבוע אצל משפחת שוורץ, מוותיקות העיר, אני זוכר שהתרשמתי לטובה מכרמיאל, עיר מדהימה ומטופחת, התושבים קיבלו אותנו יפה, האווירה כאן הייתה נפלאה. שבת אחת הספיקה לי, ההחלטה הייתה ברורה ומיידית. נפגשתי עם הרב מרגלית ועברנו לכאן. מיד אחרי שעברתי הפכתי לשר הקליטה של הקהילה החרדית, ליוויתי כל משפחה צעירה מהקהילה שהגיעה לכאן, ערכתי סיורים, סיפרתי על העיר ואפילו סייעתי במציאת מקומות מגורים. היום יש לי פחות זמן לעשות זאת, אבל במשך מספר שנים כל משפחה חרדית שהגיעה לכרמיאל עברה דרכי. אם יש מישהו ש”אשם” בהתחרדות העיר זה אני”…

– איך הגעת לזק”א?

“מאז ומתמיד הייתי בקשרי ידידות עם יהודה משי זהב, שהקים את ארגון זק”א בתקופת הפיגועים הגדולים של שנות ה-90. ההיכרות הראשונה שלי עם זק”א הייתה באחד הפיגועים הנוראיים האלה, כשאוטובוס התפוצץ בלב ירושלים. הייתי בן 19, בערך, שמעתי את הפיצוץ ממרחק של קילומטר ורצתי למקום. ראיתי אוטובוס מפוחם, הגג היה פתוח לגמרי ובאוויר שרר ריח נורא, שלא אשכח אף פעם. פגשתי את יהודה משי זהב, אמר לי ‘בוא לעזור’, נתן לי כפפות ויאללה לעבודה. זו הייתה טבילת האש הראשונה שלי בזק”א. קיבלתי הוראה לאסוף את חלקי הגופות ולהכניס לשקים מיוחדים”.

– איך אתה מצליח לתפקד באירוע כזה, כאילו כלום לא קרה?

“זה באמת משהו שאם תשב ותחשוב עליו, גם בחלומות הפרועים שלך לא תצליח לדמיין את עצמך בסיטואציה כזו. אבל, כשאתה בתוך האירוע, אתה דבק במשימה ורואה בכך מצווה של ממש, להביא את הנפטר לקבורה, בצורה המכובדת ביותר. אתה מרגיש בתוך שליחות ומקבל כוחות מיוחדים. באותו לילה היה לי קשה לישון, חשבתי הרבה על משמעות החיים, על עניין ארץ ישראל ומסירות הנפש”.

– זה גרם לך לפקפק באמונה?

“לא הטלתי ספק אפילו לרגע אחד. מבחינתי, כל מי שנפטר על קידוש השם מגיע ישירות לגן עדן, הוא במקום הכי גבוה שאפשר. הקושי האמיתי הוא של המשפחות שמתמודדות עם האובדן”.

למחרת בבוקר החליט ישראל שלמרות כל הקושי, הוא עדיין מסוגל להתמודד בשטח עם הזוועות ולקבל החלטות נכונות. “הרגשתי סיפוק אדיר, מכך שעשיתי חסד של אמת, זה חסד ללא תמורה כי אף אחד מהנפטרים לא מודה לך. פניתי ליהודה, אמרתי לו שאני רוצה להצטרף בהתנדבות והוא גייס אותי לשורות זק”א. הייתה תקופה לצערי מאוד עסוקה, הגעתי לפיגועים קשים כמו קו 2 ברחוב יפו, שם היו הרוגים רבים, בהם תינוקות ומשפחות שלמות. בהמשך השתתפתי בהשתלמויות וקורסים, כדי ללמוד מה חשוב לעשות ולא לעשות בהיבט המשטרתי כשמגיעים לזירת אירוע”.

אחרי 7 שנים של התנדבות בזק”א בירושלים הגיע ישראל ליכטנשטיין לכרמיאל. “לא היתה פה שום פעילות של זקא, די מהר הבנתי שהייעוד שלי כאן הוא להקים סניף של זק”א. התחברתי לאנשל פרידמן, רב המשטרה ומנהל ארגון זק”א בצפון, גייסתי עשרה מתנדבים בכרמיאל, השתתפנו בקורס הכשרה למז”פ (מעבדת זיהוי פלילי) בחיפה. כשסיימנו את הקורס, האירוע הראשון של זק”א בכרמיאל היה מוות של חייל ששם קץ לחייו בירי מנשקו האישי בביתו. זירת האירוע הייתה לא סימפטית, מהקשות שראיתי – וראיתי הרבה זוועות בחיי. היינו כל הצוות ביחד, עד השעה 4 בבוקר, הם קיבלו הוראות והזירה התנהלה במשך שעות ארוכות. מדהים שכל המתנדבים המשיכו בזק”א, אף אחד לא פרש בגלל המראות הקשים”.

