Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1453999821:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12451
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בעין הוליסטית / מאיה קצמן
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1543
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/01/כי-האם-עץ-השדה-.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

כי האדם עץ השדה

שתפו

אחד החגים האהובים עלי  הוא ט”ו בשבט, חג האילנות, החג של העצים והצמחים שמייפים את הסביבה בה אנו חיים בצבע, בצליל, בריח ובטעם ומאפשרים לילדים להשתובב איתם ועליהם, להרגיש את הביחד שלנו עם הסביבה שלנו ולהעשיר אותה בעוד ועוד שתילים קטנים שיגדלו ויפרחו לעצים יפים שיאפשרו לנו, לאחר שהשקענו וטייבנו אותם, ליהנות מהפירות שלהם.

לפני כמה חודשים כשהשתתפתי באחת הסדנאות, המנחה הגיש לנו שתי סלסלות באחת היו מונחות פיסות נייר סגורות ובהן שמות של כל מיני רגשות ובשניה תאריכים שונים. לכל רגש שבחרנו היינו צריכים למשוך את קלף התאריך שלו.  משכתי את קלף ההתאהבות – ואת חג האילנות.  מאז אני יודעת שאני שוב אתאהב בחג האילנות.  לא יודעת במה.  לא יודעת במי, אבל אני בטוחה שזה מה שיקרה.  מאז לא פעם אני עוצרת ושואלת את עצמי:  ט”ו בשבט?  מתי? מה אני צריכה לעשות לכבודו?  מה אני רוצה לעשות לכבודו? ומי זה/ מה זה שיגיע לחיי?  איך הוא נראה, איך אני רוצה שהוא יראה?  האם זה משהו שאני כבר מכירה ורק ההתאהבות בו תחול בט”ו בשבט, או האם זה משהו חדש שיכנס לחיי ויפעים בי תחושה שכבר מזמן שכחתי איך היא מרגישה לי ורק המחשבה עליה כבר עושה לי פרפרים בבטן.

בפעם הקודמת שזימנתי לחיי אהבה, היא הגיעה בדמותו של אדם שהיו בו את כל התכונות שביקשתי לי, רק שעם הזמן הם החלו אט-אט להיטשטש והיו שם גם הרבה מאוד תכונות, פחות רצויות שבאו יחד באותה החבילה.  הפעם אני מקווה שאני הרבה יותר מדוייקת  עם עצמי ומנוע החיפוש שלי יביא לי בדיוק את מה שאני צריכה כרגע בחיי.

אני ממש מרגישה, כמו אז, לפני כמה חודשים, כשהחלטתי שלחודש ימים אני הולכת לעשות שינוי משמעותי בחיי, לגעת במקומות שלא הסכמתי לגעת בהן קודם.  ידעתי שזה הולך להיות בכלל לא פשוט, אבל הייתי מוקפת שם בכל-כך הרבה אהבה, שהקלה עלי מאוד.  ועוד לפני ידעתי והרגשתי שהחודש הזה יביא איתו שינוי מאוד משמעותי בחיי וזה אכן מה שקרה.  החודש הלא קל הזה הביא איתו הקלה משמעותית.  משהו נפתח שם גם בחיי וגם בחיי הסובבים אותי.

אני מחכה לו, לט”ו בשבט בשתי ידיי הפרושות לרווחה ומצפות להפתעה הנעימה שהוא יביא לחיי.

מאחלת לכולנו שבט”ו בשבט הזה נהנה כמו השותלים ש”הולכים עם רון בלב ואת ביד”, וש”נצא לטיול נפלא ונשוב בשלום גם מחר”…

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *