ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26
בית / Uncategorized / כואב הלב
ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26
צילום: דוברות המשטרה

כואב הלב

ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26

כואב הלב

מאז הלילה שבין שישי לשבת, כרמיאל תחת השפעה של אותה תאונת דרכים ארורה בה קיפחה את חייה ולריה פדרמסר ז"ל, צעירה בת 21, ילדה מוכשרת במיוחד ועתיד מזהיר ציפה לה, ללא ספק. ארבעה צעירים נוספים מאושפזים בנהריה ובבית החולים רמב"ם. כולנו מקווים שיצאו מאיזור הסכנה ואולם, חייהם השתנו לחלוטין. מצפה להם ולמשפחותיהם שיקום ארוך מאוד. שיקום קשה וכואב, אלא שעל כך לא כותבים. בשבת בבוקר שוחחתי עם כמה מהחובשים שהגיעו במהירות לזירת האירוע שהזכיר להם זירת פיגוע בתקופת האוטובוסים המתפוצצים.עד כדי כך. לא אחזור על התיאורים הפלסטיים. מה שמאוד בלט מבחינת כל החובשים, השוטרים (שמנעו אסון עוד יותר נורא אם ניתן לומר זאת) והפראמדיקים, היה הריח החריף, הבולט של האלכוהול, שהתערבב עם ריח הבנזין, העשן והמוות… הצעירים , לפחות רובם, שתו ושתו הרבה מהסם הכי מסוכן שיש: אלכוהול. הדבר הזה שמשבש את דעתך, שלכאורה הופך אותך לשמח ו"פתוח". אינני מאשים אותם כי זו לצערי הנורמה…אין לצאת לבלות ללא אלכוהול…אחרת מה זה שווה…כל הצעירים שותים והרבה. כל נסיונותינו לשנות זאת נכשלו כשלון חרוץ… יש עמותות לגמילה מאלכוהול, אלא שאלה נועדו למכורים, והילדים האלה אינם מכורים. הם אינם קמים בבוקר הישר לבקבוק השיכר. הם שותים כשהם יוצאים לבלות…מוציאים כסף רב על המשקאות הללו ובסוף עוד מתים. מתים. מתים. מתים. לא נושמים.לא מחייכים. לא יהנו יותר. אינם. אנחנו ההורים ניצבים די חסרי אונים מול התופעה הנבזית הזו. מתחננים בפניהם: בבקשה אל תשתו ואם תשתו אז מעט.אל תגזימו…הסביבה, החבר׳ה חזקות מאיתנו. כן, גם אני שותה מפעם לפעם. מעט. ממש מעט. בעצם כמעט כולנו שותים. רובינו יודעים מהם הגבולות.

אז מה עושים? אין מנוס אלא לכפות על הצעירים לשתות פחות… אני תמה מדוע לא ניצבה ניידת משטרה בסמוך? או משמר אזרחי? יש לבדוק כל רכב שיוצא מכיוון מקום הבילוי… כל רכב. עצם נוכחות האורות הכחולים ירתיעו…בדיקת הינשוף פשוטה ומצילת חיים. למיטב ידיעתי 4 החברים ביקשו מונית אך לא היתה בנמצא. אז לקחו בשמחה טרמפ.

אינני יודע מה היה מצבו של הנהג וגם לא אכנס לזה עכשיו, שכן גם הוא מאושפז במצב קשה ברמב"ם ונאחל לו החלמה מלאה כמו לשלושת הפצועים האחרים. לולריה זה כבר לא יעזור.הכאב על מותה הטרגי מכרסם עמוק פנימה.מכרסם ומכרסם. כ-40 דקות היתה ולריה נטולת דופק כשכל הזמן מעסים את ליבה ובסופו של דבר החזירו לה את הדופק. אבל הראש.הראש ובו המח נפגעו קשות… כל החובשים ידעו שסיכוייה לשרוד לא היום גבוהים אבל היא נאבקה. כלביאה נאבקה עד שתש כוחה…הוריה נפרדו ממנה…אשוב על המשפט הזה: הוריה נפרדו ממנה ביודעם שכאשר יצאו מהחדר, תשמע הצפירה הארוכה ללא הפעימות…אין דבר נורא וקשה ואיום מזה. מוות. החדלון הסופי. אבל למה כל כך צעירה? וביום שישי הקרוב שוב יגיעו הצעירים והצעירות בהמוניהן לפאבים ולבארים וישתו…וישתו…וישתו…

על השמועות… כל עיתונאי מתחיל יודע שלא מפרסמים ידיעה אלא אם בדקת. אימתת. הצלבת ושוב בדקת את נכונותה ורק אז, בדחילו ורחימו אתה מפרסם ובעיקר בנושאים כל כך רגישים כמו חיים ומוות… אנחנו מתאפקים… משתדלים לפחות. בשבת האחרונה מצאתי את עצמי ממש נלחם בשמועות שנפוצו לכל עבר בכרמיאל ובעיקר ברשתות החברתיות…הרי אני בקשר רציף עם דוברי בתי החולים. רק הודעותיהם קובעות… והיו כאלה שממש התווכחו אתי: אני יודעת ששניים נהרגו… כתבה לי מישהי…את הצעירה הרגו כבר בבוקר שבת ואחר כך מישהו הפיץ שלא רק היא אלא עוד אחד מהפצועים נהרג ומצטרפים אליו עוד ועוד טוענים כאלה, ואתה מתחיל לפקפק בעצמך לשנייה…אתה יודע!!! שזו שמועה מרושעת. פשוט כך. כך כל השבת… שוחחתי ראש העיר שבירר גם הוכ עם בית החולים…שוחחתי עם בתיה כץ מנהלת אורט פסגות ששנים מהפצועים הם בוגרי בית הספר ואחד עדיין לומד בו וולריה ז"ל גם בוגרת בית הספר. מעדכנים זה את זה…בשלב מסוים נסעה בתיה כץ לבית החולים בנהריה כדי להיות עם המשפחות ברגעים הקשים בחייהם…כולנו כועסים על השמועות… בערב ביקשתי מדובר בית החולים הודעה מסודרת רק כדי להפסיק מיד את השמועות…כך היה.אז יצאו מחוריהם כל ה"מומחים" לענייני תעבורה… התאונה נגרמה מזה או מזה

והאיש הזה שכתב שהצעירים לא אחראים (שמו שמור אצלי לדיראון) הילדים נאבקים על חייהם וזה מה שיש לך לומר עכשיו? כרמיאל די ידועה כעיר של שמועות והגיעה העת לחדול מכך…

שתפו

כתבה מעניינת:

פליטים חופש

אל תפלטו סתם ״פליטים״

בימים האחרונים רב הויכוח על עניין הזרים שהסתננו לישראל. יש שקוראים להם בהגדרה המחייבת ״פליטים״, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ארט דה ג׳לטו באנר עליון 2018-12-26

SHOP NOW
close-link