יש שינוי באוויר. הגלגל של הטבע הגיע לאותה הנקודה בה הוא היה בעת הזו בדיוק לפני שנה. קריר.
יצאתי לטיול רגלי עם צ'יקה הכלבה שלי. כיף לטייל בטבע עם חיה, ההתנהגות שלה, הרחרוחים שלה בין הצמחים, באדמה, בינות לאבנים, מחברים גם אותי עוד יותר לחוויה. הייתה זו שעת בין ערביים.
בעודי כותב את השורות הללו, בגד הים שלי עדיין תלוי לו במקלחת כמתלבט אם להיכנס לארון הבגדים או אולי יהיה לו עוד עדנת רחצה נוספת. רוח נעימה מבדרת את פרוותה של כלבתי. עננים מעטים אך בגוון יותר שחור שטים להם בשמיים.
הכאבים הראומטיים בעצמותי, עושים אותי נביא זקן צפתי, כמבשרים על סוף הקיץ ותחילתו של הסתיו. גם הבקרים חשוכים יותר ומעט קרירים. אני צועד עם צ'יקה לכיוון הוואדי שמתחת לביתי. הכל יבש. האדמה הסדוקה כמוה כאיש צמא הפוער את פיו ומתחנן למים. בעודי צועד נגלה לפני מחזה מרהיב: חצבים! ים של חצבים. אני מתקרב עם החיה שלי אל הפרחים המרהיבים הללו ונעמד דום. אני עומד שם מולם דקות ארוכות.
האמת, יצאתי מהבית על מנת לחפש השראה לכתיבה שלי אליכם. הנה מצאתי. חצבים עומדים זקורים בשיא יופיים. פרחים לבנים ועדינים מעטרים את גבעולם הגאה, צפופים, צפופים הם הפרחים כמו פלומת צמר גפן מחמם לפני בואם של ימי הקור. ואני מביט בהם בחצבים ולפתע אני מבין את המסר. דווקא עכשיו עת החורף בפתח, עת באים עלינו ימי הסגריר והקור, הזעף והאופל, דווקא עכשיו מזדקף לו החצב כמודיע הנה אני לבן, בוהק וחיובי עם פלומת פרחי הלבנים, הפרושים כמפרש מול האופק האפור.
כמה יפה הוא הטבע! כמה יפים הם הרמזים שהוא שולח אלינו. גם אנחנו, לפני ראש השנה וחגי תשרי, בואו ונתחדש כמו החצב המביא אל הרגבים את הבשורה הירוקה. גם אנחנו, רגע לפני הקור והגשם, האפלוליות ודיכאון החורף, בואו ונהייה זקופים, נפרח, נתחדש. בואו נהייה אנחנו לבנים וחיוביים בתוך השחור המאיים.
בואו נתמלא כוחות בדיוק כמו החצב שהיה רדום לו ימים ארוכים מתחת לאדמה והנה הוא צומח בתקווה. בואו נייפה את הטבע בפרחים שלנו ובעיקר, בואו ונזכור כי בבוא עלינו השנה החדשה, עלינו להתחדש, לעמוד גאים ולצמוח גבוה גבוה ממש כמו חצב.
שנה טובה,
שלכם,
רון.