ישראל ליכטנשטיין ארכיוןלארגון איחוד הצלה, הגיע ליכטנשטיין כמה שנים מאוחר יותר: “בלאו הכי, נחשפתי במסגרת פעילותי בזק”א לאירועים שונים, בחלקם היה מקום להעניק טיפול רפואי. התארגנו כמה חבר’ה מהקהילה החרדית, תחת ניהולו של שמעון קורלנסקי סיימנו קורס חובש נהג במד”א, בהיקף 204 שעות. התנדבנו ויצאנו קבוע לקריאות עזרה ראשונה. אחת המשימות הגדולות הראשונות שלנו הייתה מלחמת לבנון השניה, כשהוזעקנו לטפל בפצועים, בעיקר נפגעי חרדה. ארגון איחוד הצלה הוקם באותה תקופה, זאב קשש, שהקים את הארגון, זכר אותי מהישיבה התיכונית שבה למדנו ביחד. הוא הציע לי להקים בכרמיאל את הסניף הראשון בגליל. צירפנו עוד 10 מתנדבים וערכנו להם קורס חובשים כדי להכשיר אותם. התחלנו לתת מענה מהיר באמצעות אופנועים. אנשי הצוות פעלו ופועלים בהתנדבות מלאה מזמנם הפרטי ומכיסם. אני יכול לומר לך שעד היום שפכנו מאות ליטרים של דלק כדי להגיע בזמן על מנת להציל חיי אדם. אנחנו פועלים גם בשבתות וחגים, אפילו ביום כיפור נענה לקריאה. פיקוח נפש דוחה הכל, מוטב שנחלל שבת אחת על אדם בשביל יחיה הרבה שבתות”.

לא פרזיטים

לליכטנשטיין יש שני מכשירים, אחד של זק”א ואחד של איחוד הצלה. הם עלולים לצלצל בכל רגע. גם אם זה באמצע סעודת שבת, או בשעה 4 לפנות בוקר, או אפילו בעיצומם של צום יום כיפור או ארוחת ליל הסדר.

– איך המשפחה מתמודדת? 

יש לי שבעה ילדים, בגילאי 6 עד 18. הם מאוד מעריכים את אבא, יודעים שהוא מציל חיים. יש כאן ערך מוסף לעל העניין, אנשים רואים בנו דוגמא כיצד אנחנו תורמים לקהילה ולא פרזיטים כמו שמציירים את החרדים. אנחנו נטמעים בתוך הקהילה ונהיים חלק מהיישוב. לא קל להם, הילדים מבינים את השליחות, תומכים ומעודדים, מבינים שחשוב מאוד שנעשה מה שאנחנו יכולים. לאשה יותר קשה, היה לה קשה מאוד כשהילדים היו קטנים אבל היום הבוגרים עוזרים לה. כאן המקום להודות לאשתי על המסירות הרבה, במשך כל השנים שהיא מלווה אותי ברגעים הקשים ומעודדת אותי, כל העשייה שלי היא בעצם גם העשייה שלה, ללא תמיכתה לא הייתי כאן עכשיו”.

– מה המניע האמיתי שלך, הרי אתה מבצע הכל בהתנדבות?

“אנחנו באים להציל חיים וכביכול מנסים לעזור לאדם, אבל למעשה בכך שהוא נותן לנו את האפשרות לעזור לו, הוא עושה איתנו חסד. זו אחת המצוות הכי חשובות שיש. זה גם חיידק, אדם צריך שתהיה לו סריטה בראש כדי שיתנדב ועוד בתחום כזה, מי שנדבק בחיידק הזה, קשה לו להסביר זאת. בשבילי זו גם יציאה משגרת היום, לעזור מעניק לי סיפוק רב”.

לסיום רוצה ישראל להודות לרב מרגלית, רב העיר ורב איחוד הצלה במרחב אשר. “הוא מלווה אותנו, כל העשייה שלנו בעיר היא בדחיפה שלו, הוא זה ששולח אותנו קדימה, הוא מעודד, מכוון אותנו, בשביל שנוכל לתת כתף ולסייע לתושבי העיר והסביבה”.

כתבה מעניינת:

מועדון ספורט עצמה כרמיאל

טאץ׳ דאון! הפוטבול האמריקאי הגיע העירה

שתפומי היה מאמין שגם בכרמיאל יצעקו ״טאץ׳ דאון״, ״אינטרספשן״ ו״יארדים״ – מושגים שלקוחים מענף הספורט …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.